האתון מטילדה / ניסן יערי

 
האתון מטילדה

ניסן יערי - נאות מרדכי

איור מאת יעקב גוטרמן

 

כמו בקיבוצים אחרים, גם אצלנו היה משק ילדים ובו גידלנו חסה, כרוב וכרובית ואפילו חממת עגבניות הייתה לנו שם. לא רק ירקות גדלו במשק הילדים. היו שם גם תרנגולות, עזים, עגלים ומעל לכולם האתון מטילדה, אשר הגיעה אלינו עם אוזן קצוצה מבעליה הקודמים.

איור מאת יעקב גוטרמן

לכל דבר היה ייעוד במשק הילדים ולכל חיה היה תפקיד משלה. התרנגולות ניקרו את ידינו כשניקינו להן את השוקת ובתמורה חטפו סטירה קטנה, אבל הטילו ביצה בכל יום.

 

העזים שזה עתה נחלבו, בעטו בדליים, אך תמיד נשאר לנו מעט לקרבות החלב שלנו וגם קצת עבור העגלים אשר נתנו את עצמם למשחטה, בתום השנה המאושרת והיחידה בחייהם.

 

ומה היה ייעודה של האתון מטילדה? מה היא תרמה? ביצים לא הטילה וחלב היא לא נתנה ואף השוחט לא קיבל אותה לטיפולו. האתון מטילדה שימשה כבהמת עבודה.

 

בכל יום, במשמרת הצהרים, היה רני רותם אותה לעגלה, עובר בשדה שבו עבדנו ומעמיס את ארגזי הירקות, משם היה נוסע לעבר לול התרנגולות כדי לאסוף את משטחי הביצים הכבדים ומן הלול היה יוצא בדרכו אל מטבח הקיבוץ, להביא את התוצרת המובחרת שלנו.

 

כך זכה הקיבוץ לאספקה נאה של מוצרים טריים, אנו זכינו ללמוד מה זו עבודה קשה ורני זכה בקנאתנו. רני היה מבוגר ממני בשנתיים והיה נער גדל מידות אשר היטיב לחבוט במי שהעז לרמוז שהוא שמן.

 

פעם, בשבת שנפלה על האחד באפריל, קרא לי רני והציע שנרכב ביחד, על מטילדה, להביא אספסת מן המכון. שמחתי על ההזדמנות וחיש קל הצטרפתי.

 

כבר בדרך אל מכון האספסת, רמזה לנו מטילדה, בדרכה החמורית, שאנו מעט כבדים ושהיא הייתה מעדיפה לעשות את הדרך בלעדינו ואולי אם היינו מקשיבים קצת יותר, היינו מבינים שהיא בכלל מעדיפה להישאר באורווה. אלא שאנו, לא רק שלא הקשבנו אלא שגם דרשנו ממנה להאיץ את הקצב.

 

אחרי משאים ומתנים מייגעים עם מטילדה, הגענו אל היעד ומצאנו עצמנו עומדים מול ערימת אספסת קצוצה וריחנית. ירדנו מגב הבהמה, רני נשאר לשמור עליה בעוד אני ממלא את השק הענק באספסת טרייה וכבדה. מדי פעם העפתי מבט לעבר רני והוא אותת לי שאמשיך, כי אם כבר באים למכון, כדאי לחזור עם כמות ראויה.

 

בסופו של דבר התמלא השק. העמסנו אותו על גבה של מטילדה והגב התכופף מעט. רני החזיק בזמן שאני עליתי עליה ורגליה החלו לנוע מצד אל צד, בחוסר סבלנות. עתה הגיע תורו של רני לעלות. בנקודה זו, איבדה מטילדה את שארית סבלנותה ועברה לדבר אתנו בשפה היחידה שהבנו, שפת הכוח. היא כופפה את צווארה, בעטה ברגליה האחוריות ופרצה בדהרה. רני נשאר אי שם מאחור בשעה שאני נותרתי רוכב על הבהמה המתפרעת, תוך שאני מאבד את מעט האחיזה שעוד הייתה לי. עברו שניות אחדות וגם אני פגשתי את אמא אדמה בחבטה, לא לפני שטעמתי את נחת רגלה האחורית של האתון.

 

מטילדה ברחה אל השדות ואנו קמנו, כל אחד במקום בו הוא נפל, ממששים את אברינו הפגועים.

 

עכשיו, לך תתפוס אתון באמצע שדה אספסת. תבוא אליה מלפנים, היא תיסוב לאחור. תבוא מאחור, היא תשעט קדימה. כבר בהתחלה היה ברור לשנינו שכדי לתפוס את האתון צריך להביא עוד ילדים שיסגרו עליה מכל הצדדים.

 

אבל הביזיון, מה על הביזיון?

 

כיצד נסביר את בריחתה?

 

מכיוון שביזיון כואב יותר מבעיטת חמור, המשכנו בניסיונותינו והתגנבנו אליה, פעם נגד הרוח ופעם מאחור, פעם משני צדדים ופעם ניסינו לגרש אותה לכיוון משק הילדים אלא שחמור כמו חמור, יש לו חושים בריאים והוא אוהב חופש, בעיקר כשהוא עומד באמצע שדה האספסת. כך נקף לו הזמן, אנו מתגנבים ומטילדה בורחת.

 

השמש כבר עמדה לשקוע ובחוץ נהיה קריר. בצר לנו, הבנו שלא נוכל עוד להסתיר את הבושה ונזדקק לעזרה.

 

רני נשאר לשמור שמטילדה לא תרחיק יותר ואילו אני רכבתי, הפעם על אופניי, לעבר בתי הילדים. ניגשתי אל קבוצה ששיחקה בגולות, בלעתי את הרוק וניסיתי לשוות לקולי נימה דרמטית כשהודעתי להם על בריחתה של מטילדה. סיפרתי על קרב הגבורה שניהלנו כנגדה, רני ואני, קרב שבסופו היא הצליחה לברוח לשדות.

 

אבל לך תשכנע את החבר'ה שמטילדה ברחה והיום הוא האחד באפריל...

 

כאשר שבתי אל שדה האספסת מצאתי את מטילדה עומדת בשלווה, מלחכת מן העשב הטרי והרך. רני לא נראה בשטח. הוא, מן הסתם, הגיע כבר למסקנה שגם החמור הכי גדול חוזר בסופו של יום הביתה לאורווה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: