טבריה בבית / ניבי מירקם ז"ל

טבריה בבית

ניבי מירקם ז"ל - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן 

 

 

לא בטוח שידועה הסיבה, אך עובדה היא כי באותם ימים ראשונים של מדינת ישראל, ועוד לפני זה בימי קיבוץ רחוקים, סבלו רבים מהחלוצים ממחושי גב ומחלות ראומטיות. ייתכן שהסיבה הייתה העבודה הקשה בטורייה בעבודת ה"בחר", סלילת כבישים, או חילופי מזג האוויר מאירופה לפלסטינה. אפשר לחפש ולמצוא סיבות ללומברגו, הקשנסוס, מיניסקוס, הרנייה, אישיאס או כל מיני מחלות אחרות, חוץ ממחלת המלריה שבה לקו כמעט כולם.

איור מאת יעקב גוטרמן

 

הם היו צעירים חסונים, חלוצים חרוצים, אך המכות הללו שנחתו עליהם כאילו משמיים באו. רבים נראו פוסעים כשגופם נוטה בזווית משונה כתוצאה מגב נקוע או צוואר תפוס.

לאחר תקופת מה, גם בן זוגה של האחות הניה, גבו נתפס והוא נשלח דחוף על ידי ועדת בריאות אל מרחצאות המרפאה בטבריה. שם נבעו מעיינות חמים בעלי תכונות מרפא והטין המיוחד שנצבר שם שימש למשיחת הגוף, הפרקים והאזורים הפגועים.

 

מכיוון שנסע אברהם א., בן זוגה של הניה, לא נותרה ברירה אלא לשלוח גם את יוז'ק ואחריו את יענק ואת אברהם ז. ואת חנוך ואת חצקל... חיש קל התמלאה הרשימה.

 

לא יכולת למצוא ברשימה ולו חברה אחת. הסביר בומק הגזבר: "החברות הן גמישות יותר ומלבד זאת הגיע הזמן למצוא פתרון יצירתי לבעיית טבריה. העלות גבוהה ולקיבוץ אין אפשרות לעמוד בה".

 

יום אחד חזר מוטקה מנסיעה בת יומיים לחמי טבריה, ניגש אל חדרו של בומק ואמר: "בוא נביא הביתה בוץ רפואי ונעשה לנו טבריה בבית!"

הרעיון נקלט וכשבנו את המקלחת החדשה, הקצו חדר מיוחד ל"טבריה בבית". שמו שלט מעל הדלת: "חדר טבריה" והעיר בת אלפי השנים הפכה למושג רפואי. אך טיבריוס, לו ידעת לאן שמך הגיע!

 

בחדר זה עבדה בת גרעין נאה, שנסעה באוטובוס לטבריה ולמדה במשך יום תמים את מקצוע משחת הבוץ והעיסוי. המקום במקלחת החדשה צויד בדרגש מיוחד לטיפולים, אמבטיה לרחצה לאחר הטיפולים ווילונות מסתירים. בפינה ניצבה חבית מלאה בבוץ שחור שהביאו מטבריה בטנדר "פרגו", בנסיעה מיוחדת של רכז הקניות.

 

על מדף בכותל עמדה צנצנת זכוכית גדולה מלאה מלח גס. על דלת הכניסה במהדק נייר מיוחד נתלתה רשימה והחברים נרשמו וקבלו שעה וחצי כל אחד. היו באים לבושים בגד-ים וגופם עטוף בחלוק רחצה עבה. מפזמת לה מנגינות, בטוחה שמלאכתה נעשית בצורה המקצועית ביותר, משחה בת הגרעין הצעירה את גופו המסתגף של החלוץ. הוא כולו היה מפקיר עצמו על גבי הדרגש לידיה הענוגות, המכינות תמיסת מלח ומושחות בוץ בריאות טברייני. החלוץ החרוץ נמשך מכף רגל ועד ראש על בטן ועל גב ומרוב משיחה וליטוף היה מזדקר שזיף ההוויה הכלוא בתחתוניו האפורים או בבגד הים הצמרי, מבקש לו מפלט והנערה כאילו אינה מרגישה... ממשיכה לזמזם שירים עבריים ומנגינות-עם בולגריות, מושחת ומורחת... ואילו רוח הנעורים והחדווה השכיחו באחת את הלומבגו והאישיאס. לפני היציאה הייתה מגישה להם כוס מיץ טבעי שסחטה במסחטת היד שניצבה בחדר הקילופים במטבח.

 

כיוון שכך, עשתה לה השמועה כנפיים ודף אחד כבר לא הספיק לרשום את שורת הסובלים ממחלות ראומטיות. יותר ויותר לובשי חלוקים נראו נכנסים ויוצאים את "טבריה בבית".

היו ביניהם מגדולי היישוב, דוברי התנועה ולא רק חלוצים פשוטים. אפילו שליחים לא ויתרו על הצורך והדוחק לטפל בגופם הדואב בהפוגות בין שליחויות התנועה, פעילות ההסתדרות הציונית העולמית והמפלגה.

 

המקום נעשה צר ונאלצו להרחיבו ולהוסיף עובדת ולצמצם את זמן הטיפול. עד כי העומס של עוטי החלוקים מבקשי העינוגים גדל כל-כך, שהתעורר איזה חשד בלבה של הניה, רכזת ועדת בריאות. פעם אחת נכנסה כאילו באקראי אל חדר "טבריה בבית" במקלחת החדשה ונגלה לעיניה מחזה המשיחה וחדוות הזקפה והיא ניצבה בפה פעור אל נוכח התגלית המרעישה.

 

מאותו יום קיבלה על עצמה את העבודה הקשה אישה אחרת מאותן שנחשבו רווקות זקנות וחסרות תקנה ולא קשה לדעת על שום מה נותרה ברווקותה ומדוע הוטל עליה תפקיד המשיחה. אז פסקה לחלוטין פעולת סחיטת פרי ההדר הטבעי המבריא וראה זה פלא-גם התור הלך ופחת. שני דפי הרישום הפכו לפתק קטן מפנקס כיס מחובר בנעץ, עד כי פסק גם מפעל ציוני חלוצי זה, נפח נפשו והפך לזיכרון רחוק.

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: