הכל קולח / רחל ברנהיים

הכל קולח

רחל ברנהיים – יקום 

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

 

לעולם לא נתגעגע למגורים באוהל, למקלחת ציבורית או למנורת הנפט, אך לנוסטלגיה, להתרפקות אל העבר תמיד שמורה פינה קטנה בלבנו.

איור מאת יעקב גוטרמן

על המקלחות בקיבוצים שמעתי עוד בילדותי בהיותי הרחק מכאן. מכתבו של פלוני מכאן לאלמוני שם, בישר כל ידיעה. היו גם גלויות מפלסטינה שנשאו שירה ולחן בכנפיהן. חניכי השומר הצעיר ציפו בדריכות לכל גלויה מהארץ עם תווים והלחן של שיר חדש שנולד. כל שיר הפך ללהיט. שרנו אותו בהתלהבות ניתחנו בו מילה-מילה והוספנו לו משמעויות – מדמיוננו: "באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל", "בין הרים כבר השמש מלהטת ובעמק - כבר נוצץ הטל". "שם בארץ חמדת אבות – תתגשמנה כל התקוות". הילת מסתורין אפפה את הארץ והמתרחש בה. כל דואר משם עבר מיד ליד בגימנסיה העברית ובקן השומר הצעיר. כל פרט קטן היה לידיעה מסעירה. כך עברה שמועה מפה לאוזן, שבאחד הקיבוצים יש מקלחת משותפת לבנות ובנים.

 

גם שם, הרחק מהארץ- קרה שצעירים יצאו אל חיק הטבע להתאוורר, להתפרק ולהתפרקד ואחר כך שטפו את החום והאבק ברחצה ספונטנית בבריכה, או במימי הנהר בבגדי אדם וחווה בלבד. אך מכאן ועד מקלחת משותפת לכולם – הדמיון, המרחק רב. הידיעה הייתה קשה לעיכול. כל שיחה בנושא לוותה לחישות ורמזים. ויש שרצו, לראות את עצמם באותו מעמד.

 

המקלחת הראשונה ביקום הייתה בנויה מפח חצויה במחיצה, לבנים ובנות. מחיצת הפח הדקה הייתה לעתים, כאילו, למראית עין בלבד. כל קול שנשמע מעבר לה – ממחיצת הבנים, נדמה שהוא אצלנו, הבנות. הפח כמו המים הזורמים היו מוליכי קול מצוינים. כשהבחורים שכחו או התעלמו מעובדה זו קלחה שיחתם בחופשיות בין זרמי מימי המקלחת , בדברי להגם, הוכיחו את הדעה הרווחת שאין הם נופלים באהבת הרכילויות מבנות המין היפה. אדרבא, בין קילוחי המיים שכחו את עצמם לעתים – רצית או לא – שמעת הבל!...

כאמור היתה המחיצה סמלית בלבד עם אפשרויות בלתי מוגבלות לסבר את האוזן והעין, כי במחיצה זו- אשר איש לא יודע מה מקורן- היו המון "נקודות תצפית", וכך אפילו היו לנו מקלחות נפרדות, החוויות בהן היו לעתים משותפות.

 

מנהג מיוחד, נהג חבר מסוים: משום מה תמיד התבלבל ואף שהכניסה למקלחת הבנות הייתה רחוקה יותר – דרכו הובילה אותו דווקא לשם. כשמלאה המקלחת בנות רבות ואדי המים הסתירו אך במעט את שמחייבת הצניעות. הן נתנו קולן בקריאות וזעקות למראה הפולש עד שהבריחוהו.

 

פעם צעדה לעבר יעדה, קבוצת בנות, מגבות על הכתף, שקיות כלי הרחצה ובגדי השבת בידיים ובהתקרבן למקלחת הבנים - בדרך לזו של הבנות- ראו חבר עומד ליד קופסת כלי צחצוח נעליים – בעירום מלא. בקצב המברשת הממרקת, סלסל קולו בשיר. כל הלחישות והצחקוקים היו לשווא, הוא לא נרמז ולמרבה מבוכתן, שלח חיוך שובב ומלבב לעברן. משסיים ביסודיות את צחצוח ושימון נעלי העבודה, נכנס אל המקלחת לקול צחוקם האדיר של הבנים – והבין את אשר קרה. 

 

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: