הפסל השבור / עופרה בריל

הפסל השבור
מאת עופרה בריל, עין השופט
איור מאת יעקוב גוטרמן, העוגן  

חנן ואידה הכירו בתקופת היותם תלמידי אולפן בקיבוצנו. כבר בראשית הקיבוץ, בזמנים הכי קשים מבחינה כלכלית, הקיבוץ  שלנו הביא חבורות וקבוצות מרחבי העולם כדי ללמדם עברית.

האולפן שלנו הפך לשם דבר בקהילות היהודיות השונות, צעירים רבים באו לארץ וביקשו ללכת לאולפן בעין מהשופט כי השם הזה אמר להם משהו. בקיבוץ הם היו מעורבים בעבודה, בחיי התרבות וכמובן בלימוד העברית.


איור מאת יעקב גוטרמן

תדהמה אחזה בחברי הקיבוץ כאשר האולפניסט ממשפחת כהן החליט יחד עם בת זוגתו להישאר בקיבוץ ולבנות פה את ביתם.

"מה חסר להם באמריקה?" שאלו החברים את עצמם, "איך בחור ממשפחה עשירה מחליט לחיות את חייו בצנעה ובדלות הקיבוצית?"

הגבות הורמו אבל המשפחה הצעירה התיישבה בקיבוץ וקשה היה להבחין שיש מאחוריה גוף כלכלי עשיר. הם היו כמו כולם, חיו בצניעות והוסיפו חן מיוחד למקום ברקמת החיים החברתיים.

 

כשהגיע היום ונולד בנם הבכור גיא, החליט סבא כהן לתת מתנה לנכד.

מה נותנים מתנה לנכד?.. קשה להאמין, אבל סבא כהן החליט לתת לגיא פסל. לא סתם פסל אלא פסל שיש לו קשר ישיר עם שואת יהודי אירופה.

בשעתו הפסל נתן רפפורט הכין פסל ענק שגובהו כשבעה מטר וקוטרו כארבעה מטר והוא כולו זעקת השואה. צורה של סנה בוער אשר מתוכו עולות דמויות: אמהות, ילדים ולוחמים. הכול משתלב זה בזה ויוצר צורות בלתי הומאניות ומסתיים, למעלה בלידה - לידת המדינה מתוך מאבק בלהבות. הכנת הדגם מגבס ויציקתו בברונזה נערכו בפיירטה-סאנטה שבאיטליה. האנדרטה מברונזה הועברה לפילדלפיה. הדגם מהגבס נשאר באיטליה וציפה לגואלו, אשר התגלה בדמותו של הנדבן יוסף כהן מניו-יורק. יוסף כהן קנה את יציקת הגבס ממנה נוצק הפסל תוך כוונה להעבירה לארץ ישראל ולהציבה שם.

 

יום אחד הגיעה בקשה מוזרה למזכירות עין השופט – האם הקיבוץ מוכן לקבל את דגם הפסל ולהציבו במקום הראוי לו?

הרוחות סערו - דווקא הצעירים בחבורה שמו וטו על העניין. מה פתאום להציב ליד הקיבוץ פסל שמזכיר את השואה... האם קיבוץ חקלאי שכמונו יכול להכיל את כל מאות ואלפי התיירים שיבואו לחזות בפסל?

כדי להציב את הפסל שהוא למעשה דגם שביר ביותר צריך היה לבנות כיפה עם דפנות שתהווה מגן מאיתני הטבע. ובכלל אדמות הרי מנשה מועדות לרעידות אדמה וקשה להאמין שהפסל ישרוד רעידה שכזו.

אבל עם כל הלבטים הוחלט שכבוד גדול יהיה לקיבוצנו אם הפסל יתנוסס על אדמת עין השופט.

יוסף כהן האבא של חנן שקל שוב את מקום מיקומו של דגם הפסל והחליט לבסוף להציבו ליד קיבוץ לוחמי הגטאות.

נתן רפפורט נסע לאיטליה. פירק והרכיב את האנדרטה הגדולה והכניסה לארגז גדול. הארגז הורם והוכנס לבטן אוניה. אין לדעת מה קרה בזמן שהארגז הושם בבטן האוניה... האם אז קיבל הפסל חבטה או כאשר הוצא הארגז בנמל חיפה?

 

תוכננה עצרת גדולה לזכר השואה שאליה הוזמנו אורחים רבים. בנוכחות ראש הממשלה דאז, תוכנן להוריד את הכיסוי מעל הפסל ולהציגו לציבור הרחב. ליד המוזיאון הוכן משטח בטון גדול שעליו תכננו להציב את הדגם. אבל כאשר הובא הפסל למקום שיועד לו ובזהירות הורדו החבלים... הפסל נשבר לרסיסים.

 

קשה לתאר את עוגמת הנפש של הפסל והנדבן שתרם וכל מי שהיה מעורב בנושא.

הפסל לא מצא עוז בנפשו לגשת ולבדוק את הפסל. הוא לא היה מסוגל להמשיך בעבודתו התקינה ובכאבו אמר: "אין בדעתי לאחות את השברים - פסל שבור חשוב כאדם שלבו חדל מלפעום, מת אי אפשר להשיב לתחייה"

גם עוגמת הנפש של יוסף כהן הייתה גדולה, מרוב לחץ שהיה כרוך בקניית הדגם, העמסתו והעברתו לארץ שכח יוסף כהן לעשות ביטוח רציני לדגם וכך גם דמי הביטוח לא הוחזרו במלואם. אלא שהכסף הוא לא העיקר, בעיתון קיבוץ עין השופט ניחמו:

 – היה רצון טוב מצד הח' יוסף כהן להציל יצירה יהודית גדולה המנציחה את השואה והגבורה. היו קשיים טכניים עצומים. חיפשו מקום מתאים להצבתו בתנאים נוחים ביותר, המקום נמצא בקיבוץ לוחמי הגטאות.

הפסל הוצב על כנו וקרה הדבר הנורא - הוא כרע-נפל והתרסק.

קיבלנו את הידיעה והזדעזענו.

לידידנו יוסף - מלוא ההוקרה, כאבנו את הכאב הזה יחד איתך.

קבל נא לחיצת ידיים לבבית.

 


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: