אני חדש בארץ / רחל ברנהיים

אני חדש בארץ
מאת רחל בירנהיים, יקום
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן
איור מאת יעקב גוטרמן

כמו רבים מאתנו שלא זכו להימנות עם המייסדים מימי חדרה, כך גם היא הצטרפה אלינו כאן, על אדמות נחל פולג. עלתה לארץ להגשים חלום ציוני וכצוו השעה בארץ, לקיבוץ. לא ידעה לאן הגיעה, לא הכירה אורחות חיים קיבוציים. החליטה לשרת את המולדת בכל נפשה ומאודה. לעשות בקיבוץ כל שיידרש ממנה. לציית לסידור העבודה. כנדרש מכל חבר באותם הימים. איש איש לפי יכולתו.

הקיבוץ עדיין בראשית דרכו הצריפים הראשונים מוקמים. רחוקה עדיין הדרך לבניית המכבסה. את כל הכביסה המלוכלכת כולל בגדי עבודה וגרבי עבודה  - הכל כיבסו בידיים. חוץ מבגדי הילדים והחיתולים – שנשלחו לכביסה לכפר סבא. אסף אותם העגלון, חצרן בתי הילדים, מכל הקבוצות הביאם לקרבת צריף הקומונה. מכאן נשלחה הכביסה העירה,  למכבסה. כאן גם פורקו שקי הכביסה הנקייה עם חזרתה. ליד הצריף נמתחו חבלים רבים עליהם תלו את הכביסה לייבוש.

מדי ערב, החברים הצטופפו ליד לוח סידור העבודה. מקומות עבודה קבועים היו מעטים, רוב החברים נאלצו לבדוק ערב ערב היכן יעבדו למחרת.

בין המעיינים בלוח העבודה הייתה גם כתרית . במשבצת "המכבסה" גילתה את שמה. כמי שהחליטה לבצע את המוטל עליו בנאמנות מרבית, פנתה אל חברים מימינה ומשמאלה ושאלה מה טיבה של העבודה שעליה לבצע, ואם היא בכלל מוכשרת לעשות עבודתה, כיוון שמעולם עוד לא עבדה במכבסה. החברים הסבירו לה שמדי יום מגיעה כביסה מכפר סבא ועליה רק לתלותה על החבלים לייבוש..

השכם בבוקר יום המחרת, אצה, חשה כתרית למקום עבודתה. בגד אחר בגד שולה מן השק מנערת ותולה,. תוך התלהבות ושמחת העשייה, שרה להנאתה: "העבודה היא חיינו"..- שרה עם כל הלב והנשמה ולא חשה בידיה או בנחירי אפה את מה שאוחזות ידיה..

לאט לאט נתלו על החבלים ונראו לעיני כל גופיות, חולצות וחיתולים, ועל כולם בלטו ציורים פסיכודליים משונים, שמוחו של אדם לא ידמיין כמותם.. כל היצירות היו תוצאה מקרית של טיב וכמות הפיפי של התינוק,  שנאגר במשך הלילה. פה ושם השתרבבו שם מיני פסולת מוצקה בשלל גוני גוונים. "מכל צרה תצילנו העבודה" נמשכת שירתה  של כתרית ומי בכלל שם לב לקטנות למראה או לריחות? עד שעצרה במקום חברת קיבוץ לטשה עיניים בחיזיון ונתקפה צחוק גדול ורם אותו לא הייתה מסוגלת להפסיק.. עובדת הקומונה – מחסן בגדים, נטשה את עבודתה ולשמע הצחוק הרועם נדבקה גם היא בצחוק והדביקה בו את כל החברים העוברים בדרכם לחדר האוכל. הצחוק נקטע עם צפירת המכונית שהביאה את הכביסה הנקייה מכפר סבא... ( לקחת המלוכלכת).

"אכלנו אותה" ככה חשו כל הנוכחים שהתבקשו להתגייס לעזור ובמהירות להוריד את כל הכביסה המלוכלכת כדי לשלחה למכבסה.

נאמנות ומסירות עד אבדן החושים...

הימים חולפים, תקופה עוברת, כתרית קורנת אושר וסיפוק ותחושת העשייה בעורקיה. שוב ניצבת לפני סידור העבודה אך מתקשה למצוא את שמה. בטור של בתי הילדים לא חיפשה בכלל. כחדשה בקיבוץ לא חלמה ולא חיפשה כבוד כזה. לבסוף מצאה שם את שמה מסודרת להקמה בקבוצה פלונית. את המושג "הקמה" תוצר הווית הקיבוץ, מעולם לא שמעה ולא ראתה במילון. נאמנה להחלטתה לבצע בנאמנות כל משימה שיטילו עליה במסירות המרבית, שאלה חברות וחברים מה זאת הקמה, מה עליה לעשות בבית הילדים. בסיכום הסברים מפורטים הבינה שהמטפלת משכיבה את  הילדים לישון והמקימה – כינוי לחברה העובדת בהקמה – מקימה את הילדים.

בבוקר יום המחרת  - עם עלות השחר – וכפי שנקבעה בקיבוץ שעת התחלת העבודה – חמש וחצי או בשש צעדה כתרית לכיוון אזור בתי הילדים. קורי שינה עדיין מצעפים את עיניה, אך מה לא עושים למען המולדת?

בדרך היא מעודדת, משתכנעת, שאכן היא כבר כמו כולם. עובדה היא פוגשת את עובדי הרפת, ואת עובדי המטבח. כולם אצים ממהרים לעבודה גם הם בוודאי מושפעים מאותה חדוות יצירה.

כתרית הגיעה לקבוצה. דמדומי בוקר, שקט בחוץ – שקט בבית. אט אט פתחה את הדלת אחד החדרים,  נכנסה צועדת חרש חרש, פה נשמע שיעול של ילד שם מיטה חורקת. אך שנתם של הילדים שליווה. ממש מעוררת קינאה. חיש נזכרה בתפקיד המוטל עליה. בקול עדין ורך אותה תרגלה קודם לכן, פתחה ואמרה:" קומו ילדים, קומו, אני המקימה שלכם"..

כשהגיעה המטפלת לקבוצה הופתעה ונדהמה לראות את הילדים מתרוצצים לבושים כולם.

וכתרית קורנת מאושר..


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: