ג'וזפינה, נזילות בביתך, האיציקים לשירותך


ג'וזפינה
נזילות בביתך, האיציקים לשירותך
מאת רקפת זוהר (פורסם ב"הקיבוץ"   2.8.2001)
איור מאת יעקב גוטרמן

קצת אחרי שהתמקמנו בדירתנו החדשה באשמורת-בוקר, איתרע מזלנו והכיור במקלחת החל נוזל. בשבוע שלאחר מכן עשיתי הכרה מחודשת עם שלושה מגיבורי התרבות של אשמורת, הלא הם האיציקים. תחילה פניתי לאיציק דיבל, החצרן, שאמר שיבוא כשיוכל, ואכן הגיע כמה ימים לאחר מכן, כאשר ארון העץ כבר החל לספוג את הלחות לעומקו, והודיע שצריך להחליף את כל הצנרת, מה שעושה רק הפועל של איציק פלקל, רכז הבניין. לפני שעזב השאיר דיבל על השולחן פתק חיוב על חמישים שקל.

"מה זה ?" הטרדתי אותו פלאפונית באמצע ארוחת הצהריים.

"תתקשרי אלי אחרי האוכל", ענה דיבל.

התקשרתי. "ככה עולה לחבר ביקור בית. אם יש לך בעיה עם זה, תדברי עם בני קפצולי, הוא עשה את התימחור".

"בני, אולי תסביר לי למה ביקור של חמש דקות שלא מסתיים בתיקון צריך לעלות לי חמישים שקלים?"

"פשוט מאוד. דיבל צריך להגיע ליום עבודה של שלוש מאות שקל. מי יכסה את הסכום הזה ? לבחור אין יותר מחמש-שש קריאות ביום. תעשי לבד את החשבון".

הייתיי מתווכחת, אילולא איים ארון האמבטיה לקרוס תחתיו, היה דחוף יותר למצוא את הפועל של איציק פלקל, בחור נחמד בשם האשם, שעזב הכל מהידיים ובא לומר לי שהוא מעריך שיש כאן שעתיים עבודה, והוא יתחיל ברגע שאשיג אישור ביצוע מאיציק הבוס שלו. תפסתי את הבוס מחלטר כקבלן בעירדלות.

"אני עסוק עכשיו", אמר במורת רוח.

"אז רק תגיד לי מתי תתפנה".

"את אשתי, או מה ? כשאני אתפנה, אני אתפנה. תגידי תודה שמישהו בקיבוץ דואג לפרנס אותך".

אמרתי תודה ופרשתי שטיח אדום למקרה שירצה לעבור מעל נחלי המים שהציפו  את דירתנו. אבל אחרי עשרה ימים גם השטיח כבר היה ספוג.

"שעתיים עבודה של האשם זה מאה חמישים שקל", הודיע פלקל ובהתלהבות של בעל מקצוע הוסיף, "והארון כבר לגמרי רקוב. תגשי עם זה לאיציק כליבה".

אבל איציק כליבה, הנגר של אשמורת, נסע לאנטאליה, ששם עושים לו בזול ארונות אמבטיה.

 "יש לך מזל", אמר לי כשחזר ארצה. "הבאתי בדיוק מה שאת צריכה וזה יעלה לך רק אלף חמש מאות שקלים".

"חשבתי שהבאת ארונות זולים", תהיתי.

"הם זולים בתורכיה. כאן אני מכפיל את המחיר".

"לחברי קיבוץ?!"

"חברי קיבוץ, חברי מושב, מה זה משנה. בסוף החודש קפצולי שואל כמה הבאתי, אני מראה לו שהרווחתי עלייך כך וכך, וכולם מרוצים".

"מלבדי".

"חמודה", אמר לי כליבה במלעיל, "לא טוב לך – תלכי לנגר אחר. התקציב האישי שלי לא ייפגע מזה, אני יכול להבטיח לך".

לא אלאה אתכם בהמשך. אל"ף, כי כולכם מכירים את ההמשך, ובי"ת, כי כבר אין לי סבלנות ואני חייבת לספר לכם מה קרה לי חודשיים אחר כך, כלומר, כחודש לאחר חדירתה הסנסציונית של שרה'לה לתפקיד רכזת השירותים של אשמורת. הבעיה הפעם היתה בברז המטבח. אני יודעת, אתם בטח שואלים איפה עמירם בכל הסיפור הזה. גם אני שואלת. עד היום היה ידוע שעל כרומוזום Y יש גן מיוחד שמלמד את המוח הזכרי איך מחליפים ברזים. אבל כמו הרבה ידע ביולוגי, גם זה השתבש בדרך למשפחה שלנו. לא התעצלתי, הלכתי ישר לאיציק דיבל.

"ברז ?" חייך אלי הדיבל חיוך מבחיל. למה הוא מחייך, נלחצתי.

"בטח. אין בעיה. אני אשמח להחליף לך".

"עכשיו ?" נפער פי לרווחה.

"אתמול. רק תביאי ברז חדש מאיציק פלקל, ואני מרכיב לך".

"תודה", התרגשתי, ומיהרתי למשרד הבניין. הוא היה סגור, אולם על הדלת היה תלוי פנקס בקשות ולצידו הבטחה ידידותית לחזור אלינו בהקדם. מילאתי את הפרטים וצילצלתי לשרה'לה. "מה עשית לאיציקים ?" שאלתי.

"היינו בקורס יחסי אנוש", הבהירה גיסתי בהתלהבות. "יומיים בבית מלון, עם המרצים הכי טובים, מה את אומרת, נכון שיש שיפור ?"

"פנטסטי!" החמאתי לה והתיישבתי לחכות לחזרתו של איציק פלקל. אחרי עשרה ימים הגיע חיוב של חמישים שקל מאיציק דיבל, על ייעוץ טלפוני, ורגע אחר כך צילצל פלקל. "מה אוכל לעשות עבורך, ג'וזפינה?"

"אני צריכה ברז למטבח".

"בשמחה. אני אשלח את האשם, שיראה איזה סוג את צריכה, והוא כבר ייתן לך פתק לאיציק כליבה".

"למה לאיציק כליבה?"

"העברנו את כל ההתקנות אליו, כדי לחסוך טרחה לציבור. רק תגידי שפלקל שלח אותך והכל יהיה בסדר".

"תודה".

"אין בעד מה. לשירותך תמיד".

הלכתי לכליבה. "יופי שבאת. לא, זאת לא אשמתך, את צודקת לגמרי. פשוט איציק פלקל התבלבל, וזה בכלל הג'וב של דיבל להחליף ברזים. אבל אם את רוצה, יש לי פה ארון מטבח חדש, תוצרת תורכיה, תסתכלי ובינתיים האשם יכין לך קפה".

"חשבתי שהאשם עובד אצל  איציק פלקל".

"האשם עובד אצל כל מי שצריך קפה", ענה כליבה וביצע את אותה מתיחת שפתיים מבהילה שכבר פגשתי אצל דיבל. מה הם עשו שם, בקורס ליחסי אנוש ? למדו פיתוח קול ?".

הלכתי הביתה, לקחתי מוט ברזל ופטיש, ניגשתי למחסן של פלקל, שברתי את המנעול, לקחתי את הברז שהייתי צריכה, חזרתי הביתה, הרכבתי אותו בדיוק כמו שהיה כתוב בהוראות, והודעתי לשרה'לה שהיא מוזמנת לקפה אצלי בבית.


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: