שאוליק מופיע בטלביזיה / רפי דנן

שאוליק מופיע בטלביזיה

רפי דנן  - ארז

איור מאת יעקב גוטרמן

 

אי שם באמצע שנות השבעים, במהלך ילדותי, הייתה ההופעה הראשונה בטלביזיה של מישהו שהכרתי. לא רק אני הכרתי, אלא קיבוץ שלם וגם אנשים שמחוץ לקיבוץ. 

איור מאת יעקב גוטרמן

אם אינני טועה, פשטה לה השמועה במהלך ארוחת הערב בחדר האוכל של קיבוצנו. היה זה וודאי מי מן המגישים התורנים שחלפו על פני שולחננו עם עגלת ההגשה, שהעביר את השמועה הלאה תוך כדי חלוקת קנקני שתייה או כל דבר אחר. מיד נושא השמועה הפך למדובר בפי הוריי ובפיהם של שכנינו לשולחן, מלווה בקריאות התפעלות ורחשי סימפטיה לאיש ולעובדת הפיכתו העתידית למפורסם ביותר. בעשותי את דרכי אל מכונת הכלים בסיום הארוחה ההיא, משפט אחד בלבד נשמע בין יושבי כל השולחנות שרחשו ככוורת דבורים בשדה. "שאוליק  ימיני יופיע בטלביזיה בקרוב מאוד".

 

כבר מהיום שלמחרת והלאה, דיברו כולם מקטן ועד גדול אודות ההופעה הממשמשת ובאה, של חבר קיבוצנו הקט שאוליק בטלביזיה הישראלית. היכן שלא הלכת ואיפה שלא ביקרת, סיפרו כולם בהתרגשות על ההופעה האחת והיחידה העומדת להתקיים על פני מרקעינו. שמעת על כך אם ביקרת בספריה, שמעת על כך ליד עגלת הגשת האוכל ועל פני הדשא הגדול ממול המועדון. שמעת על כך מפי המחסנאית היושבת לקפל בגדים במחסן וכן שמעת על כך אם נקבע לך תור לאחות במרפאת הקיבוץ. בעיקר יצא לנו הילדים לשוחח על כך בין הנדנדות למגלשה הגבוהה במגרש המשחקים הישן.

 

בחלוף הימים הלכו והתחדדו הפרטים והתמונה התבהרה לה, שאוליק מיודעינו יופיע כחלק מראיון שבו הוא לקח חלק בתוכנית האהובה "חיים שכאלה". שאוליק עצמו הילך בשבילי המשק נפוח מגאווה אותה ניסה להסתיר ללא הועיל, תוך שהוא מספר ומסביר באיזו תכנית מדובר, מתי התראיין שם, מי האיש שעל חייו התכנית ולמה דווקא הוא. רק על שאלה אחת לא ידע שאוליק לענות, מתי? "אולי השבוע ביום חמישי, ייתכן באמצע שבוע הבא ואולי בסופו... או אולי בכלל בחודש הבא. מצטער. אני פשוט לא יודע. כמובן ברגע שאדע אומר לכולם. אכתוב זאת אפילו על גבי פתק ואנעץ אותו על לוח המודעות. בוודאי, איזו שאלה?!" ככה פחות או יותר השיב הוא לכל השואלים הסקרנים שעצרוהו בין השבילים ועל מדרכות הקיבוץ בערך חמישים פעם ביום.

 

כשהמתח והצפייה, נדמה כי לא יכלו עוד להיות נסבלים בקרבנו, זה קרה סוף סוף. אולי היה זה שאוליק ואולי המזכירה הטכנית שנעצה את המודעה הגדולה והצבעונית על גבי לוח המודעות שבכניסה לחדר האוכל. מודעה שהייתה בערך בזו הלשון.

 

כולם מוזמנים לחדר אוכל ביום שלישי הקרוב לראות ביחד את חברינו היקר שאוליק ימיני מופיע בתכנית חיים שכאלה בטלביזיה. בואו לעודד ולהתרגש עם המשפחה המורחבת. השידור יתחיל בערך ב-21.30 אחרי מבט לחדשות. כיבוד קל יתקבל בברכה.

 

לא ציינתי עדיין שבאותם הימים לא נמצאו מקלטי טלביזיה בבתי החברים. מי שרצה לצפות בטלביזיה יכול היה לעשות זאת בשני מקומות בלבד. או בצריף חדר הטלביזיה או במבנה חדר האוכל עצמו, בפינה המיועדת לכך. מכך אתם יכולים וודאי להבין שכל מי שחפץ לצפות בהופעתו המרגשת של חברנו שאוליק ב"חיים שכאלה" באותו הערב, מוכרח היה לפקוד את אחד משני המקומות המוזכרים. והיות וצריף חדר הטלביזיה קטן היה וצר מלהכיל את כולם, נותרה הטלביזיה השנייה כאפשרות הנוחה ביותר. ועוד, אני אינני מאמין שמישהו מכל חברי וילדי הקיבוץ,לא רצה לקחת חלק באירוע המרגש שליכד את כולנו לכדי גוף אחד משותף.

 

בתאריך הנקוב, הוקדמה מעט ארוחת הערב, על מנת שאנשים בעלי רצון טוב יוכלו להזיז חלק מהשולחנות ולסדר את כיסאות הישיבה כאילו וחדר האוכל הפך לבית קולנוע. בפינה הימנית ביותר חוברו להם שני שולחנות יחדיו, ועל המפה שנפרסה הונחו המגשים עם הצלחות שהכילו עוגות ופירות יבשים וכיבודים אחרים, שחלק מחברות המשק הועילו בטובן לאפות ולהביא אחר כבוד לאירוע החגיגי.

 

אט אט החלו נאספים כולם במקום. על מרקע הטלביזיה שודרו כתבות החדשות של מהדורת מבט. חלק קטן מהחברים ישבו קרוב לטלביזיה וניסו לשמוע את הנאמר שם, חרף בליל השיחות שהלך וגבר בין באי המקום שהצטרפו. אנו הילדים, מיהרנו לשבת בשורה הראשונה בהתרגשות רבה, כאילו הערב עומד גורלה של מדינת ישראל להשתנות לתמיד, ולנו הילדים נפלה הזכות להישאר ערים עד שעה מאוחרת ולקחת חלק בדבר. החדשות הסתיימו ותוכנית "חיים שכאלה" החלה וכל הנוכחים מחאו כפיים בשמחה. מישהו תקע שתי אצבעות לפיו ושריקה חדה פילחה את אולם חדר האוכל המלא. "שאוליק... שאוליק..." נשמעו קריאות מאחת השורות ושאוליק ימיני, חברינו בכבודו ובעצמו, נופף לקוראים בידו כאילו אמר תודה. עשן סיגריות כבד כיסה אזורים שונים באולם, עשן שהעיד על מתח ההולך ונבנה.

 

אדם אחר אדם ישבו בכיסא המרואיינים. אורח זה ואורח אחר, שאת קולם זיהה גיבור התכנית, הופיעו מול מצלמות הטלביזיה וסיפרו את סיפור היכרותם עימו באריכות רבה המתובלת לסירוגין בצחוק גדול ובמחיאות כפיים מן הקהל. אורח ועוד אורח אבל איש מהם לא היה שאוליק ימיני. הדקות נקפו והזמן התקדם, מחוגי השעון שהיה תלוי על קיר חדר האוכל סבו במעגל וסגרו שעה ועוד שעה ולשאוליק ימיני לא היה כל זכר.

 

בחדר האוכל שלנו לא נותרו אנשים רבים. ליתר דיוק מעטים מאוד נותרנו שם ומעט מאוד כיבוד נשאר בצלחות. אכזבה גדולה מאוד הורגשה בחלל חדר האוכל, שעה שעוד ועוד מחברינו וילדינו קמו ונטשו את המקום לטובת מיטותיהם. היו שהנהנו בראשיהם כלא מאמינים, היו שידם הביעה תנועת ביטול כלפי חברינו שאוליק, והיו גם כאלה שצחקו צחוק גדול ואמרו: "ממילא לא האמנו לו מההתחלה".

 

היה זה תמר מתקתק שהכנסתי לפי ממש בדרכי החוצה, כאשר שאוליק זעק פתאום מאחוריי: "הנה אני! הנה אני! אמרתי לכם שיראו אותי..." כשהסתובבתי ראיתי אותו בגודל חי, ממש שאוליק ימיני שלנו, הוא ולא אחר, כאשר עשן הסיגריות מאיים לכסות את פניו. שניונת או שתיים ואולי אף שלוש המצלמה התמקדה על האיש קטן הקומה בעל גוון העור הכהה, רעמת השיער השחור המקורזל משהו והשפם הגדול והשחור המעטר את פניו, אותו שפם שהפך לסימן ההיכר שלו בעיני כל מי שהכירו אותו. הוא ולא אחר והוא יושב לו בקהל הצופים ומחכה שיינתן האות והוא יקרא לקדמת הבמה. אחר כך עלו כתוביות התכנית ורצו על גבי המסך ואנשים רבים נראו קמים ממושבם ועושים את דרכם החוצה.

 

שניונת או שלוש לא תשננה את העובדה כי באותו הלילה הופיע שאוליק ימיני חברינו על מרקע הטלביזיה, ומי שחיכה בסבלנות זכה לראות כל זאת ואף לעזור לסדר את כל השולחנות והכיסאות חזרה במקומם. שאוליק ימיני יצא אחרון וכיבה את האור, הביט כה וכה לוודא כי נשאר לבדו מחוץ לחדר האוכל ואז קפץ ממקומו וזרק זרועותיו מעלה לאות ניצחון.

  

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: