פוז'ארניה קומנדה (מכבי אש) / ניבי מרקם (ז'ל)

פוז'ארניה קמנדה (מכבי אש)

ניבי מרקם [ז"ל] - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

על אף שדיה הגדולים היה חלבה דל ופחות ולא יכלה לספק רעבתנותו של תינוקה.

איור מאת יעקב גוטרמן

רצה הגורל וימים אחדים לפני שהוסעה היא בציריה אל בית היולדות בפתח-תקווה ממש באותו רעש ובאותה משאית הוסעה גוצ'ה חברתה שילדה אף היא את בתה הבכורה וגוצ'ה שדיה דווקא הצדיקו את תפארתן ושפען.

 

ועדת החינוך התכנסה ושמעה מפי המטפלת האחראית על התינוקות דין וחשבון מלא פרטים אודות זוג שדיים דלים ושניים נובעים, ודבר נוסף אודות תינוק צורח ותינוקת שבעה וחייכנית. פה אחד הוחלט שג'וצה תשלים את החסר אצל תינוקה של ברונקה וההחלטה הועברה אל הנוגעות בדבר ללא שנועצו בבעלות הדדיים.

 

וכך במרירות הולכת וגדלה התחילה גוצ'ה להיניק את שני הפעוטות בקבלה את דין התנועה וברונקה בנה צורח בזרועותיה, הייתה יושבת סמוך סמוך אל המינקת הנובעת חלב משביעה את תינוקותיה, ומבטה מבקש לנתק כבר את התינוקת משדי אימא וכל אותה חווית הנקה נגזלה מהמינקת בקלות שאינה מתקבלת על הדעת והפכה לה לסיוט כואב רצוף צעקות תובעניות. בסל הניחה את התינוקת המנומנמת בתענוג, ברגיעה שבעה, משמיעה המיה קלה של שובע וחיוך מתוק. רק לאחר שהשביעה רעבתנות של תינוק לא לה שהיה מכאיב בפטמותיה ואחזה בו כאילו היה חרק מאוס או מכרסם מאוס עוד יותר. הנקה זאת נמשכה זמן רב והייתה לה לזרא שנמשכה גם לאחר שיבשו שדיה של ברונקה כליל. כשינק בכורה ממעיינות זרים את חלב רעותה ואת שפיות דעתה גם, ישבה האם החרבה אל מול צרתה קרוב קרוב על שרפרף עץ נמוך ובגאווה סיפרה על מעשי גבורה של פסח שהיה ידיד נעורים של שתיהן, איך הוא נעדר ימים ולילות ארוכים תוקף בחשכה מחנות של אנגלים, גונב מהם נשק לצורכי הגנה על הישוב היהודי, איך הוא מקריב את חייו הפרטיים ואת אהבתו למען המולדת ואיך נפצע וחילץ עצמו וכיצד הוא מארגן עולים לא לגליים, כל כך הרבה סיפרה בקול מונוטוני חודר ואפילו לא ראתה דמעה מתגלגלת על לחי צרתה והיה לה לגוצ'ה כמו עינוי סיני עתיק כל המלל הזה.

 

הימים האלה חרצו גורל רעות קרעו קרע גדול שלא אוחה לעולם בין שתיים שגדלו בעיירה קטנה אחת. החלטה אסרה הולדה של יותר משני ילדים.

 

דווקא ברונקה הייתה זאת שקיבלה את דין הקיבוץ והתנועה ולא ילדה יותר ואילו גוצ'ה ילדה וילדה, מסרבת לקבל את הדין. אלא שמאותם ימים חדל להישמע קול צחוקה המתגלגל והתכנסה בתוך עצמה ממענת לקבל את הסובבים אותה ורק יולדת מפירה את החלטת התנועה ושומרת ילדיה כלביאה על גוריה.

 

כתריאל בעלה של גוצ'ה ליבו נטה אל אמנות ואומנות. מנעורים נטה ליבו אחר אמנות פלסטית והיה יוצר פיסלונים קטנים מחומר שכרה במחצבה ישנה בגבעות המזרח מזקק היה באנליזות את חומר הגלם עד שהפך חרסית דקה בעלת צמיגות מתאימה ומחימר צהבהב יצר צלמיות קטנות בשעות שלאחר העבודה ישב לו על המרפסת שקוע ביצירתו עד חושך, כיסה במטלית לחה את הצלמיות ולאחר שיובשו בשמש צבע אותן בצבעים מיוחדים ושרף בתנור שבנה במיוחד, בגזרי עצים שקושש הסיק אותו. ביום עבד לפרנסתו בפרדס וכל אותם עניינים של מולדת ולמען המולדת וביטחון והגנה כאילו לא נגעו בו ולא נדבקו.

 

רדומים היטלטלו על עגלת החמור וזה הובילם מנומנמים על הפרדס הגדול שם ליד שדרת האקציות הוטמנו הטוריות. אספו את הכלים ופתחו גומות ורשת תעלות מדופנות היטב. אלמלא דקירה מציקה בגב התחתון סביר להניח שהיה עובד קבוע בפרדס הוא אהב במיוחד את שעות ההפוגה כשמיישרים את הגב ויושבים על גבי טוריה הפוכה שידיתה נעוצה בחול ובשעה זאת דנים בנושאי רוח ומצטטים דברים שנכתבו בעיתון "משמר" של יום שישי ומנסים לפרש את פשר השיר שפורסם בדף לספרות. אחרי זה רבצו בחול בצל השדרה, סעדו כריך, בגבעול יבש חפר חצץ בחריצי השיניים עוקר שיירים מאתמול ונהנה מקפה פושר שנמזג מהטרמוס. יום אחד כשעבדו ב"בחר" (הוצאת יבלית) הרחק בחלקה האחרונה שיועדה לנטיעת תפוזי שמוטי והאוויר נעשה הביל ודביק בחלקה שכנה שרפו גזם או קוצים והיה ריח של עשן, לפתע נשמע קול מרחוק, כתריאל הזדקף, בקושי מתגבר על מחושים קשים שסחטו אנחה מגרונו הקשיב לקול צעד מהוסס לעברו: "חברים!" אמר: "שמעתם?" נשמטו הטוריות וכל הקבוצה יצאה בעקבות כתריאל שפתח בצעדים גדולים לכיוון גבול החלקה וכולם רצים ואין איש יודע בוודאות פשר ריצה זאת מלבד החלוץ הרץ בראש. כשהגיעו מתנשפים אל גדרת האקציות ומצאו בה את הפירצה, הדביקו את כתריאל הרץ בחוד עייף מיוזע, כפות ידיו הגדולות שעונות על ברכיו, קומתו שפופה הוא מתנשם בכבדות. שיירת גמלים עברה בראשה חמור מסורס והגמלים נושאים זיפזיף אל כיוון העיירות במזרח ועל פני שיירה זאת עברה שיירת אתונות מובילים אבטיחים וטבק למערב לכיוון הנמל.

 

החמור המסורס השמיע קול נעירה שבור של צער על מר גורלו. האתונות החולפות על פניו השמיעו קולות נעירה של תיסכול ורק כתריאל חשב שאלו קולות שופר של "פצ'רניה קמנדה" שזכר היטב מימי העיירה והאווירה והאוויר, ריח העשן וקול הנעירה המוזר כל כך הזכירו לו את הקולות ההם כשפרצה שריפה שעה שגץ מאחת הארובות התלקח בבתי העץ. אותה ריצה ואותו יום של ריצה היה גם יומו האחרון בפרדס.

 

בחלוק רחצה משובץ ישב למחרת ממתין לתורו על ספסל העץ אצל חדר האמבט. בכתב יד כתוב היה על הדלת: "טבריה בבית". כשהגיע תורו אחר שאר בעלי חלוקי הרחצה נשכב ממושמע באמבט בחדר מלא אדים ומאחורי פרגוד לבן על דרגש עץ עמדה צעירה מההשלמה שבידיה העדינות משכה את גופו המעורטל בבוץ מיוחד שהביאו מחמי טבריה. בתחילה נתקל בחרדת בושה קלה אך אט התמכר גופו למשיחות הבוץ החם. גם הפעם הייתה זאת ועדה כלכלית שהכריעה לטובת "טבריה בבית" על פני נסיעות שהפכו תכופות יותר ויותר אל חמי טבריה על שפת הכינרת.

 

אחרי זה עבר לעבודת הלול. בלול המטילות החדש התקין במו ידיו מתקן מיוחד המאפשר לאוספי הביצים להשעין תא הדלת המתרוממת על מוט עץ שיועד לכך ולהימנע מלהשעינה על ראשם שעה שאספו את הביצים. כשסיים את התקנת המתקן האחרון ובתוך הלול רחשו כבר מאות אפרוחים צהובים מצייצים שהתפטמו להם מתלתן קצוץ דק, מעורב בשמן דגים שחור ותערובת דקה של סובין, גריסי חרובים, חיטה וקמח תירס. האפרוחים הצטופפו להם תחת גגוני האימום המחממים והכל סביב מצע ריפוד שבבי עץ ריחניים וצחים חש סיפוק רב בעבודתו. ברונקה פגשה בו כשגמר להתקין תומך בתא טלפון אחרון, הביטה בו בחיוך גם היא שטופת זיעה ושמחה, שתקו, הושיטה אליו ידה וכשנגע, בא הרטט המוכר בשיפולים והחיוך במבטים הפך רציני תחת כובד המצח עד שמצאו עצמם חובים זה את זו על מצע השבבים תחת ארגז ההטלה החדש בין עשרות אפרוחים צהובים מצייצים.

 

שתיהן היה בהן דימיון מסויים, אלא שאחת שתי רגליה מוצקות על קרקע, שחורה קטנת קומה מלאת אברים, ורעותה צרתה בהירה יפת תואר גם גופה היה מוצק ואבריה מלאים, שערה גולש עד גומות ויש בה יופי של דוגמנית עירום "רנאורית". כמו מרחפת היא במקום ולא מוצאת מינחת לרגליה וכל תנועת אוויר גורמת לערעור יציבותה האוורירית כאילו הייתה עלה אקליפטוס סחרחר המנסה לגבור על כוח המשיכה ומגובה בהישמטו מצמרת, מצטרף אל מרבד העלים על האדמה.

 

יחדיו נפגשו שעה שהוזעקו עם הכבאים ושאר תושבים על ידי שופרות הפצ'רניה קמנדה בעיירה אשר בתיה עץ וניצבו בשורת מעבירי הדליים מיד אל יד, פסח אל ברונקה, ברונקה אל גוצ'ה, גוצ'ה אל כתריאל והלאה ואחר כך יצאו אל מחנות "השומר הצעיר" ביערות גליל וילנה לאוהלים, אל הידידות הרחק מהבית עד שהקימו את הנקודה ורק נסיבות החיים גרמו לחייהם להשתבש ולאהבתם להתערבב.

 

באותו יום חדל מפסלוני הצלמיות ומאנליזות של חימר בימים שקע בעבודה ובברונקה, בערבים אהב את ילדיו ובלילות היה כר לדמעותיה של גוצ'ה. וברונקה ישנה שינה עמוקה במיטה קרה שעה שפסח רק הוא לחם באומץ למען המולדת, החירות ושאר האידיאלים.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: