מגיש האוכל / רפי דנן

מגיש האוכל

רפי דנן - קיבוץ ארז

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

[נכתב בהשראת סיפורו של סשקה לוין, ז"ל, שהתפרסם באתר]

איור מאת יעקב גוטרמן

מגיש האוכל הוא סוג של ליצן

המחייך תמיד כלפי חוץ

גם כשמכנים אותו בכינויים כמו "קמצן"

ושאר כינויי-גנאי ממילון הקיבוץ.

 

בקיץ החם בחדר-האוכל הבלתי-ממוזג

(כן! כן! תתפלאו, אבל עוד יש שכאלה)

בין אדי החום של רוטב הצלי הנמזג

הוא תמיד מחייך חיוך רב תועלת.

 

מחייך, כשידו אוחזת בצלחת לוהטת

מתחת לגוף החימום החשמלי,

שפתאום בלי משים שם נחבטת

ותודות לחיוך, אחוז-הכוויה הוא שולי!

 

מחייך, כשהחברה יוד-כף מתלבטת ומתלבטת

מבקשת להגיש לה גם מזה וגם מזה,

הוא מניח ומוריד, מוריד ושוב מניח, אבל היא מתחרטת

כי היא רוצה אותו כך, ולא כפי שהוא, כזה!

 

הוא מחייך, כשפלוני תוקע את אצבעותיו בלי בושה

ומבקש לו לברור בעצמו את מנתו להיום

"אנא ממך חברי הטוב, הוצאנה את ידך בבקשה -

מנהג פסול כזה, איננו מכבד את המקום!"

 

הוא מחייך גם אם בליבו טינה, או כעס או מיאוס

ומחייך אל נוכח מעשים גסי-רוח ושפלים,

ומשתדל מאוד שלא להיתפס חלילה כעוס

או רחמנא-לצלן, כשהוא עומד "לצאת מן הכלים".

 

הוא מחייך את חיוכו הנצחי שופע-החן

ורצוי לו לתבל חיוכו בבדיחה או שתיים,

לשירות החברים-הוא תמיד ניצב הכן

הכן להגשת המנה והכן למס-השפתיים.

 

לסיפור "כדאי לחייך" מאת סשקה לוין, ז"ל - לחצו כאן
סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: