קבוצת הלילה / פינדה שפע

קבוצת הלילה

פינדה שפע - גבעת חיים איחוד

איור מאת יעקב גוטרמן

 

היו מונחים משותפים לכל הקיבוצים שמקורם היה ברוסית וביידיש.

איור מאת יעקב גוטרמן

דבר שהיה מובן מאליו באותן השנים, כאשר המשקל הסגולי של היישוב בארץ-ישראל מוצאו היה ממזרח אירופה. כך היה מקובל לקרוא למסיבות קטנות בקיבוצים "קומזיץ". אצלנו דווקא קראו לזה "קבוצת לילה", והיה בביטוי זה גם משהו מהקונספירציה. היו אלה חבורות לילה קטנות קשורות מבחינה חברתית, מושרשות היטב בחיי הקיבוץ, אך, לא "אנשי צמרת", במידה ואפשר היה אז לדבר על צמרת קיבוצית בכלל.

 

מועד הפעולה של קבוצת לילה היה לרוב בימי שישי, כשלא הייתה כל תוכנית תרבותית בחברה, וזה היה ברוב ערבי השבת. והיות, ובאותו הערב של לקראת השבת היו צריכים "לעשות משהו", לשבת יחד וסתם לפטפט ולרכל, מבלי שיהיה משהו טוב על השולחן, לא היה בכך שום טעם... להבדיל מהיום, באותם הימים נהוג היה לאפות לקראת שבת בבוקר עוגה. הייתה זו יצירה קיבוצית מובהקת, עשויה בתכלית הפשטות, ממולאת בריבה או בקקאו עם סוכר, אך היה זה, ללא הגזמה, הממתק היחיד שהגיע לפי החברים, להוציא סוכר בקוביות להמתקת התה... על קפה לא היה מה לדבר...

 

ובכן, על מנת להנחיל טעם וגם תוכן לישיבה ביחד, היו נאלצים לחפש דרך ואמצעים כיצד להגיע לאותן יצירות מאפה, מלאכת ידו של הונזו. וכאן, לא הייתה ברירה אחרת, אלא לפרוץ. העוגות היו חבויות באחד משני המקומות: במאפיה עצמה שמקומה היה ליד מגדל המים, או במחסן המטבח, ייתכן ושמו גם אז היה אקונומיה.

 

לא היה לאיש מפתח למוסדות אלה. אילו היה למישהו מפתח "רשמי" הוא לא היה מוכן מבחינה קיבוצית ומצפונית למסור אותו למטרה מחתרתית זו, וספק אם איש היה מקבל בשיטה בזויה שכזו ללכת ולהביא את הסחורה, ואפילו, נניח והיה מפתח שכזה, היה זה מתחת לכבודו של כל אחד בצורה "זולה" שכזאת ללכת ולגנוב.

 

הדרך המקובלת הייתה לפרוץ את החלון שלא היה מברזל, אלא מעץ וללא סורגים. לעץ מגרעת ידועה של חומר רך יחסית, שבתבונת יד די רגילה ניתן לשכנעו להתפשר. מלאכה זו הייתה נמסרת כמעט בלעדית לכותב שורות אלה, שהתמחה במקצוע במשך הזמן, והגיע למקום הביצוע במעט מאמץ, ללא הכנה מוקדמת מינימלית בטרם מעשה.

 

כאן, משום חובתי לאמת ההיסטורית, עלי להוסיף דבר: לא הייתה זלילה ללא גבול וללא מעצורים. היה בכך הרבה משובבות הנעורים, מהתפרקות, ושאיפה למצוא ביטוי לחופש מהכבלים שאנו עצמנו שמנו לחירותנו ונפשנו.

 

לכן, הייתה זאת פרוסה מדודה שהגיעה לכל משתתף, והיא הייתה מלווה בכוסית תה, ורק לעיתים, כמו ב"כניסה לחדר משפחה", קרי חתונה, מוגש היה קפה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: