חבורת סוד מוחלט בהחלט / עופרה בריל

חבורת סוד מוחלט בהחלט

עופרה בריל - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

(חלק מהחומר נלקח מתוך חוברת שיצאה לכבוד פתיחת הסליק, 'אם תרצו - אין זו אגדה' ב-2009)

איור מאת יעקב גוטרמן

יום אחד מצאנו מודעה מוזרה ביותר על לוח המודעות של הקיבוץ - נמצא הסליק המיתולוגי בחדר הכושר של הקיבוץ, עקב כך חדר הכושר נסגר לכמה ימים...

 

כל אוהבי הכושר הסתכלו במודעה ולא האמינו, המקום שהם כה התרגלו אליו לעשיית כושר נסגר בפניהם. שאר חברי הקיבוץ לא האמינו לסיפור הגרנדיוזי של מציאת "סליק" ובו נשק מלפני 60 שנה. אך המציאות טפחה על אלה ועל אלה, נמצא 'סליק' וההתרגשות הייתה רבה.

 

חברנו ברל קרן הוא יהודי חכם וצנוע, במשך שנים הוא עובד במשרד של המפעל ולא מחסיר יום עבודה אחד. שנים שמר את סוד קיומו של ה'סליק' עד שהרגיש שהזמן הולך ואוזל והחליט לשתף בסודו את אלישע שפירא שלנו. אבל השביע אותו שלא יגלה את דבר מיקומו של ה'סליק'.

 

כך נצר גם אלישע את סוד ה'סליק' שנים רבות, עד שיום אחד החליט אלישע שהגיע הזמן לפתוח את הסליק. נפתחו סליקים במספר ישובים אחרים ואלישע פנה לברל כדי לשקול האם לא ראוי שנפתח גם את ה'סליק' שלנו.

 

ברל נעתר. כדי לפתוח 'סליק' יש לבקש אישור מהמשטרה, למשטרה סיפר אלישע שיתכן ויש בעין השופט אדם מבוגר שזוכר את מיקומו של ה'סליק' ואולי יהיה מוכן לגלות היכן הוא נמצא.

 

כדי למצוא את המקום המדויק של הסליק צריך היה אלישע לשתף את ישי, שהיה שנים רבות רכז בניין ובנוסף לזה היה בצבא בצנחנים וגם קצין מודיעין חטיבתי בשריון.

 

שיתוף עוד אנשים בסוד ה'סליק' התחיל כבר בשנים שהאנגלים שלטו בארץ. בשנות השלושים כשהקיבוץ עוד היה בחדרה. הבריטים חשבו לנכון לספק נשק הגנה לחלוצים הצעירים שהתכוונו להקים קיבוץ צעיר, ונתנו להם כשלושים רובים. אך באותם זמנים ההגנה כבר הבינה שהמצב מחמיר ויש לרכוש עוד נשק, הנשק שנרכש היה בלתי לגאלי... היהודים מצאו דרכים מאוד מקוריות כדי להבריח נשק לארץ, נשק שנקנה בארצות שונות.

 

הבריטים ידעו שמתחת לאפם זורם נשק לא חוקי ליהודים, לעיתים הצליחו לתפוס את הסחורה המוברחת ולעיתים לא. בקיבוצים רבים היו מחביאים את הנשק במקומות מסתור ומעט מאוד חברים ידעו היכן בדיוק.

 

ב'עין השופט' היו כעשרה אנשים שידעו, עשרה יודעי סוד... אנשי ביטחון ואנשי עבודה שעבדו במקומות שהחביאו בהם את הנשק.

 

אך לא רק נשק הוחבא בקיבוצנו, מתחת לאפם של הבריטים הוקם בקיבוץ מפעל לייצור נפצים. הצריף היה מוסווה במטע, כמחסן לשימור מוצרים שונים והותקנו בו סידורי 'סליק' מיוחדים ומידיים.

 

ברל קרן, מספר: "הטיפול החשאי ב'סליק' הוטל עלי ועל טוביה לישנסקי. בחורשה ממזרח לשער הדיר נחפר בור באדמה. לתוכו הוכנס ארגז ברזל גדול (מטר על מטר) בתוכו הסתרנו את הנפצים המוכנים. תפקידנו היה גם להוציאם כשנדרש ולהעבירם להגנה. המפעל ליצור נשק חוסל לאחר שיום אחד קרה פיצוץ בזמן העבודה ולאחד העובדים נקטעה אצבע."

 

סליקים רבים נבנו בקיבוץ ובג'וערה. האחד היה בבית הקומתיים, בסככה שהפכה אחר כך לקומונה והיה 'סליק' ברפת א ובעוד מקומות...

 

יום אחד ה'סליק' שהיה במערה בדרום מזרח גבעת ג'וערה נשדד.

בגבעה הזו היה בית קברות של הכפריים שחיו בג'וערה. אחד הזקנים שבא לבקר בבית הקברות, הבחין במשהו חשוד שקורה במערה, הוא גילה לאנשי הכנופיות וכול הנשק מהמערה נעלם.

מאז הפסיקו להטמין נשק מחוץ לקיבוץ.

 

באמצע שנות ה-40, מספר ברל: "החלטנו לבנות סליק גדול ומסודר. חיפשנו מקום מתאים. הרבה

מבנים נפסלו. בסוף בחרנו במתבן של דיר העגלות, המקום היה צדדי ומרוחק, לא הייתה בו בעיה של פירוק יסודות והוא התאים לבנייה ולהסוואה (לפנות חבילות קש ולהחזירן). המתבן היה סגור מכל עבריו, כאשר משני הצדדים דיר העגלות ומצפון שער.

 

הייתה לו רצפת אבן, שעליה הכינו את התערובת לעגלות. התוכנית הייתה לפתוח את הרצפה ולחפור בור בעומק. לבניית ה'סליק' החלטנו על צוות: המא"ז, אנשי הבניין, החשמלייה והמסגרייה.

 

תשעה יודעי סוד - מין חבורה שכזו. כל עבודות החפירה והבנייה נעשו בלילות- למען הסודיות נבחרו

חמישה שומרים קבועים למשך שבועיים,לשומרים הודיעו שנעשית פעילות חשאית, ואסור היה להם

להתקרב לאחרים... ועליהם היה להשגיח שגם אחרים לא יתקרבו. אנשים לא שאלו שאלות.

 

את עבודת החפירה ביצענו בידיים - במכושים ובטוריות. להפתעתנו לא היו סלעים והחפירה התקדמה מהר. להסוואה הנחנו מעל החפירה שני משטחי פח גדולים ועליהם פיזרנו קש. את אדמת החפירה היינו מובילים למדרון שממזרח לרפת ושופכים מעבר לערימת הזבל. בבקרים לא נשאר כל סימן לעבודה שהתבצעה בלילות. תוך שני לילות השלמנו את החפירה.

 

אנשי הבניין הכינו תבניות עץ ליציקת הרצפה והקירות. את תערובת הבטון הכנו בידיים על משטחי הפח.שכבת הבטון הראשונה הייתה בעובי של 10 ס"מ.לאחר היציקה חיממנו זפת מרחנו על הקירות ועל הרצפה. בשלב הבא בנינו שכבת בטון שנייה בעובי של 20 ס"מ.

 

הקירות הפנימיים היו קצת נמוכים מהחיצוניים ועליהם בנינו את התקרה, גם היא מבטון מזופת. מבפנים, מעל ה'סליק' בנינו פיר בגובה של כ-80 ס"מ, דרכו נכנסנו פנימה בעזרת סולם. כשהמבנה הושלם, התלבטנו על אופן האוורור. בסוף העברנו צינור של 3 צול בתקרה, הוצאנו אותו החוצה ולשם הסוואה, חיברנו אותו לאחד מעמודי המתבן, כך שלא יבחינו בו.

 

הייתה ב'סליק' הטעייה נוספת.

 

בתוך פיר הכניסה סידרנו מעין קופסה גדולה, למעלה מכסה ברזל, וכ-60 ס"מ מתחתיו הנחנו לוח עץ עבה. הסידור הזה הקשה על גילוי חללים ברצפה ובנוסף על כך, החלל הקטן שנוצר בין לוח הברזל ללוח העץ שימש כתא הסוואה לאחסון נשק. שמנו בו כמה אקדחים ופגזים, כך שאם יחפשו במקום - יחשבו שזהו הסליק ולא יגיעו אל הסליק הגדול שמתחת."

 

עם השנים דיר העגלות עבר לדרום הקיבוץ ובמקומו הוחלט לבנות מדגרה לאפרוחים." חבורת סוד מוחלט בהחלט, לא סיפרה על הימצאו של ה'סליק' לחופרי המדגרה, אבל המתח סביב החפירה היה גדול. הם פחדו שבמקרה יעלו החופרים על ה'סליק'. שומר מיוחד הועמד כדי לעקוב אחר הבנייה. הסתבר שהמזל שיחק להם וה'סליק' יצא במקרה בחלק המרכזי של הבנייה וכל החפירה נעשתה סביבו."

 

ברבות השנים גם המדגרה שבקה חיים והוחלט להסב את הבית לחדר כושר, לכל אוכלוסיית הקיבוץ.

אף אחד מהמתאמנים הרבים שפקדו את המקום, לא העלה בדעתו שהוא רוכב על אופני כושר ומתחת לרצפת האולם מסתתר 'סליק' גדול מימי ממלחמת השחרור.

 

כל תשעת ידועי סוד ה'סליק' הלכו לעולמם בשיבה טובה.

 

ברל קרן היה היחיד שנותר בחיים ושמר את הסוד בנחישות רבה. לאחר מותו של שמעון אבידן מפקד גבעתי הנערץ שלנו, ברל הרגיש שהוא חייב לשתף עוד חבר בסוד ה'סליק' וסיפר לאלישע שפירא.

 

אלישע, כאמור, נשבע לברל שהוא לא מגלה לאף אחד, ובאמת הסוד נשמר שניים עשר שנה.

 

מדי כמה שנים אלישע היה מנסה לדלות מברל הסכמה לפתוח את הסליק, "אפשר לפתוח? הרי הבריטים מזמן עזבו!!" ברל אפילו לא צחק מהבדיחה. "סוד הוא סוד, עוד לא הגיע הזמן... תפתחו אחרי שאלך לעולמי."

 

השנים עברו ופנינה אשתו האהובה של ברל הלכה לעולמה, וברל החליט שהגיע הזמן לפתוח. בידי ישי הוברמן הייתה תוכנית הבנייה של המדגרה ובעזרת המפה, בצמצום ריבוע אחר ריבוע, ובעזרת החוש של ברל נמצא פתח הסליק. ההתרגשות שאחזה את חברי הקיבוץ לא ידעה גבול. כולם רצו לחדר כושר לראות את פלא ה'סליק' שבו. באמצע הרצפה של חדר הכושר, נפער בור גדול ומים רבים כיסו את החביות שצצו מתוך הבור. בתחילה נשאבו המים,אחר בעזרת חבלני המשטרה הוצאו החביות. החבלנים פירקו בזהירות את הנשק שנמצא בתוך החביות. ברל הובא בכבוד רב, כדי להציץ בסליק הריק וברובים הרבים שנמצאו בחביות.

 

דבר אחד הדאיג אותו - איך חדרו מים לסליק?

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: