סבתא עדינה / עופרה בריל

 

סבתא עדינה

עופרה בריל - קיבוץ עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

סבתא עדינה שלנו הייתה מכלול שלם של תכונות. התכונה הבולטת ביותר הייתה עדינותה ורגישותה לאחרים. כל כך התאים לה השם...

איור מאת יעקב גוטרמן

סבתא עדינה חיה עם חיים. איש גדל גוף ומלא עוצמה, משהו בזיווג בין השנים היה מופלא, כמו צמר פלדה המתערבב בצמר כבשים.

 

לסבתא עדינה הייתה נוכחות בקיבוץ, הייתה בה הרבה דעתנות ואנשים הקשיבו לה. בשיא פריחתה אחרי שילדיה כבר נעשו עצמאים, סבתא עדינה החליטה להיות שותפה בחיי התרבות בקיבוץ. בשום אופן לא מרכזת אלא אחת מהצוות אך מובילה את כולם ברעיונותיה.

 

יום אחד בארוחת הצהרים כאשר חדר האוכל היה הומה אדם, יצאה סבתא עדינה מהמטבח ובידה עוגה קטנה ובמרכז העוגה נר דולק, כל המבטים הופנו אליה... סבתא בלי שום התלבטות ניגשה לאחד השולחנות והניחה את העוגה ליד צלחתו של אחד החברים. החבר היה נבוך אבל סבתא בשחוק רועם אמרה לו: "מזל טוב!"

 

כול החברים נעמדו על הרגלים ומחאו כף.

 

החבר היה נבוך וסמוק פנים, אך לאחר שהתאושש כיבה את הנר ונתן נשיקה מצלצלת לסבתא עדינה. מאז עוגה ביום הולדת הפכה למסורת וכמעט כול יום מישהו אחר זכה לקבל את העוגה המיוחלת.

 

התרבות בקיבוץ הייתה נכס שאפשר רק להתגאות בו. מסיבות בימי שישי, קונצרטים, הרצאות ועוד... באחד מאותם ימים סבתא עדינה העלתה רעיון - "שבוע גמדים" - חצי מהקיבוץ יהיו גמדים והחצי השני היו מגומדים. החברים קיבלו פתקים בתאים אל מי הם צריכים להתכוון בשבוע הגמדות שלהם. כול יום הגמד היה עושה מעשה טוב למגומד. בשעות הבוקר המוקדמות - כדי שלא יתגלה... גמד אחד הלך לקומונה והביא את הכביסה של המגומד שלו, זרי פרחים הונחו במרפסת, לפתע מישהו עישב את גינת שכנו, והס, לא מספרים מי למי. ביום האחרון של השבוע נערכה מסיבה שבה נפגשו הגמדים עם המגומדים והשמחה הייתה רבה.

 

סבתא עדינה ניצחה על האירוע.

 

יום אחד סבא חיים האיש גדול המידות הלך לעולמו. סבתא עדינה התכנסה בביתה .עזבה את הפעילות הציבורית ועשתה לעצמה. לאט לאט הגיעו נכדים ותשומת הלב התמקדה בהם בהתפתחותם, בהישגיהם הלימודיים, ובמצוקות הלב. סבתא עדינה כשמה כן היא, קשובה בכול ליבה למצוקות של האחר. הגיע יום שסבתא עדינה התקשתה בהליכה. קשתה עליה הסחיבה של חבילת הבגדים הנקייה שמצאה בתא הכביסה שלה בקומונה, שקית המוצרים שקנתה בכלבו, ועוד... ועוד... סבתא החליטה לפנות לועדת בריאות כדי שיאשרו לה לקבל קלנועית. באותם שנים קלנועית הייתה מושא חלומות, לא כל אחד זכה בכלי המיוחד הזה. לאחר דיונים רבים זכתה סבתא עדינה בקלנועית. יום אחד הגיע רני האחראי על הקלנועיות לפתח ביתה ובקול תרועה צעק: סבתא בואי להתאמן!!!!

 

בחיוך רחב ומלא סיפוק סבתא עדינה יצאה מהדלת והתיישבה ליד רני.

 

רני בסבלנות רבה הנחה אותה במכלול הכפתורים. איך להניע קדימה, איך להניע אחורה, איך לסובב והכי חשוב איך לעצור. סבתא עדינה הייתה תלמידה מחוננת בנהיגה. אחרי שני שעורים היא כבר קיבלה בטחון ונהגה לבד בקלנועית. באחד הימים קיבלה סבתא מכתב בדואר בו היא מוזמנת למבחן נהיגה. החבר'ה בהנהגתו של רני החליטו לעבוד קצת על הותיקים ולעשות להם מבחן נהיגה בקלנועית. בשעה המיועדת כול בעלי הקלנועיות התאספו על מגרש המשחקים. שם סומנו מסלולים עם מיני מינים של מכשולים. שלושה גברברים לבשו חולצות עם כיתוב של בוחנים ובידם האחת הייתה מחברת לרישומים, משרוקית בפה, ודגל אדום ביד האחרת.

 

המבחן החל ואחד אחד החלו זקני המקום לנוע במסלול מכשולים.

 

החרדה הייתה גדולה, הפחד מהכישלון היה משותף לכולם. בסופו של המבחן מי שעבר קיבל תעודת הסמכה "נהג קלנועית מדופלם".

 

סבתא עדינה שלנו עברה את המבחן בהצלחה רבה.

 

יום אחד קרה מקרה מוזר, שאף אחד לא יכול לתת לו הסבר. סבתא עדינה נסעה לספריה להחליף ספר. למזלה הרע הספרייה הייתה סגורה. סבתא עצרה את הקלנועית ליד עץ ענק הגדל כבר שנים ליד הספרייה והארכיון שלנו. סבתא עלתה על הקלנועית וכול כוונתה היה לנסוע קדימה, אבל משום מה היא עשתה גז אחורה והקלנועית טיפסה על העץ. סבתא הייתה במצוקה, למזלה עובדת הארכיון יצאה מהדלת וראתה את הקלנועית תלויה על העץ ונחלצה לעזרה.

 

קודם כול נתנה יד לסבתא והורידה אותה מהקלנועית. עדינה השביעה אותה שלא תגיד מילה לרני...

 

אחר חשבו שתיהן איך מושכים את הקלנועית הענקית מהעץ. גבר גברתן עבר במקרה ליד מבנה הספרייה והארכיון והוא בא לעזרה, יחד משכו כולם את הקלנועית ובהצלחה רבה הצליחו לייצבה על הקרקע. סבתא עלתה, התניעה ובזהירות המשיכה בדרכה אחרי ברכות ותודות לכולם.

 

ואנחנו נשבענו לה שלא נגלה...

 

טוב אם את סוד ה"סליק" הצליחו לפצח, אז גם את הסוד הזה כבר מותר לפרסם...

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: