קורידה בקיבוץ / ראובן סקיבה

 

קורידה בקיבוץ

ראובן סקיבה - כרמיה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בוודאי שמעתם שלא מזמן ביטלו בברצלונה את הקורידה, אותו מחול מוות בו מטדור בעזרת כמה פיקאדורים הרכובים על סוסים, דוקר בלי רחמנות ומחסל פר מפחיד. טוב שזה נגמר שם. אך האם שמעתם על קורידה בקיבוץ??

איור מאת יעקב גוטרמן

לפני כמה שנים, עבדתי ברפת הקיבוץ. לצד פרות חליבה גידלנו עגלים לבשר. הייתה לנו סככה גדולה עם רצפת טפחות העשויה אדני בטון, שם פיטמנו אותם במשך יותר משנה, עד שהיו מוכנים למכירה. עגלים בני שנה הם יצורים ענקיים. הם היו מסתובבים בסככה באופן חופשי, אוכלים או שוכבים להנעתם בשמש, אותה השמש אשר למזלי ייבשה את ערמות הזבל הטרי שנערמו בסככה. מדי פעם היינו נכנסים ודוחקים את העגלים אל האבוסים כדי שיאכלו כמה שיותר.

 

יום אחד, לאחר שעגלת האוכל עברה ופיזרה את התערובת באבוסים, כהרגלנו נכנסנו והאצנו בהם. מרבית העגלים היו ממהרים לארוחה, אך תמיד היו גם שלא נענו. לפתע אחד מהגדולים ביותר הסתובב ושאט לעברי. ניסיתי לברוח אך הוא היה מהיר ממני, השיג אותי, הפיל אותי על הזבל וגלגל אותי בראשו הענק. ניסיתי לתפוס בראשו אך הוא היה לא רק גדול אלא כבד ולא הצלחתי... הוא המשיך בדרכו כבכל קורידה, דחף וגלגל אותי בעוצמה רבה. למזלי, עדיין לא היו לו קרניים, וכאמור, רצפת הבטון הייתה מרופדת בזבל יבש כך שאמנם נחבלתי אך נשארתי בחיים. בינתיים התעוררו כמה מהצוות, אמנם ללא תלבושות, חרבות וסוסים הצליחו במאמץ לא קטן להציל אותי ולהוציא אותי מה"זירה", חי ושלם.

 

הפר שילם את המחיר המלא. פעם בחודש היו מגיעים לרפת סוחרי בקר, בדרך כלל בעלי אטליזים, לקנות עגלים. מחיר העגל לפי מידת משקלו. העגל התוקפן שהיה כבר ממש פר, מצא חן בעיני הסוחר. הובלנו אותו אחר כבוד דרך מתקן הסוגר עליו משני הצדדים אל המשקל. אך המשקל התחיל לעלות ולרדת, שוב ושוב. ניסינו בשנית והתופעה חזרה. פתאום ראינו שהסוחר מסתובב סביב המשקל וראה את יצחק הרפתן, "שם רגל" על המשקל. הסוחר החל לצעוק ולקלל, גנב...!! פושע...!! בהתחלה לא הבנו. אך כשיצחק התחיל לרוץ בכל כוחו והסוחר אחריו, באגרופים קמוצים מורמים אל על תוך צעקות, "אני אהרוג אותך גנב..." היה ברור שיצחק ניסה להעלות את משקל העגל... מיד רצנו אחריהם, פוחדים שיקרה משהו ליצחק. לבסוף הרגענו את הסוחר שהסתבר שהגיע משכונת התקווה ולמרות הכעס, קנה את הפר.

 

את יצחק לא הצלחנו להחזיר לרפת, הוא המשיך "לרוץ" והגיע רחוק מאוד עד ארצו של הוגו צ'אבס ושם הוא חי כעת, בוונצואלה. ומה עוד? לאחר הקורידה הזאת, החלטנו לא לגדל יותר עגלים לבשר.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: