מ'שחור' ל'פרמול' / ניבי מרקם (ז"ל)

מ"שחור" ל"פרמול"

ניבי מרקם [ז"ל] - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

סרג'נט בלייק היה שבע רצון מהתפקיד שהוסמך לו שעה ששירת את צבא בריטניה הגדולה בתור אדם שוחר שלום ואחד שמעולם לא ראה עצמו כגיבור גדול.

איור מאת יעקב גוטרמן

תפקיד כלכל ראשי במחנה היה מציאה עבורו, וגם מקור הכנסה צדדית שהווה שיפור ניכר לשכר הדל שקיבל מידי חודש אצל שלם הבסיס. האווירודרום והמחנה נחשבו לאחד הבסיסים הגדולים במזרח התיכון. שרתו שם אנשי אווירייה רבים וחילות עזר, מטוסי "ספיטפייר" ומטוסי תובלה נחתו והמריאו בתדירות גבוהה, בלילות פלחו את השמיים להבי זרקורים מצטלבים במחול חרבות סייף עקר.

 

שגרת היום של צבא הקו השני או השלישי חלפה תוך בילוי שעות במועדון הקצינים והסמלים. ככל שרבה הקליינטורה כך זכה סרג'נט בלייק בעסקים פורחים, אלא שהציקו לו לסמל געגועים למולדת ולא רק למולדת כמו לאהבתו הישנה שם ולא כל כך לאהבתו הישנה כמו אהבתו החדשה אל אורוות הסוסים האצילים שעבד בהם לאחרונה כסייס תוך מסירות רבה ואהבה לבהמות אלה. כיוון שלא מצא לו סוסים אצילים בפלשתינה נאלץ להסתפק בחמור קפריסאי גדול בצבע שחור שהוציא בעורמה מידיו של כפרי באיזור טול כרם. חמור גדול ושחור זה היה נושא מנשאי ברזל על צלעותיו ובמנשאים אלה ארגזים של בקבוקי בירה ושאר טובין שהיו מעיסוקיו של הבעלים החדש.

 

באותם ימים שקק המחנה חיים, סרג'נטים וקצינים בעלי אחריות אופיצרית הקפידו על ניקיון המחנה ועל רווחת החיילים. במועדונים שתו ג'ינס מבקבוקים ירוקים או חומים, שתו אין ספור ספלי תה ארל-גריי והעלו עשן טבק מקטרות, קטורת דבש וכמון וסיגריות קמל, צ'סטרפילד או נלסון, והעבירו זמן במשחקי חברה. לאחר הנטישה הותירו חפצים חסרי ערך: משחקים, אלפי בקבוקים ריקים, מדפים, כונניות, כסאות, שולחנות, קוביות רמי עשויות שן, מונופול של אנגלים, ריצ-רץ, משחק שח, מקלטי רדיו אפרט, גרמופונים ועוד שפע חפצים שלא נמצא להם מקום בבטנן של משחתות ופריגטות שהיו מבוהלות לעזוב את חופי פלשתינה ולהשאיר אחריהן ארץ שסועה שצועדת בטוחות לקראת עימות אלים שאיש לא ידע מה יהא סופו.

 

סרג'נט בלייק שעשה רווחים נאים בשירותו ב"רא"פ", דיווח לאחד מידידיו בקיבוץ על המועד בו יעזבו את הקאמפ אחרוני כוחות בנות הברית וחברנו יכול היה לדאוג בעוד מועד לצמד פרדות רתומות לעגלה ולמשאית ה"אינטר" שהייתה זאת כנראה נסיעתה האחרונה לפני שהעבירו אותה כגרוטאה לאחד מגני הילדים. כמה בחורים כבשו את המחנה הבריטי בלא ירייה אחת לבד מאותה פליטת כדור יחידה שפלט פסח מאקדחו הגדול ופצע עצמו ברגל פציעה שהותירה אותו צולע עד יומו האחרון. כל הטובין הוטענו על כלי התובלה, משחקי החברה אפילו הם שהיו עשויים קרטון קשיח עבה במיוחד וצבועים בירוק, שחור, אדום ולבן, כורסות, שריפודיהם שער סוס ועוד מיני תנורי פתיליה שחורים גבוהים לחימום בחורף ומאווררים שחורים גדולים לאיוורור בקיץ. כל הטוב הזה הועבר אל הקיבוץ ושם נקבעה ועדה מיוחדת שחילקה את השלל בצורה שיוויונית וצודקת.

 

לא עברו ימים רבים לאחר הנטישה הבהולה ושיחי ינבוט פרצו סדקים רבים במסלולי ההמראה לאורך גדרות המחנה בין הצריפים, במקומות המאהלים ובגינות שטופחו בין עצי אקליפטוס מסויידים בכל המקומות האלה צמחו דרדרים וחוח, גדילנים זקופים סבי ראש, אמיתה סוככנית וגזר קיפח גדלו וגרמו ל"קאמפ" להיראות עזוב. אחרוני המשוטטים מחפשי מציאות עוד סובבו, שמא נשכח דבר שיואיל להם באופן אישי או קולקטיבי. באקראי פגע אחד המחפשים בחמור שחור נטוש ליד אחד ממגדלי השמירה. לאחר כבוד הובל השחור אל הקיבוץ וניקשר אל עץ אורן לא רחוק ולא קרוב מידי אל החמור "פרדס". טוב שהביאו אותו את "שחור" אל הנקודה עוד לפני שהפך המחנה הבריטי למחנה לקליטת עולים שהגיעו לארץ במטוסי "קונסטיליישן" גדולים וקראו לזה "מרבד הקסמים".

 

"שחור" היה חמור קפריסאי גדול בהרבה מחמור רגיל, אך קטן מפרד. חשבו שהדבר טוב שבדיוק עכשיו חוזק כוח החמורים בקפריסאי הזה, אך אילו שאלו את "פרדס" החמור ואילו ידע להשיב היה עונה בשלילה מוחלטת ואין ספק שמבחינתו הצדק היה איתו. וכך כיוון שאוכלוסיית האתונות פחתה מאוד גם בקרב האתונות של שוכני אוהלים שכנים וגם בקיבוץ.

 

"בלעם" הייתה אתון אפורה קטנת קומה שמשום מה קרא לה אברם בשם של חמור זכר. בלילות הייתה חונה תחת עץ אלון התבור הגדול, ניזונה ממים וקש. למעשה מבלי דעת הייתה האתון בלעם לכלי הרכב הפרטי הראשון שחונה ליד בית בעליו כמו מכונית סובארו יד שניה חונה על הדרך. האתון חנתה סמוך לחדרו של אברם. כל בוקר יצא רכוב עליה כשרגליו הארוכות כאילו היו גזרי עץ תלויים, משתלשלות מותירות פסי "קוליס" באדמה היבשה. עיניו של אברם קצרות רואי, מצטמצמות לכדי סדקים צרים, מנסות לראות מבעד לעדשות עבות אל מול שמש בוקר עולה. עוברים את מחסן הגן והואדי היבש, כשהגיע אל הואדי הרטוב ירד, אוחז את האתון באפסר, מצא את השביל הצר שנכבש ימים קודם,ירדו אל מעמקי הוואדי בין עשבי סוף וקנה, גומא הנחלים, וגדל שם גם מעט פטל קדוש והעשב הירוק הזה עם הפריחה והלבנה שמוסיף טעם של אגוזים לסלט של ערבים. ושם בתחתית זורמים מים חיים זכים שאפשר לשתות. יתד ברזל קבועה אליה מחוברת שרשרת חמורים שנקשרה בתפס קפיצי אל קולר בצוואר האתון וזאת נהנתה כל יום בצל הקריר ואברם הלך לעבוד בחלקת גן הירק מצידו האחר של הואדי, מפעיל השקיית "סקיינרים" שסובבו צינורות מתכת בעלי פומיות משקות לשמאל ולימין כשהצינור המוביל נתון על גבי "שטוצרים" מיוחדים. אחר כך היה מעשב ב"קרצר" ודלל נבטים של צנונית, קולרבי או גזר כך עד הערב. אז שוב הוציא את האתון, רכבו הצמוד מהחניון בוואדי וחזר תוך צימצום עיניים אל מול שמש שוקעת אל חניית הלילה תחת האלון.

 

לבד מדיון סוער אחד בצריף חדר האוכל בשאלת הרכב הפרטי של אברם שבו אושר סופית השימוש ברכב ובחניה תחת האלון, עברו ימי גן הירק כרגיל. עד שבוקר אחד עבר ליד "הוואדי הרטוב" טרקטור ה-9 D (הדי-ניין) הגדול, נושא בולדוזר חדש בדרכו אל שדות "הבדוס" במזרח, על אף שהייתה דרך מיוחדת לטרקטורים בחר נהג הטרקטור לבחון את כושרו של הכלי דווקא במקומה הנסתר של "בלעם" שם כאמור צמחה העשבייה הסבוכה ושיחי פטל קדוש מזמינה סדר. בסוף יום העבודה כשהגיע אברם אל מקומו של "בלעם", מיצר עוד יותר את סידקי עיניו, אך גם זה לא עזר לו שעה שתר אחר אתונו ולא נמצאה לו, בתחילה חשב שקוצר הרואי בעוכריו, עד אשר נתקל באקראי ביתד ברזל אליה מרותכת שרשרת חמורים תקועה באדמה טרייה ולא ניתן לעקור אותה.

 

אתון אחרת אנונימית שרתה שנים רבות בדיר ורכבו עליה לרעייה בשדות מרעה מרוחקים. בוקר אחד כשהגיעו לעבודה נמצאה מוטלת נפוחה אחרי שאכלה תערובת צאן משקים ונפחה נשמתה.

 

האתון האפורה רוסיננטה ששרתה בכרם גם סופה היה רע ומר. כשניקשרה לילה אחד בשרשרת קצרה מידי אל עמוד תומך מרכזי בתוך לול שהתרוקן, כנופיית תנים מאוכזבים שמצאו לול פתוח לרווחה ללא עופות נאלצו להסתפק בבשר אתונות ונגסו אותה עד מוות באחוריה בלא שתוכל להגן על נפשה וכך בייסורים רבים בא קיצה בגלל שרשרת קצרה מידי, גם היא נמצאה עם בוקר, מעיה פזורים על מצע הלול העזוב. זה היה דילול רציני באוכלוסיית אתונות המקום.

 

"פרדס" חמור אפור גדול, שליט יחיד בעדר אתונות שכל אחת מהן משרתת בנאמנות באחד מענפי היצור ואת יצריו. שמו לקוח ממקום עבודתו הפרדס. רתום אל עגלה בעלת זוג אופנים, לוחות עץ מחוברים בברגים אל מסגרת ברזל ויצולי מתכת. עץ אורן אחד בשולי חורשת האורן שימש קורה מרכזית למבנה פח שהפך לחמוריה. "בוקס" מכורסם שימש כאין אבוס וחבית חצויה הייתה שוקת. מהחמוריה יצא כל בוקר רתום אל העגלה דרך השער הראשי ודרך המושב אל הפרדס הגדול כשכל צוות הנוסעים בעגלה שקועים רדומים שעונים איש אל רעהו והוא בעצמאות גמורה חוצה את המושב בדרך חולית אלכסונית, אדיש לנביחות כלבי שמירה של תושבים יקים, איש איש וחצרו, איש איש וכלבו המאיים חוצה את הדרך הראשית חדרה-עפולה ובפירצה במשוכת האקציה המקיפה, חודר אל גבולות הפרדס הגדול שם שקעו גלגלי העגלה בקרקע החולית. חוסר התנועה המערסלת עורר את הפרדסנים אל עבודת היום. הדרך חזרה עברה באותו מסלול אך תוך דהרת שמחה קלה ונעירות מלוות בקולות הפלצה מותירים אד ניחוח ו"גלופים" קטנים.

 

"שחור", כשהביאו אותו קשרוהו לעץ אורן אחר לא רחוק מהחמוריה, אך גם לא קרוב מידי. כבר כשהגיע הורגשה מתיחות בין שני הזכרים ו"פרדס" הוותיק חש מייד באיום על גבריותו. לא תמיד הייתה התנועה אל הפרדס נוחה כל כך, לפעמים כשעלה באפו ריחה של נקבה היה זוקף צוואר מפשיל שפתו העליונה, זוקף אוזניים ופותח בריצה אל כיוון השיירה העוברת המובלת על ידי אתון צעירה נוערת. דבר לא עצר אותו עד שהשביע את יצריו ונרגע.

 

עכשיו חלה הרעה ניכרת במצב כשנותרו בקיבוץ שני חמורים זכרים גדולים ו"רחלה" האתון. רחלה הייתה אתון צעירה, חומה יפת עיניים, ממושמעת, מתלטפת, שפתיה האפורות העדינות מרפרפות על כל יד המאכילה אותה במיני צ'ופרים של ילדים. בלילות קשרו אותה אל עץ חרוב ליד מחסן הלול, לא הרחק מהמכונה לקיצוץ ירק. על קרש עץ שנקבע במסמרי עשר בין מזלג זרועות, תלו את הריתמות והראשיה.

 

עגלתה דו אופנית אף על פי שהייתה כולה ברזל הצטיינה במשקל הקל ובאיזון העדין שעה שהרימו את היצולים לרתימה, היו לה לעגלה קפיצים רכים מכיוון שאחת ממטרותיה הייתה הובלה של מגשי קרטון עמוסי ביצים מהלולים אל המדגרה או אל מחסן הקירור. עם שחר רתמו אותה הלולנים ועברו לול אחר לול אספו ביצים טריות, פגרי עופות וציפעונים שבעים. רחלה פסעה מעדנות יודעת לנהוג בעגלה, מזגה נעים. בשבתות וחגים נהגו משפחות (לאחר שקיבלו את האישור המתאים) לרתום אותה אל עגלתה ולצאת אל החורשים בגבעות המזרח או הפרדסים ואף אל שדות "מנשיה" הרחוקים.

 

בלילה אביבי כשכל הנקודה הייתה שיכורת ריחות פריחה של פרדסים וכשהירח היה מלא, אהב החתול את החתולה והכלב את הכלבה, התנה את התן, הסוסה את הסוס, הקיפוד את הקיפודה, הצב את הצבה, הארנבת את הארנבון והחמור את האתון ואפילו החדף אהב את החדפית. ואישה לא יכלה להתעלם מהאיש שלה וכולם היו מבושמי ניחוחות משכרים ומתמכרים למעשי אהבה. בלילות כאלה היו אז ביציו הענקיות של "פרדס" תופחות עוד יותר ובעוצמה לא לו ביקע את המוסרות ופירק אצל "רחלה" תחת החרוב את כל מה שהצטבר.

 

"שחור" לא היה נחות מ"פרדס" הותיק, להפך, היה צעיר ממנו, גבוה, קולו חזק כשאגת אריה וכן גם אותן תפיחות על כרסו המכות על חטא היו עזות ובוטות יותר, כך שהיתרון היחיד שהיה לפרדס היה בוותק שלו בנקודה.

 

לילה אחד כמו זה שסיפרנו אודותיו, היו החמורים מוזנים, מיוחמים ומאוהבים עד קצה אוזניים וזנב, ניתקו מוסרות ולחמו זה בזה עד אור הבוקר (כמעט כמו יעקב אבינו והמלאך) עד כי נכרך החבל הנותר סביב צווארו של פרדס והוא תוך מאבק חנק עצמו למוות לא לפני שנגס בשארית כוחותיו בזנבו של שחור וקטם אותו כאילו היה נחש עכברים הנקטע במכת טוריה. דומה כי העבודה היחידה שעשה שחור בקיבוץ הייתה גרירת נבלתו של פרדס אל המזבלה ליד חורשת האקליפטוס.

 

אחרי כל הדברים האלה מתוך מצוקה, החליטו בועדה הכלכלית להעביר אל ענף הפרדס טרקטור פרמול גדול שמילא את חסרונו של פרדס בהסעות העובדים ובהובלת תיבות שדה אל בית האריזה ותיבות שדה ריקות מבית האריזה, אלא שהכשרתם של חופרי גומות ההשקיה ותעלות ה"בחר" בנהיגת הטרקטור היה דבר לא קל ועלה בלא מעט עוגמת נפש. לדוגמא, שפסל, פרדסן מאין כמוהו, ידע לנהוג ב"פרדס", לרתום ולהתיר אך עניין נהגות הטרקטור זה כבר דבר אחר. שפסל בקיא גדול בתורה ותלמוד, בקיא בשפה העברית, כל עבודת פרדסנות ביצע על הצד הטוב ביותר על אף שהיה שקוע במחשבות אודות סוגיות שונות של עברית צחה או שאלות מקראיות. פלח אחד בקי ומנוסה גוייס ללמד את הפרדסנים נהיגת טרקטור. הכל הלך כשורה עד שהגיע תורו של שפסל, נעמד הפלח על יצול הפרמול, שפסל ישב זקוף, ההגה בידיו והוא מסיע את הטרקטור כמתבקש והנה שדרת עצי ברוש, מימין לשדרה דרך ומשמאלה דרך: "לאן אפנה", שונה שבתאי במוחו, "לאן מועדות פניי, הלשמאל או לימין?" והמרחק מתקצר עד כי מתעורר צורך דחוף בבלימה. מטה שפסל ראשו אל הפלח מאחור ופונה אליו בשפה של מורים לעברית: "התואיל להבהיר לי במטותא ממך הכיצד מתבצעת פעולת הבלימה?", אך עוד טרם סיים, הפלח מנסה להבין בראש של פלחים כבר מתחפר הפרמול בחול, דוחף בחרטומו בעקשנות ברוש ראשון בשדרה.

 

זה היה סופם של החמורים והחברים נאלצו ללמוד לנהוג בפרמול, בפרגסון, באליס, באוליבר ובטרקטורים אחרים. "שחור" ניתן יום אחד בהשאלה לאיכר ממושב עין-עירון, זה חשב שיוכל לחרוש בעזרתו חלקת מטע קטנה. מובן שהתאכזב האיכר וקשר את החמור אל גזע עץ אחד שנעקר לא מזמן. בשעות הצהריים כשהחמה הייתה בשיאה ורוח קלה שנשבה ממזרח הביאה איתה עם שאר הניחוחות ריחה של אתון וקול נעירה נשמע מכיוון התל העתיק. זקף "שחור" ראשו, שפתיו השתפלו וקול נערתו שאגת הכפיר, ללא משים נשלף הכלי מנדנו, מכה בחזקה עטרה אל כרסו ופתח בריצת אמוק לכיוון התל, גורר בעקבותיו את גזע העץ כאילו היה בן בנו של

 

בד, זרד יבש. אלא שבשעת השעטה הזאת לא חש "שחור" כי נקלע שלא בטובתו אל שטח המכוורת ואותו שורש קשור בחבל חבט בכוורות, מוטט אותן אחת אחת וקהל גדול של דבורים נרגנות התעלה על החמור בזימזומים ועקיצות עד ששם קץ לחייו עטורי התהילה. מעז יצא מתוק ומעוקץ יצא עקוץ.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: