אפעה במימייה / רפי מאירי

אפעה במימייה

רפי מאירי - פלמחים

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

נקראתי למילואים. החטיבה בה שירתתי הייתה חטיבת שריון, ואת רוב ימי המילואים עשינו בדרום בגזרת סיני, עד לפינוי, ולאחר מכן בגזרת רפיח ודרום הגבול המערבי החדש ישן.

איור מאת יעקב גוטרמן

הייתה רק בעיה קטנה והיא.. שימשתי גם כחלק מסגל המורים בקיבוץ.

אבל את מי זה באמת מענין. כאשר צהל, קורא מתיצבים.

היות והייתי איש סגל בצבא, הייתי יוצא די הרבה למילואים. על כך אמר הקשל"ח: " זה לא נורא בקיבוץ יסתדרו".

 

התארגנו בקציעות. נשלחנו לסיורים בג'יפי סיור, למשך כחודש ימים להחזיק את הקו. היות ותפקידי היה לעסוק בארגון, ולאחר זמן מה התחיל לשעמם, החלטתי להצטרף לסיורים. בכל גיפ היה נהג, גשש וכן מפקד הסיור. הג'יפים היו ג'יפי סיור אמריקאים נמוכים בקדמת הג'יפ היה מוט למניעת עריפת ראש הנהג ע"י חוט תייל או גדר. הג'יפים חייבים לנוע בזוגות.

 

יום אחד, כאשר נסענו, הגשש קפץ ואמר שלפי הסימנים, כרגע עבר פה נחש.

נעצרנו ואני קפצתי מייד ולפי הנחיית גשש התחלתי לחפש. להפתעתי הופיע אפעה נחמד לחצתי עליו עם קנה הרובה וקראתי לגשש לזרוק לי את המימייה. הגשש נרתע לאחור, החוויר וצעק: "אתה אידיוט". עד לאותו יום היה נדמה לי כי הוא יותר אמיץ. צעקתי לחברי הנהג ותגובתו הייתה זהה.

השכנוע היה ארוך. לבסוף הצלחתי להכניס את הנחש למימייה. עשיתי במימייה חורים עם מברג.

כשחזרתי לג'יפ סירב הגשש לחזור ואמר: "איתך אני לא נוסע".

לאחר שיכנוע ארוך, הגענו לפשרה. המימייה תהיה תלויה על המוט בחזית, והגשש ישגיח.

חזרנו לבסיס. כאשר נכנסתי לאהל כולם ברחו ונאלצתי לישון שלושה ימים לבד, עד שיצאתי הביתה עם השלל.

 

נסעתי בטרמפים. הכל כמעט עבר בשלום. בצומת לקיבוץ אסף אותי יעקב, בעלה של אחת המורות. "מה יש לך במימייה שאתה מחזיק ככה?", שאל.

"לא משהו", עניתי.

 

בשער הקיבוץ, כאשר גברו הלחצים, עניתי: "סתם איזה נחש".  היות והתחביבים שלי היו די מוכרים, החוויר יעקב ואמר: "צא, צא, מהאוטו שלי" למחרת הגעתי לחדר מורים וביקשתי לשנות את סדר השיעורים. "אני צריך לחזור למילואים... אך אני מבקש להעביר שעור לפני כן".

לשאלת המנהלת, אמרתי כי יש בידי נחש מדברי אשר אני מבקש להראות וללמד עליו לפני שאחזירו לטבע. מיד התרוקן המקום ואף מורה לא הסכימה להיכנס לשעור.

נכנסתי לכיתה. שלחתי את אחד הילדים להביא דלי חול, ואמרתי לילדים לעלות על השולחנות. שפכתי את החול על הרצפה ושחררתי את האפעה.

והדגמתי להם כיצד נחש זה זוחל לעומת הצפע או המטבעון וכיצד הוא מייד מתחפר ונעלם.

השעור היה מענין מאלף ואולי אחד משעורי היותר חביבים שהעברתי. חניכי ותלמידי מזכירים לי אותו גם לאחר יותר מעשרים שנה.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: