הזייפן / רפי דנן

הזייפן

רפי דנן - ארז

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

[לאחרונה נתקלתי בסיפורו של איציק פלג, שפורסם כאן באתר, "זרע של פלגיאט". סיפור זה, שעוסק בגניבת זכויות היוצרים על הוצאתו של ספר, הזכיר לי מקרה שקרה לי בנערותי ואם תרצו הוא בבחינת 'אותה הגברת בשינוי אדרת'.והמעשה שהיה כך היה.]

איור מאת יעקב גוטרמן

סוף שבוע אחד אי שם בשנות השמונים המוקדמות, נסענו כל משפחתי מהקיבוץ לביקור קרובים בחיפה ובאזור הקריות. את הלילה עשינו אצל דודתי שוש. למחרת טיילנו באזור. מהון להון התגלגלנו לבקר בגלריה הצמודה לסטודיו, שהצייר שהסטודיו נמצא בבעלותו, ומן הסתם הוא היה זה שהציג את ציוריו בגלריה, היה קרוב משפחה רחוק מצד אבי, שעד לאותו היום לא שמעתי עליו דבר. כילד החובב ציור, מצאתי את עצמי מסתובב פעור פה במרחבי הגלריה כמו אותו צ'ארלי מממלכת השוקולד, בביקורו הראשון במפעל השוקולד המקומי. אבי גם הוא התלהב ושיבח את קרוב משפחתו הצייר, ואז שם את עינו על שני ציורים מסוימים.

 

בציור הראשון, בצבעי שמן בהירים ושמחים, הוצגה אוניה השטה לה בלב ים במזג אוויר נאה באור יום ובציור השני, בצבעי שמן כהים וקודרים מעט, נערה עצובה סרקה את שיערה הארוך עם רקע חום כהה. שני הציורים, יש לומר, חתומים היו בחתימת ידו הפרטית של האמן עצמו, משמע, האורגינל ממש!

 

כשהגיעה העת "לעשות עסקים", השתנו מעט היחסים בין אבי לקרובו. התמונה הראשונה נמכרה לנו במחיר סביר ואף מוזל וללא בעיות מיוחדות, ואולם כשהגיעו לדון בתמונה השנייה, הראה הצייר קשיים גדולים להיפרד מן היצירה. "מדוע?" שאל אבי בסקרנות.

 

"משום שהנערה בציור היא ביתי הצעירה ויש לי יחס מיוחד אליו, בכדי להיפרד ממנו יהיה עליי לקבל פיצוי הולם במיוחד, כזה שאיכשהו יצליח לענות על העצב והגעגועים שילוו אותי בהיעדרו".

 

איני יכול לנקוב בסכומים, אבל זכור לי היטב איך אבא רטן כל הדרך הביתה, על הדרך בה הצליח קרובו להוציא ממנו הרבה יותר כסף ממה שבכלל תכנן להוציא באותה הנסיעה ובכלל.

שני הציורים מצאו את דרכם בסופו של דבר אל קירות בית הוריי בקיבוץ, וברוב פאר והדר קישטו את הבית והוסיפו גם פן כלשהו של גאווה.

 

עברו מספר שבועות, והנה יום אחד בשעה שאני מעלעל בספר אמנות כלשהו בספריית בית ספרי, צדו עיניי תגלית מרעישה. באחד הדפים הופיע למרבה תדהמתי, אותו הציור בדיוק של הנערה המסרקת את שיערה בצבעי שמן קודרים, וחתימת הצייר המופיעה מטה הייתה כתובה באותיות לועזיות וכלל לא הייתה של אותו 'דוד רחוק'.

 

מלא התלהבות, שאלתי את אותו ספר מן הספרייה, ליום אחד, וכבר אחר הצהריים מיהרתי איתו אל אבי. לא קשה לנחש את תגובתו הנזעמת בשעה שנוכח בתרמית, ובהיזכרי בכך, אני יכול עוד לשמוע את הוויכוח הקולני שניהלו שניהם בטלפון באותו היום...

עדכון אחרון: