מאסטרו צ'ליבידקה והחברה לוצ'יה / רפי שפירא

מאסטרו צ'ליבידקה והחברה לוצ'יה      

רפי שפירא – עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

מתוך ספרו: מסעותיי אל מחוזות החושך

 

השיעולים והכחכוחים שוככים לאטם, הקהל מרווח עצמו במושביו המרופדים של ה"היכל". זה עתה תם פרק דרמטי מהרקוויאם של ורדי ולפנינו הפרק הבא מייסורי גסיסתו של ישו.

דממה. שרביטו של מאסטרו צ'יליבידקה מונף, המקהלה כבר מילאה ריאותיה ופיותיה פעורים, התזמורת כמו קהלה דרוכים. בהבזק של שנייה, טרם יורד השרביט, הדהד בהיכל רשרוש צלופן. צלופן יהיר ובוטה (מאותם "רשרושי עכברים" שבקעו מארון הבגדים והפילו את אמי ה"ייקית" שדודה על הכורסא), רשרוש עקבי וקצבי כעין מבוא לפרק המבקש להתנגן. יד המאסטרו קופאת, פיות המקהלה פעורים ולוצ'יה מסיימת את השלת הצלופן מסוכרייתה ומייד, באותו הטמפו פוצחת ברשרושי השנייה המיועדת לי. "תיקח רפיל'ה, הבאתי סוכריות מנטה מיוחדות השמורות להצגות ולקונצרטים", עוד מוסיפה בנהמת לחישה.

 

ואנוכי, צלוב ממבטיהם העוינים של יושבי השורות שמתחתי וגרונות מהסים ברוגזה, כולי סומק וזיעה קרה. המאסטרו הבין מן הסתם שזהו עוד אחד מהרעשים האורבניים הבוקעים לפעמים מסאון העיר, "הפשיר" את ידו  והרקוויאם שב אל מסלול יגונו, אל יפחת קשתותיו והלמות תופיו.

 

לוצ'יה, כשאר חבריה לקיבוץ, המירה את ספסלי הגימנסיה והמשכה בעלייה חלוצית וסגפנית לישראל. עבודות פרך בפרדסים, בכבישים ובביצות. החיים בקיבוץ לא היטיבו עם שוחרי הקולטורה מוורשה ומלודז'. תזונה לקויה, מגורים רעועים והקשה מכל: הקרתנות שכפו על עצמם, הצמא הגדול לתרבות העולם. משך שנים הסתפקו ב"פירורים" מן העיר הגדולה. מיטב האמנים שחקנים ונגנים פקדו את שבתותינו, מי על קרשים שהונחו על ארגזי תנובה, מי על גבי "פלטפורמה". ענקי הדור במיטב הקולטורה והחלטורה.

 

משרווח מעט ונבנה ה"היכל", רכש קיבוצנו כרטיסי מנוי לחברים (כמספר המקומות שיכול להכיל טנדר הדודג'), ושבו ריאותיהם לנשום "אוויר פסגות". ידיהן הגרומות של תופרות הסלון, סלה וסוניה מלאו עבודה והן גזרו ותפרו בקדחתנות "שמלות נשף" ממגזין האופנה "בורדה" ודומיו, בצבעי כחול בוהק או אפור עכבר וגם שחור סולידי. הנועזות שבחברות עוד הוסיפו לאדרתן "חתימת פרווה" כיאה לבאים בשערי היכלות התיאטרון והמוסיקה.

 

אך מה עושים עם העייפות? לשם כך טמנו בתיקי הצד (העשויים עור לבן) את הקופסאות העגולות שבתוכן סוכריות מציצה עטופות באבקת סוכר ופגיעתן זניחה. לא אלה של לוצ'יה העייפה מכולן לאחר יום ליקוטי ביצים בלול או כביסה ליד הדודים המהבילים. פחות מ"מנטה פורטה" מרשרשת אין סיכוי שתשרוד את הפרק הראשון.

 

זכו מנויי קיבוצי "לתמוך" את קירותיו הדרומיים של ההיכל, שורה ארבעים, האחרונה, וממנה קמה ועלתה בת קולו הצורמנית של הצלופן.

 

צאו ולימדו: קונצרטים רבים כבר שמעתי, חלקם אף ניגנתי,  אך מאז אותו אירוע נצרב בתודעתי, יותר מהרבה יצירות אלמותיות אחרות הרקוויאם של וורדי. אחרי ככלות הכל, היה במעשה התם של לוצ'יה ערך חינוכי ותרבותי מוכח שהנציח אגב כך את זכרה לעולמים. כל אימת שעורי סומר לשמע הרקרוויאם של ורדי, צפות לנגד עיני דמותם של לוצ'יה ומאסטרו סרג'יו צ'יליבידקה.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: