סוף מעשה במחשבה תחילה / נירה פנסו

סוף מעשה במחשבה תחילה

נירה פנסו - שדה נחמיה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

ערב אחד דביק ומזיע הלכתי עם עידן לבריכת השחייה, רק להצטנן מעט מהשרב.

איור מאת יעקב גוטרמן

אודי החבר לכיתה של עידן הרגיש מאוד פגוע ומקופח כי מאז שדן פה עידן כל הזמן מסתובב רק אתו וזונח את אודי. אז אודי החליט להצטרף אלינו. השעה כבר הייתה מאוחרת, אחרי סגירת הבריכה ואנחנו תכננו לטפס מעל הגדר. אני לא מרגישה מחוברת לאודי בכלל, והייתי ממש מעדיפה שהוא לא יבוא אתנו, אבל אני לא אומרת לאנשים מה לעשות. בעצם הסיבה שהוא בא אתנו לבריכה באמצע הלילה החם הזה, ובכלל, הסיבה שאני הלכתי עם שניהם לשם היא שעידן ניגש אלי אחרי ארוחת הערב ואמר לי לבוא לשם עם שניהם, כי אודי רוצה להגיד לי משהו. ושאלבש את הביקיני החדש.

 

אני כבר לא חברה של עידן, אבל, איך להסביר את העניין הזה, יומני היקר, אם עידן מבקש ממני משהו בצורה כל כך יפה צריך להשתדל בשבילו. בקריאה חוזרת של המשפט האחרון אני מבינה שמשהו השתבש אצלי במוח. ממתי אני מקשיבה כשאומרים לי מה ללבוש? מה פתאום לצרף את אודי, איך הוא קשור? ולמה הוא זקוק לתיווך כדי לדבר איתי? ואם לדבר אז למה צריך להגיע לבריכה בשביל זה?

 

ועוד:

איזה רעיון להסתנן לבריכה בשעות החשיכה כשהשער סגור והמציל איננו. מה אם חלילה יקרה משהו? לא מספיק שילדה בגילי נדרסה פה למוות לפני שנים ספורות בגלל רעיון לנסוע לכפר בלום בשלישיה על טרקטור אחד, דווקא באמצע הלילה?

ולמה לא קראתי לעוד ילדים שיבואו אתנו, אם אנחנו כבר הולכים לבריכה, אנחנו עושים לפעמים דברים כאלה...

כל המחשבות האלה, מחשבות בדיעבד. היה לילה חם מידי, הייתה האטה משמעותי בתאים האפורים, והיה עוד משהו, שאין לי מושג איך להגדיר אותו. אולי סקרנות. אולי הרפתקנות. אולי אנרכיזם.

אבל בשורה התחתונה שום דבר לא הכין אותי למה שעמד לקרות שם. אלמנט ההפתעה היה גדול מידי.

אני לא אוהבת את הביקיני החדש. הוא מדגיש את השומנים שעל הבטן שלי, וגם את אלה שבירכיים. בספידו השלם רואים רק את השומנים שבירכיים. אני תמיד הולכת לבריכה רק עם הספידו של האימונים.

רציתי לשאול את עידן אם זה מאוד חשוב לו שאלבש את הביקיני, אבל במחשבה שניה הבנתי שיהיה חושך, ואנחנו לא מדליקים את הפרוז'קטור כשאנחנו מסתננים לבריכה. אפילו אם יהיה ירח מלא לא יראו לי את השומן שעל הבטן.

בדרך לבריכה עידן רצה שנעבור ליד המטבח כדי לבדוק אם יש אפשרות להיכנס ולקחת משהו מהמקרר לאחר כך, כשנסיים את השחייה.

כל הדרך הלכנו בשתיקה. אני חשבתי שדווקא יהיה נחמד להרגיש את הביקיני החדש בתוך המים. אולי אימצתי את המחשבה הזו דווקא כי לא רציתי לחשוב על מה שבאמת יקרה שם.

טיפסנו על השער כמו תמיד. אני עליתי ראשונה אבל עידן החליט, באמצע, כשהייתי כבר ממש בשיא הגובה על השער המתנדנד, שעכשיו תורו לעלות. אז פשוט המתנתי למעלה, מתנדנדת כמו לולב, עד שעידן יסיים את הטיפוס ויקפוץ לצד השני. אבל כשהוא הגיע למעלה הוא פשוט התיישב לידי והתחיל לנער את השער בטירוף.

רציתי לצרוח אבל פחדתי שמישהו ישמע שאנחנו כאן. תמיד עם עידן יש לי חשקים הפוכים ומנוגדים ואני נעשית משוגעת.

חיכיתי בסבלנות שהוא יסיים את הנידנוד שלו ובאמת אחרי כמה טלטלות כאלה, שבכלל לא עשו עלי רושם, הוא קפץ ישר למטה מבלי להיעזר ברשת.

ירדתי אחריו למטה, וגם אודי עלה וירד אחרינו ונכנסנו מיד למים, בזינוקי ראש מבלי להתחשב במה שישמעו ואם ישמעו בכלל.

אחרי שציננתי את גופי הכבד במים הרעננים התיישבתי על המרצפות ליד הדשא וחיכיתי שיצאו ויגידו לי כבר מה שיש לאודי לומר.

עידן ואודי התקרבו אלי במפתיע אבל במקום לדבר כמו בני אדם אודי ניגש אל מאחורי והתיר לי את החזיה של הביקיני. בבת אחת פניתי אליו והתחלתי לצרוח. די, מה אתה עושה? מה הוא חושב לעצמו. באיזו רשות הוא נוגע בי בכלל. אז הוא אמר תירגעי, אני לא מכריח אותך לעשות שום דבר, פשוט חשבתי שיהיה יותר נוח ונעים בלי הבגדי ים.

האמת שאני מעדיפה להתרחץ בלי בגד ים, בגלל ההרגשה של המים, אבל במחיצת שני הבנים האלה היה בזה משהו לא נוח.

חוצמזה כבר יצאנו מהמים. קשרתי מחדש את החזייה.

כבר יצאנו מהמים. אמרתי לאודי.

אין דבר, גם עכשיו עוד חם. אמר אודי.

שתיקה.

-

טוב, אני מחכה. אמר אודי.

גם אני מחכה. אמרתי אני.

טוב, תראי, אני כבר מזמן חשבתי להציע לך חברות. אמר לי אודי. והתחיל להסיר את בגד הים שלו עד שנעשה ערום לגמרי. הוא התיישב מולי על הדשא בשיכול רגליים. אז זה מה שעידן רצה.

אני לא מעוניינת. אמרתי מיד. מנסה להימנע מהמראה שהטיל הירח בין ירכיו של אודי. וכדאי שתתלבש, זה ממש מגוחך.

את לא מעוניינת, כי את חושבת שדן אוהב אותך ורוצה להיות חבר שלך. אז אני אומר לך שזה בכלל לא נכון. והוא לא עשה שום סימנים שהוא עומד להתלבש.

לא הגבתי. התחלתי לגלגל בראש את מה שיש לי עם דן ומה מזה אפשר שידוע לאחרים. דן הוא לא אחד שמספר דברים כאלה לחברים שלו. אבל מי יודע בעצם.

דן כבר הציע לך חברות? אודי שאל פתאום, מעורר אותי ממחשבות חפרניות.

מה?

לא.

את רואה, אז אין לך בכלל מה להפסיד. אני חושב שא נ י  הגבר בשבילך.

אל תחשבי על דן בכלל. תאמיני לי. את חושבת עליו רק בגלל שהוא מחוץ לארץ. כל הבנות רוצות תמיד חברים מחוץ לארץ, בגלל שככה הן חושבות שהן ישיגו את הכרטיס שלהן החוצה מפה. אבל אני אומר לך שזה אנטי-ציוני. זה לא פייר. אני הגבר בשבילך. את רוצה את דן או אותי?

הצללים עכשו כבר לא יכלו להסתיר את מה שצמח לו שם מתחת לידיו הנואמות של אודי. הוא קפץ לכיווני וניסה לתפוס אותי ולהשחיל את הלשון שלו אל בין שפתי, וריח קלוש של עשן סיגריות עלה לי בנחיריים. זה היה דוחה.

הייתי מהופנטת מתעוזתו. אולי מעצמי, איך נקלעתי למצב הזה. במקום ליהנות מרחצת לילה אני צריכה עכשיו להתחיל לחנך אותו. אנחנו בכל זאת חברים בקהילה אחת, ויש לשקול צעדים.

מה בעצם אני עושה כאן.

למה אני לא עם דן עכשיו, עם השאנטי שלנו.

כשדן נמצא לידי אני מרגישה את המילה הזאת, ששרי אוהבת. אנרגיה. אני מרגישה שיש לי כוח להזיז את כדור הארץ. הוא נותן לי נקודת משען.

עכשיו, עם הרוק של אודי בפה שלי וכל הגועל נפש הזה אני מרגישה שמשהו מתקלקל ואני נורא מרחמת על הילדון הזה שמתחפש לו לגבר ומנסה לצוד אותי בכזאת רשלנות. לא מבינה באיזה סרט הוא חושב שהוא חי. וכל הזמן הזה עידן יושב בשקט מהצד ולא אומר כלום. אני חייבת לשתות מים, אמרתי וקמתי בבת אחת ללכת לכיוון המקלחות.

אודי ניסה לתפוס לי את הזרוע לפני שאסתלק אבל אני כבר הייתי על שתי הרגלים, לובשת עלי את הטי-שירט, וממהרת לטפס על השער לפני שיעלו בדעתם רעיונות נוספים.

אוקי, אני שומעת את עידן מאחורי. אל תתעצבני. את לא חייבת.

תודה רבה לך באמת.

הייתי מרוכזת בטיפוס על הגדר בדרך החוצה.

עזבי, תשכחי, גם אנחנו חוזרים עכשיו. לא קרה שום דבר.

איזה מזל שכך.

באמת מזל ששניהם הבינו שאני ממש לא בעניין. חבל שהלכתי איתם, ממש לא מתאים לי.

הטיפוס מעל השער עבר בהצלחה. הייתי בחוץ.

מה עושים עכשיו?

אין לי מושג.

אבל אני כן יודעת בוודאות מה אני לא אעשה יותר לעולם.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: