עיניים דולקות / אסנת אלון

 

עיניים דולקות

אסנת אלון

איור מאת יעקב גוטרמן

 

היא חוזרת עכשיו משום מקום, או אולי היא חוזרת שוב מחֲדֵרָה. אבל למה היא בכלל יצאה? למה נסעה באותו אחר הצהריים? למה לחדרה? ולמה עכשיו עוד פעם?

איור מאת יעקב גוטרמן

חדרה הייתה העיר - היכן שנמצאים האנשים שלא מכירים אותה ושהיא לא תכיר לעולם. עם החנויות שלהם, הקיוסקים, חלונות הראווה, התקליטים. ואולי אם לא הייתה נוסעת באותו יום לחדרה, אולי הכול היה לגמרי אחרת. אבל היא נסעה וגם חזרה. כבר כמעט ערב. עמדה וחיכתה בסיבוב נעים בצומת כפר הרוא"ה לטרמפ שיחזיר אותה הביתה. אבל לאיזה הביתה היא בכלל התכוונה לחזור באותו ערב מוקדם?

 

עוצר לידה טנדר שהיא מכירה. הטנדר של הנסיעות. מרגישה בטוחה והכול נראה טוב. היא עולה ומתיישבת. מכנסיים קצרים וגופיה. ואז, בפעם הראשונה, היא רואה את העיניים הגדולות, הבולטות, הענקיות ננעצות בה. היא מסיטה מבט, כמו לא מבינה מה קרה למראה. אבל העיניים אחריה, רודפות וחומדות ומבקשות. היא לא רוצה... בכלל לא רוצה... לא רוצה שהעיניים האלה אפילו יכירו אותה. היא בכלל לא כאן, היא כבר ברחה למקום אחר... היא לא יודעת מה עושים עם עיניים כאלה, שתלויות כל-כך גבוה מעליה.

 

זה הולך אחריה לכל מקום. מאותה נסיעה. כמו אות שדבק בה. היא צריכה כל הזמן לברוח, לנוס על נפשה, להסתתר משני הפנסים שדולקים אחריה. היא לא רוצה שיצודו אותה כל-כך מוקדם. היא רוצה עוד זמן. היא בורחת מהמלכודת הענקית הזאת... ולשווא, הרשת דולקת בעקבותיה והעיניים יותר ויותר גדולות ומודלקות, כמו ניצתה בהן אש איומה, מסוכנת.

 

והאנשים בחצר אומרים שהיא אשמה בכל. שבגללה כל הדלקת הזאת והשרפה שמשתוללת ושצריך להרחיק אותה מכאן, כדי שהאש סוף-סוף תתחיל לסגת. שהשקט יחזור. מציעים לה מקלט בעיר אחרת, עד שתעבור הסופה. היא לא מוכנה לברוח כל-כך רחוק ואז מחליטים מי שמחליטים עליה (בעזרת המוציא ומביא, שאת שמו הפרטי היא לא נוהגת לומר), שהיא אינה מוּתרת בשיטוט לאור יום ומַגלים אותה בלילות לעבודה זרה. לשבת בלילה מול גן-שמואל ולמיין תפוחים אדומים שמגיעים במשאיות גדולות. אומרים לה שככה קבעו: עליה לישון ביום ולעבוד רחוק בלילה. עליה להישמר מלהראות בין בני אדם. רצוי שלא תבוא בקהל בכלל.

 

ריפדו אותה בתפוחים, בגלות שהולכת ומסתבכת מסביבה, והיא לא רוצה. לא מבינה איך צדו אותה העיניים האיומות האלה, פעם, כשחזרה מחדרה.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: