איזולציה של פעם בחיים

ניבי מרקם [ז"ל] - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

אנגינה, גריפה, שנית, אדמת, שעלת, פורונקולוזה, אימפטיגו, אבעבועות רוח, חזרת, שפעת, אינפקציה, דיזנטריה, שנית, דיפטריה, גזזת, שערה בעין.

כל אלה מחלות המחייבות איזולציה, הן מדבקות. לפעמים היו חדרים מיוחדים לאיזולציה ולפעמים היו מקצים לנו פינה בחדר השינה בבית הילדים והיו מכריזים עליו כ"אזור איזולציה". בדרך כלל כשחלה ילד באחת מהמחלות הניזכרות היו מובילים אותו אל ד"ר רוזנבאום מגן השומרון שבא רכוב על ה-B S A שלו אל המרפאה בבית האבן. במקרים ובזמנים אחרים אל ד"ר טפליץ השמן שהיה נוקט ריפוי בשיטת ההלם והיה אומר לחולה האומלל בהבעה מאיימת, בקול נמוך ועמוק: "אני אוהב לאכול ילדים קטנים", על פי רוב לאחר איום מפחיד זה מרופא כרסתן מאיים, היה הפציינט מבריא חיש מהר.

 

אצל ד"ר רוזנבאום שהיה מהדק את הסטטוסקופ הקר אל גוף לוהט מחום תוך הימהום של יקים בשפתיים חשוקות, מקשיב ומבקש, הייתי אומר: אה, ה, ה, ארוך, בפה פעור, כשהוא מהדק את פיסת העץ אל לשוני בחיוך דק ואומר: "נו, זה שום דבר, תני לו נר לפי הצורך". לטיפול דומה זכו כל המחלות. ד"ר רוזנבאום הוא איש טוב. יקה, חביב, נטול חוש הומור שאצבעותיו הארוכות הקרירות לא פסחו על מילימטר מרקמת עורי העדין. רק לאימפטיגו היה רושם ארגנטום. לגירודי חצבת ואבעבועות רוח מרחו אותי, ואני שנים רבות אחר כך מרחתי את ילדיי, בלוציוצינציו לבן וקריר שתפקידו להרגיע גירודים, ובתחת של תינוקות דזיטין בריח של שמן דגים.

 

בבית המוסדות היה גן הילדים שבו חווינו את מלחמת השיחרור, את הטיפוס על מגדל המים, את משחקי הפרות, את השלג ועוד חוויות אין סוף. היו שם חדר קטן, חדר בינוני וחדר גדול, אלה היו חדרי השינה. בחדר הקטן לנו המנהיגים שהיו משקיפים מהחלון על המתרחש בשיחות הקיבוץ שהתנהלו בצריף חדר האוכל. בחדר הבינוני לנו ילדים בינוניים. בין החדרים לן ילד בעייתי ובחדר הגדול לנו ילדים שקטים ומוטקה. כשחליתי בגריפה הגדירו את אזור מיטתי בחדר הבינוני כאזור איזולציה, שמו כסא עליו צלוחית עוגיות וספל תה. כשהילדים שיחקו בחוץ, לקחה אותי המטפלת המחליפה מהגרעין לרחצה במקלחת הפח של הגדולים, אותה מקלחת הייתה ניזונה במים חמים מדוד גדול שהיו מחממים ע"י שריפה של עץ שקושש בשדות ושאריות מהנגרייה.

 

היה לי חום וצמרמורות בכל הגוף, את המחליפה הזאת לא הכרתי ולא ראיתי מעולם ויש להניח שגם היא לא ראתה אותי, לכן מבוכתי גברה שבעתיים שעה שהובילה אותי אל מקלחת הפח אל אגף החברות אותה מקלחת שהכרתי היטב כמציץ בחורי הפח והסדקים אשר נוקבו בפח בשימוש קודם ורק אח"כ הפכו למקלחת. הצמרמורת גברה וחשתי עור ברווז בכל הגוף, מאגף הטושים עלו אדים כבדים עדות לכך שאישה רחצה שם. מבטי נשמט מאליו אל ריצפת הבטון האפורה. המחליפה מהגרעין פקדה עלי להתפשט. פשטתי בצניעות, מסתיר כמה שאפשר מפני המחליפה,

 

בושה יוקדת בערה בי והיא שכנראה חשה בדבר הסבירה: רחצה בזמן איזולציה זאת חובה וכבר היא מדרבנת אותי אל מעבר למחיצה שם היו הטושים. ענני אדים עטפו את המיתחם הדחוס הזה.

 

תחבתי כפות רגליים קטנות אל כפכפי עץ גדולים מידי, פוסע מגומגם תוך חיכוכם בריצפה רירית חלקה. ללא אזהרה בחטף, מעדתי וצנחתי בעוצמה כואבת על אחוריים עירומים. עצם הזנב נחבלה אף היא.

 

שתי צופות שאי אפשר היה להימנע מהן, נישנקו מרוב צחוק שהכפיל ושילש את הכאב המעליב, דמעות העכירו את עיניי, גרון הגריפה שלי נחנק אך מבטי העכור שהיה נעוץ כל הזמן בריצפה הפך באחת אל על, רואה מבעד לערפל הדמעות מראה כה אפל ומאיים של אותה אישה רוחצת עד כי אזל הדם מגופי, עלה זורם כולו אל פניי, חום עז הציפם: אפילת שער שחור ניצבה הרוחצת פסוקה מעלי, מטילה בי מורא. יער אפל מאיים נוצר סודות ורזים, רק שרחקה מעט הבחנתי בשער שחור כפחם גולש מסתלסל על זוג שדיים ענקיים מודגשים היטב בזוג פיטמות חומות כהות זקורות כזוג צריחים. האישה הרחוצה נחנקה בצחוק דומע, שפעה מעלי תוך תנועות כפיפה והזדקפות מציגה בפני את תפארת ערייתה.

 

איזולציה, איזולציה , איזו מילה חלומית! זאת הייתה איזולציה חד-פעמית, אך מלווה אותי לאורך כל הדרך. איזולציה של פעם בחיים. 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: