אהבת החורף ההוא / רפי דנן

אהבת החורף ההוא

רפי דנן - ארז

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

הימים היו ימי קיץ 1973.

תלמידי התיכון יצאו זה עתה אל החופש הגדול.

ברפת היונקים, קלטה רחל את איילת בת המשק לעבודה, הן התחלקו בעומס ההמלטות ולאט-לאט קרבו זו לזו. לילות הקיץ חמים היו והפעילות מחוץ לבית הייתה תוססת.

איור מאת יעקב גוטרמן

את רוב זמנה הפנוי העבירה רחל עם בנות גרעין 'שלף', הגרעין שלה שזה עתה סיים את הפרק - הצבאי וברובו המכריע נותר בקיבוץ להגשים את ייעודו כגרעין נח"ל. מלבדה, הנשואה הטרייה, כל חברותיה לגרעין נותרו עדיין רווקות. עופר בעלה הקצין נמצא אותה עת אי שם בפעילות מבצעית בדרום.

 

למרות הפצרותיו הרבות של החבר ברק, בלתה איילת את רוב זמנה עם רחל וחברותיה. רחל ראתה בה אחות צעירה ודווקא שמחה לארח לה חברה. היא מצאה בחברתה של הצעירה - נחמה על היעדר בעלה ושיתפה אותה בגעגועיה אליו.

איילת נמצאת הייתה בשלב של חייה, שבו היא מנסה ובודקת את נטיותיה המיניות. למרות שאהבה את ברק ולמרות שהם כבר "הספיקו לשכב" (כך גילתה לרחל בסוד ערב אחד), הלכה ונמשכה אל רחל.

הקרבה בין השתיים הכבידה מאוד על איילת, בהשתוקקה להתקרב אל רחל ולנשקה על שפתיה, ולגלות לה סופסוף כמה היא רוצה אותה.

 

עם חלוף הזמן חשה רחל בשינוי שעובר על איילת הן בעבודה והן בשעות שלאחריה, וניסתה בזהירות לדובב אותה לדבר על זה. ואולם, רק בשלהי החופש הגדול הרהיבה איילת עוז, וספרה לה ערב אחד את האמת. עולמה של רחל חרב עליה.

היא סירבה להודות בפני עצמה כי עצם קרבתה של הנערה היסבה לה תחושות שטרם הכירה, מן עונג שסקרן והרתיע גם יחד. היא חששה לאבד אותה לתמיד.

איילת, הפגועה עד עמקי נשמתה, נטשה את צריף המגורים של רחל ועופר בטריקת דלת ומצאה נחמה בין זרועותיו של ברק, המרוויח הגדול מכל העניין. בסתר לבה ידעה - הרומן שלה עם רחל בוא יבוא.

 

הזמן חלף מהר, הקיץ תם ושנת הלימודים החדשה נפתחה.

אמנם תיכף עמד הכול להיקטע כשחגי תשרי כבר חיכו בפתח, אבל עד אז היו המון שיעורי בית ועומס לימודי גדול הלך והצטבר. איילת מצאה את עצמה 'מתחפרת' בתוך הלימודים, היא השקיעה את כל כולה בתוך הספרים והמחברות וסירבה לפנות זמן עבור ברק המאוכזב.

 

רחל מצאה את נחמתה בין העגלים שזה עתה נולדו, היא ציפתה בחוסר סבלנות לראש השנה  - לבואו של בעלה, עד סוף החגים, כפי שהבטיח. אך ידעה היטב כי בכל הקשור בתפקידו - חוסר הוודאות היה דבר שיש להתכונן אליו תמיד.

 

מזמן כבר חדלה לנסות להפר את החרם שהטילה עליה איילת. תחילה בפגישות היום-יומיות הבלתי נמנעות בחדר האוכל, הייתה מחייכת אליה ומברכת אותה לשלום. לעיתים הייתה מתחילה משפט שמטרתו הייתה להזמינה אליה לעוגה אך מעולם לא זכתה לסיימו. במרוצת הזמן הן חלפו אחת על פני רעותה כמו שתי זרות. ולשתיהן נצבט תמיד הלב.

 

ואז ביום הכיפורים, בשבת אחת של תחילת אוקטובר - פרצה המלחמה.

 

שתי חזיתות נגד מדינת ישראל נפתחו בו זמנית, בחזית הדרומית היו אלה המצרים ובצפונית הסורים.

בו ביום התרוקן הקיבוץ מכל הגברים שמלאו להם 18.

סגן עופר נקרא לשוב מייד ליחידתו לאחר שבקושי בילה עם רעייתו ימים בודדים. רחל ניצבה על שפת הכביש דומעת ומנופפת לו בידיה לשלום, כשענן האבק כיסה על מראה הג'יפ המתרחק. היא תהתה בלבה אי מתי תשוב לראותו, אם בכלל.

כל הצעירים בני גילם של איילת וברק ואף אלה הצעירים מהם, גויסו מייד לעבודות בקיבוץ. ברוב המקרים הופנו הבנות לעבודות בבתי הילדים ובמטבח, ואילו הבנים הופנו אל העבודות החקלאיות השונות במשק.

 

רחל נותרה כמעט לבדה ברפת ושיוועה לעזרה מן הנערים והנערות. צריך היה - מלבד הטיפול המסור בעגלים וביונקים - לחלוב את כל הפרות שלוש פעמים ביום, לחלק להם מזון, לפזר להם קש יבש בחצרות, ועוד כהנה וכהנה מטלות.

 

ללא אומר ודברים התייצבה איילת ברפת והחלה עושה את כל שנדרש ממנה בחריצות ובמסירות. היות ורחל מצאה עצמה מנהלת את המקום באופן זמני - היה על השתיים להתעלות מעבר לגחמות העבר ולנסות לפעול יחד. ואכן - בכל הקשור בענייני הרפת, נראה היה כאילו מעולם לא חדלו לדבר.

כמעט לכל אחד מן היושבים בעורף היה קרוב משפחה או אהוב אי שם במלחמה. כבר בתחילתה נהרגו חיילים רבים ונפצעו רבים עוד יותר, וכן הוכרזו לא מעט חיילים כנעדרים שלא נודע מה עלה בגורלם.

 

מאיר, אביה של איילת, סגן אלוף במילואים בחיל השריון, נלחם בגזרת רמת הגולן מול הסורים. איילת עמדה לצידן של אמה ואחותה ועודדה ותמכה בהן בשעות הקשות, באותם הימים של אי הוודאות. רחל נתמכה בחברותיה לגרעין בחרדות הגדולות באשר לגורל בעלה, כמעט לכל אחת מהן היה אהוב בחזית ושותפות הגורל אך חיזקה אותן.

 

בבוקרו של העשרה באוקטובר, יומה החמישי של המלחמה, הגיעו נציגי דובר-צה"ל אל הקיבוץ ושאלו על רחל. הם הופנו אל הרפת ושם בישרו לה כי בעלה, סגן עופר אלון, הוכרז כנעדר. סופר לה כי פיקד על פלוגה שלחמה ב"מעוז המזח", שהייתה העמדה הדרומית ביותר בקו-בר לב בתעלת סואץ, ושם הוכרז כנעדר במהלך הקרב.

 

איילת, שנכחה במקום בעת קבלת הבשורה, התנדבה מייד ללוותה לביתה. היא עצמה אמנם שבה מייד לאחר מכן לעבודה, אך מייד בסוף יום העבודה התייצבה שוב אצל רחל ולא משה ממנה לרגע.

וכך בהזדקקותה הגדולה לנחמה בקשה רחל את חברתה הקרובה של איילת, ופתחה בפניה את כל השערים שהיו נעולים בפניה עד כה. את סיוען של חברותיה בנות הגרעין דחתה רחל בנימוס, והתמסרה כל כולה לטיפולה של הנערה בת ה-17.

 

ליטופי נחמה הפכו מהר מאוד לקרבה אישית. מצוקה גדולה ועננה שחורה של צער וחוסר וודאות, התירו כבלים שהיו איתנים למדי בימים כתיקונם, ושתי הנשים מצאו תוך ימים אחדים בלבד  - צמד אוהבות המנצלות כל רגע פנוי לחקר גופן ומיניותן.

 

רחל לא נשארה לשבת בבית. חרף העומס הרב שהצטבר ברפת ומתוך הצורך להעסיק את עצמה ולא לשקוע במרה שחורה, מצאה את עצמה שבה לעבודה בתוך כמה ימים.

 

בימים הן היו מיניקות עגלים קטנים בחלב מבקבוקים וחולבות את הפרות ובלילות הסתופפו בצריף המשפחתי תחת שמיכות הצמר, בחסות גשמי הזלעפות היורדים ובוכים על הארץ.

 

נדמה כי לא היה גבול לאהבתן העזה. נדמה כי לא הייתה מלחמה ולא היה איש בעולם מלבדן..

האנשים בקיבוץ החלו מדברים אודות שמועות זדוניות, רעות ומרושעות על אהבת אישה לאישה וניצול מיני. המהלכות להן כך, החל מחצרות היונקים ברפת ועד לבינות העצים הכי צפוניים במשק.

 

יום סגרירי אחד, בעשרה בנובמבר - נפל דבר.

בדיוק חודש אחד הספיקה אהבת הבנות לפרוח לה בטרם ביקורם של אנשי דובר-צה"ל בשנית. הפעם נתבשרה רחל בבשורות טובות.

בעלה סגן עופר אלון נמצא בין החיים והוא בשבי המצרים. הוא אמנם פצוע ולא ברור באיזה אופן, אך הוא עומד להשתחרר מן השבי בעוד חמישה ימים בדיוק, ביחד עם כל השבויים הפצועים במצריים.

לרחל היה זה יום של סערת נפש. ליבה הטלטל בין אושר ליגון ובין רגש אחריות לאהבה גדולה. בין אהבה לגבר של חייה לבין אהבתה לילדה, שהפכה לאישה בן יום וגרמה ללבה ללכת שבי אחריה.

מה תעשה? להיכן תפנה?

היא הלוא כבר שברה את לב הנערה הזו פעם, בעבר.

ובעלה - הוא הרי שב אליה כגיבור.

היא אשתו והוא בעלה - היש אמת אחרת?

 

ואיילת - שמחה בשמחת רחל, לבה נחרד והתכווץ. היא אהבה אותה בכל לבה ובכל מאודה. אם אוהבים מישהו צריך לאחל לו את הטוב ביותר עבורו. האין שובו של סגן עופר בחיים - הדבר הטוב ביותר עבור האישה שהיא אהבה כל כך?

 

בבקרו של החמישה-עשר בנובמבר, בשעה שרחל נסעה עם הורי בעלה לקבל את פניו במעבר הגבול עם מצריים, ידעה כבר איילת, בתוך תוכה, שנפל הפור!

 

משנסתיימה המלחמה שום דבר לא חזר לקדמותו.

תום הנעורים נגדע בבת-אחת אל מול המציאות האכזרית.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: