אוסיבוס / פינדה שפע ז"ל

אוסיבוס                                    

פינדה שפע ז"ל – גבעת חיים איחוד

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

 

השם אוסיבוס יגיד משהו רק לוותיקי גבעת-חיים. היה זה מין רכב ישן, יותר גרוטאה מאשר אוטו. אין אני יודע כיצד הוא הגיע לקיבוץ, אך ודאי הוא שלא רכשנו אותו חדש, והוא התיישן אצלנו.

איור מאת יעקב גוטרמן
צורתו הייתה כמו טנדר פתוח, ומחוץ לארבעת גלגליו והמנוע לא היו לו אביזרים שיש להם שייכות לרכב. ייתכן ואוסי קפקה קיבל אותו חינם אין כסף באחד הגראז'ים כשנאמר לו שאין אפשרות לתקן אותו.

 

אך נקדים להמשך, אי-אלה פרטים אודות אוסי קפקה עצמו.

 

הגורם לכך שעלה ארצה ולגבעת-חיים יש לחפש בי. הייתי מדריכו בתנועה, והוא היה קשור אלי גם לאחר עלייתי אני. מילדותו היה חולה הגה, וזכורה לי אפיזודה מטיול עם קבוצתי בהולנד, כאשר תפסנו טרמפ עם אוטו משא קטן ואוסי ישב בין הנהג לביני. לנהג, כנראה, הייתה הבנה לבחור לידו והוא לא התנגד שאוסי שם ידו על ההגה. פניו של אוסי קרנו מאושר וללא ספק הוא היה נמצא ברגעים אלה ברקיע השביעי. בהגיעו לגיל עבר רישיון נהיגה, רקם היכרויות עם בעלי רכב וניצל כל הזדמנות לנהוג.

 

בהגיעו אלינו אני לא זוכר שעבד אי-פעם במקום כלשהו מחוץ לאוטו. יוסף הרץ ז"ל, באופיו קרוב לו, הכניס אותו מהר מאוד לחבורת הנהגים של הקואופרטיב של עמק-חפר. וכמו במקרים דומים הקיבוץ נכנע לאוסי לעבוד ב"מקצועו", שהוא מעולם לא למד אותו, אך הוא ידע לשים ידו "בליינד" למקום התקלה.

 

כאן יש להוסיף שהקיבוץ לא בקלות ויתר על עקרונותיו, להיפך.

 

הבחור הזה לא ידע ולא למד עברית, היה רחוק מענייני קיבוץ, לא הופיע לאסיפות, ומחוץ לעבודתו לא עניין אותו כלום. המזכירים למיניהם לא רצו וגם לא יכלו להשלים עם המצב, והציעו לאסיפה להוציאו מהמשק. תשובתו של אוסי הייתה פשוטה מאד: "שיחליטו מה שיחליטו, אני לא הולך מפה".

 

נחזור אל הנושא - האוסיבוס. הרכב הזה עמד בחצר, ואיש לא העז לגעת בו, כי המנוע נענה אך ורק לרצונו של אוסי. בכל פעם שהיה צריך להביא דבר מה מחדרה והמשאית של המשק לא הייתה בנמצא, קראו לאוסי, והעניין סודר.

 

כיצד הגיע אוסי לחדרה? אנא זכרו: כביש עדיין לא היה, והדרך הייתה בחולות.

 

ביום חתונתו עם מירל בחדרה, נסענו עם האוסיבוס, כמובן. לא הרחק מהקיבוץ הייתה תקלה ראשונה. אוסי ירד הביט במנוע, הוציא חוט  ברזל ופלייר, והנסיעה נמשכה, עד שהרכב נעמד שוב. אוסי לקח צינורות גומי, שאב בנזין מלוא הפה, והעביר את הנוזל למקום שהיה חסר, והמנוע נענה מחדש לפקודתו. אל נשכח שהדרך הייתה  דרך חולות כבדים, ולפעמים כאשר ה"כביש" יצר בור עמוק הוא התמלא ברוח בחול, והנהג הלא מנוסה, שניסה לעקוף את הבור שקע ללא תקנה. רק  נהג מנוסה, כמו אוסי (ויוסף הרץ, כמובן) ידעו כיצד לעבור את המלכודת, באם זה היה ביעף, או בהעברת מהלכים בדיוק ברגע ובמקום הנכונים. נבצר מידיעתי - כסיל במקצוע...

 

זה שהגענו באיחור לרב, לא הפריע לאיש, ובוודאי שלא לרב עצמו, שהיה רגיל לאיחורים, ובמיוחד של הקיבוצניקים. פחות נעים שהיינו מאובקים, כי האוטובוס היה רכב פתוח והחתן לא רק שהיה מלוכלך, אלא הוא הסריח כולו מהבנזין, כולל הפה שלו...

 

אינני זוכר את פרטי הטכס של החתונה, לא אוסי ולא מירל שלטו בשפה העברית, יש להניח שהרב ידע כיצד להתגבר על  מכשול זה, עקב  ניסיונו הרב כרב.

 

בתום החתונה  לא וויתרנו על הביקור "האובליגתי" בקולנוע החדרתי, וזה שמערכת התאורה באוטובוס לא  פעלה, לא הפריע לאוסי לחזור בחושך, כי הוא ידע היטב כיצד לצאת מהמושבה חדרה מבלי להיתפס על-ידי שוטרים.

 

לא  זכור לי כמה  שנים גרוטאה זו שימשה את צורכי המשק, אך זכור לי שבסופו של דבר הועברה לחצר בית-ילדים, וגם שם נשמר לו  השם: אוסיבוס.

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: