הרפורט / רחל ברנהיים


הרפורט
מאת רחל ברנהיים, קיבוץ יקום
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן
איור מאת יעקב גוטרמן

זה קרה בימים הראשונים לעלייתנו על הקרקע, כאן ביקום.  במקום הכביש של היום היה כביש צר שחיבר את תל אביב לחיפה. הכביש היה במרחק כמה צעדים משולי השדות שעיבדנו.

חבר ותיק, שהיה ידוע כחרוץ מאד בעבודתו, חרש חריש עמוק באדמת הבור מזריחת השמש ועד לשקיעתה. שקוע במלאכתו היה חורש ומזיע, מספיג זיעתו הנוטפת ופיו מסלסל שירה שהגיעה למרחבי השדות  עד לאופק הרחוק. 

 

יום אחד צפר באזור טרפיק בריטי, שוטר תנועה בשרות הוד מלכותה, האט את נסיעתו ונעצר. כך חסם את דרכן של המכוניות כדי לערוך בדיקות פתע של הניירת ורישיון הנהיגה.

תנועת הרכבים היתה דלילה יחסית, השוטר ראה את הקיבוצניק שלנו החורש בשלווה ושירתו מהדהדת במרחבי השדות השוממים ורמז לו להתקרב אליו. הפלח הדמים את הטרקטור, ירד ממנו בפיק ברכיים והתחיל ממשש בכיסי חולצתו ומכנסיו, באיטיות רשלנית, להרוויח זמן. הוא ידע היטב שאין לו שום תעודות, אין לו רישיון, ואפילו שומו שמיים, געוואלט! הוא באמת בצרות - מעולם לא למד ולא נבחן בנהיגה.  מדמיין לעצמו את תגובת החברים בקיבוץ על הרפורט, שיעלה כסף שאיננו בנמצא .. 

 

וכל אותה העת בה הוא בודק בכיסיו ועל הטרקטור, כאילו מחפש את מה שאין לו, עבד מוחו בקדחתנות, מחפש תירוץ שיתקבל על דעתו של השוטר. בצעדי היסוס הגיע עד אליו וניצב מולו. כשליבו פועם בו מגודל ההפתעה, הוא התאושש ואמר לו:  "אפשר לכבד אותך בלגימת מים קרים מהג'רה ( הכד ) שלי?"  והגיש אותו לפיו.

 

"אח, אח אין כמוך, עכשיו  תשמע חבר, אני מוכרח לומר לך, שהקיבוץ היום, חביבי, איננו הקיבוץ שהיה פעם…”והנחית על כתפיו צ'פחה כואבת. בשובו אל המשק, סיפר לחבריו על התקרית והוסיף: "תאמינו לי, הצ'פחה הזאת על כתפי, במצבי, עזרה לי יותר משיכול לעזור כל כדור הרגעה".


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: