דבר אלי גלויות / רחל ברנהיים

דבר אלי גלויות

רחל ברנהיים - יקום

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

 

"שלומי בסדר", כתב אל אשתו בגלוייה הראשונה, "בינתיים מתבטלים - וקצת מנוחה לא תזיק לי". כמי שידע היטיב את נפש זוגתו, דאג בעוד מועד שדבר השתתפותו בקרבות בסיני לא יוודע לה. בסיס יחידת התותחנים שלו היה בנהריה, שם אוכסן הנשק לשעת חירום - תותחים מיושנים בעלי אופני עץ אותם קשרו אל משאיות "מק" גדולות שגררו אותם דרומה, להשתלב במלחמת סיני.

איור מאת יעקב גוטרמן

בהפסקות התארגנות היחידה, שוחח עם ידיד מימי נעוריו - כיום בעל קיוסק בנהריה. תחילה החליפו זיכררונות מהימים בהם בילו יחדיו בנעימים בעבר, אחר כך עברו לענייני דיומא. בין היתר סיפר לו חברנו על רעייתו, על חרדותיה המוגזמות לעתים עד כדי טורח. "עלי לעדכן אותה בכל עת על מקום הימצאי". והוא ממלא בקשותיה במידת האפשר, בהתחשב בכל מה שחוותה בעבר, ובעיקר בהיותו מודע למה שבינו לבינה, ורק בינם לבין עצמם בלבד.

 

"אם כך", סיכם את דבריו באוזני ידידו, "אחרי שגיליתי לך מה הם פני הדברים, אבקשך לעזור לי בביצוע תעלול, לך לא יזיק, אך לאישתי יגרום שקט ונחת בלילות, בהם אהיה רחוק ממנה, מן הבית". עם תום דבריו קנה בדוכנו גלויות רבות ובולים, ובעומדו שם בנוכחות ידידו, מילא בזו אחר זו את כל הגלויות. בכולן אותה ידיעה, בשינוי נוסח או מילה: "שלומי בסדר. נתראה בקרוב", וכו' וכו'. מסר את כולן לידי החבר התמה וביקש ממנו להקפיד ולשלוח כל יומיים גלויה, בהתאם לתאריך.

 

בינתיים בבית המשיכה רעייתו בחיי היום יום. בשעת הבילוי עם הילדים הרעיפה עליהם פינוקים ושימת לב יתרה לפצותם על היעדרו של האב. רק משנותרה לבדה בלילות, ספרה תוך געגועים את הימים מאז התגייס. נחמה פורתא מצאה בגלויות המגיעות מדי יומיים שלושה, כולן מנהריה. מעין קשר מעורפל נרקם בין הצפון והדרום והטריד את שלוותה. הרהורי חשש ודאגה התגנבו ללבה. מבטה נח על הגלוייה שלפניה, על שידת הלילה, ראתה את החותמת "נהריה" - וכמו מטוטלת עברה מדאגה לתקווה וחזר חלילה.

 

יום אחד, אחרי שבועיים בערך, הופיעה שכנתה בעיניים בורקות, וחיוך נסוך על פניה: "מה? לא שמעת על הפגישה של הבעלים שלנו? בעלי כותב לי שממש לא האמין למראה עיניו, זה היה ברחובות אל-עריש, בסיני, ומי אם לא השכן שלנו, בעלך, צועד לקראתו. איך הם שמחו והתחבקו שם לעיני כולם!"

 

"לא ייתכן" - טענה נגדה כמתגוננת, רצה לחדרה ומשם חזרה חיש מהר מנופפת בידיה את הגלויות שהספיקו כבר להגיע, כביכול מבעלה. מראה לה ומוכיחה שעל גבי כולן מתנוססת החותמת "נהריה". שחור על גבי לבן.

 

שכנתה עמדה על נכונות הגרסה שלה, בטוחה בצדקתה.

"רק רגע" אמרה ושלפה מכיס מכנסיה כמה ניירות ושלפה מביניהם גלוייה מקופלת, יישרה אותה וקראה באוזניה את תוכנה, התואם למה שסיפרה לה תחילה. משהבחינה במבוכת שכנתה הנעצבת הוסיפה: "את יודעת איך זה בצבא, תמיד יש שינויים והפתעות של הרגע האחרון".

 

המומה האזינה לדברי חברתה. ספק החל מכרסם שלוותה. גבר הערפל סביב תעלומת הצפון והדרום.

 

המלחמה הקצרה תמה, הבעלים שבו אל חיק רעיותיהם. חבוקה בזרועותיו, קבעה מבטה באישוני עיניו. החיוך השובבי, שצץ שם ופשט בכל קלסתר פניו, הסגיר, גילה את הכל: כיצד גייס הפעם את הצפון מול הדרום כדי להרחיק ממנה דאגה.

 

חברו בנהריה מלא בנאמנות את שנתבקש. המלחמה אומנם תמה, אך פריסות שלום על גבי גלויות מנהריה הוסיפו להגיע כל יומיים שלושה

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: