מלחמת יום-כפורים שלי / דודו פלמה

מלחמת יום-כפורים שלי
מאת דודו פלמה, כפר הנשיא
איור מאת דודו פלמה

היללה חדרה לתוך שנתי, עולה ויורדת דקה ודוקרת כמחט.  בטרוף זינקתי מתוך שנתי ותוך שאני מתאמץ להידחס אל מכנסי העבודה המסריחים, בעודי מדדה על רגל אחת, הפלתי לרצפה בקול רעש גדול את הכסא וכל מה שעליו ומסביבו. "מה קרה", שאלה מעין בעייפות, "עוד פעם אתה קופץ". "מצטער" עניתי, "חייב לרוץ שוב לצאן לראות מה קרה לטלאים". "אבל היום שבת, וחוץ מזה האזעקה הזאת משגעת לי כבר את השכל", התלוננה מעין, הסתובבה לצד שני וחזרה לישון.

יצאתי החוצה אל הלילה הצונן. האור יעלה בעוד כמה שעות ואני התבוננתי אל הרמה החשוכה ודמיינתי לעצמי טנקים סורים גולשים במדרונות הכהים מהרמה הבוערת למטה אל העמק השלו,  ואחר גיחכתי לעצמי ועל עצמי, "הזיות של שחר" רטנתי לעבר השיחים, מתוך תיקווה שמרטין שמסתובב תמיד בשעות הבוקר המוקדמות ומציץ לחדרי החברים מבעד לחלונות, נחבא שם ומקשיב .

ליד הצאן המתינו לי כבר השומרים - "הייתה הפסקת חשמל והגנראטור לא התחיל לעבוד והאזעקה פעלה" אמרו.  "אני יודע" אמרתי ושאלתי בעצבנות "קראתם כבר לאמנון" - "עוד לא"  אמר איציק השומר בהתנצלות "חיכינו שתבוא, אולי תצליח להפעיל אותו בלי אמנון".

"היום יום-כיפור", אמרתי והוספתי קללה,"על כל חטאינו נוסף עכשיו גם הגנראטור".

 

המילים "על כל חטאינו" עשו לי רע, כי הזכירו לי את הסטריליזטור החדש, המכשיר החדשני והנוצץ לחיטוי מזרקים שרק הגיע לצאן.

אתמול לפני שהתחילה חליבת הערב אמר לי ג'ו ריפקינד, מרכז הצאן, לפני שהלך, לזכור לכבות את הסטריליזטור החדש. המכשיר המתכתי הנוצץ היה בבת עינו מרגע שהגיע לצאן. התחלתי לחלוב בהתלהבות אבל אחרי ארבע קרוסלות וחצי, מצאתי את עצמי עובר בלאות על הכבשים בפעם האחרונה בחליבת יד, אחרי שנחלבו במכונה.

בתקופה ההיא בה עוד ענף הצאן היה קיים, ועדיין היו נערים ונערות מהנעורים מגיעים יום בשבוע לעבוד בצאן. אחד מהם, תמיר ש. שמהר מאוד זכה לכינוי "פשלה תמיר", היה נער גבוה, חסון ואז גם רזה, שהתבלט בחוש הומור מעצבן וחולני שרק הלך והשביח עם הזמן. ביום עבודה שבועי ממוצע שלו היה תמיר שובר לפחות שתי שקתות ומערבב זו בזו שתי קבוצות של כבשים, עד שאי אפשר היה להפריד ביניהן. לאחר שהיה ממלא את רשימת האסונות היומית, אם היה נשאר לו זמן, (ותמיד היה נשאר לו), הוא היה, בזמן שעוד נותר, מרסס ביצירתיות רבה כתובות קיר במקומות שונים ומשונים בצאן.

באותו יום, ערב יום- כיפור מר ונמהר, כתב תמיר באותיות שחורות גדולות ובולטות על מיכל התערובת שבבור החליבה את הכתובת: "איתמר בן זונה". לכבוד איתמר ע. נער גדול ממנו ומדויק, שעשה כל מה שצריך באופן המושלם ביותר (כי אבא שלו היה האיש הכי מדויק בקבוץ, ובגלל זה הוא אחראי על כיוון ומתיחת שעון הקיר הגדול שבחדר האוכל וגם על הארכיון של המשק). ג'ו, לפני שהלך, ליתר בטחון וגם בגלל שלא סמך במיוחד על הזיכרון שלי, כתב מתחת לכתובת של תמיר באותיות גדולות "דודו שטקר".

כאמור לקראת סוף החליבה, נשאתי את עיני בלאות, מהעטינים הנפוחים שניסיתי לסחוט בידיים תשושות, אל מיכל התערובת הגדול שהתנשא מעלי וראיתי לפני את הכתובת הבאה: "איתמר בן זונה דודו שטקר". לאחר שסיננתי קללה נמרצת מבין שפתי, נשבעתי  לעצמי שמחר אני תופס את תמיר ומכסח לו את הצורה על הכינוי "דודו שטקר" שהדביק לי. לאחר שסיימתי את החליבה שטפתי את הבור והקרוסלות, ביקרתי את הטלאים, והלכתי עצבני הביתה.

הסטריליזטור החדש נשרף כמובן על כל תכולתו, עוד באותו הלילה, ותאמינו לי שגם בגלל זה תמיר חטף, (אז עוד היה ילד כזה ארוך ודק ועוד אפשר היה להחטיף לו, לא כמו היום שהוא כבר נראה כמו הענק העבה הזה מהסרט "גלדיאטור").

"למה אתה מחכה?" שאל איציק השומר, הסתכלתי בו וחזרתי בבת אחת מהסטריליזטור שנחרב בערב יום-כפורים אל הגנראטור המושבת ביום-כיפור, "המכונות המחורבנות האלה" אמרתי במרירות ובעטתי בגנרטור, להפתעת כולנו הוא התחיל לפעול, אבל כמו שקורה תמיד, באותו רגע בדיוק חזר גם החשמל. הלכתי  לבדוק את הטלאים באינקובאטור, כולם היו בסדר גמור ורק נראו מבוהלים מעט, ליטפתי אותם ברוך וחזרתי הביתה כשאני מתרסק למיטה ומשתדל בו בזמן לא להעיר את מעין.

לאחר כמה שעות של שינה טרופה בהן חלמתי שאני מחטא את תמיר בסטרליזטור, נשמעה שוב האזעקה המעצבנת, מעין טלטלה אותי בכתפי, "לא רוצה ללכת לצאן, מצדי שיישרף הכל" מלמלתי, "פרצה מלחמה" קראה מעין וחזרה שוב ושוב על המילים "ברדיו הודיעו את הסיסמה שלך!". כשלבשתי מדים ויצאתי לכביש לתפוס טרמפים ליחידה, טנקים סוריים כבשו כבר כמעט את כל הרמה, ממש כמו בסיוטי הבוקר המוקדמים שלי.

כך התחילה מלחמת יום כיפור בשבילי.

זאת לא הייתה הפעם האחרונה בה הגשימו את עצמם סיוטי הבוקר שלי מאז. 

 


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: