יום הולדת לבינגו

יום הולדת לבינגו
מאת נחמה ניר, פלמחים, 25.1.2006
איור מאת שאול קנז

יש כאלה שאוהבים קיבוץ ויש שלא אוהבים קיבוץ. אבל מי שממש ממש, ללא עוררין, עושים חיים משוגעים בקיבוץ, אלה הכלבים.

ובאמת מה חסר? מרחבים, אוכל בשפע, חברה ואהבה חופשית ללא הבדל מין גזע צבע וגיל. והולכים על שתיים שאף פעם אינם אדישים. או מלטפים או בועטים.

 

אז מה אנחנו, פריירים?  גם לנו תמיד היה כלב תורן.  יחזקאל בעלי היה חובב כלבים מושבע. הילדים ירשו את הגנים האלה ממנו. אני לא בעסק. לא בעסק, אבל בתמונה.

הכלב האחרון שלנו היה שמו בינגו. טיבט טרייר גזעי עם תעודות, בעל שיער ארוך לבן אפור שחור. קבלנו אותו בגיל ששה שבועות מקצין המשטרה הולנדר שמיד הודיע לנו שלושה דברים:  דבר ראשון שבינגו אוהב נעלים בעיקר נעלי בית כאלה משובצות מבד.

או נעלים עם פומפונים. דבר שני הוא אוהב סודרים משובחים בעיקר בעבודת יד והוא נולד ביום העצמאות.

את שני הכישורים הראשונים הפגין כבר מהיום הראשון. חוץ מזה הוא היה כלב חכם ומשכיל כי כל הבקר היה יושב בשקט תחת שולחן המורה בכתה של יחזקאל וסופג חכמה ודעת.  הוא היה כלב שרמנטי, אהוב הכלבות וניתן לומר עליו שהיה מנהיג להקת כלבי הקיבוץ במשך כל שנות חייו. הוא עמיד דורות רבים . שבט מפואר של בנים ובני בנים.

וכאשר הגיע בינגו לגיל שנה החלטנו לערוך לו יום הולדת.

ההכנות החלו כמה ימים לפני היום הקובע. הגרפיקאית המדופלמת של הקיבוץ נרתמה למשימה ועיצבה מודעה יפה ומעוצבת אותה תלינו על לוח המודעות בחדר האכל. במודעה מוזמנים כל כלבי הקיבוץ ביום העצמאות בשעה 17.00 אחה"צ  לדשא של משפחת ניר לחגוג יום הולדת שנה לבינגו. על הכלבים לבוא רחוצים, מסורקים, מבושמים ולהביא מתנות... (כן כן שונא מתנות יחיה לא בבית ספרנו...).

יום העצמאות כידוע הוא חג מאד גדול בקיבוץ .  אירועים רבים מצטופפים תחת גגו של יום העצמאות כאשר גולת הכותרת מסיבת החג בחדר האכל סביב שולחנות ערוכים. התכנית האומנותית המושקעת יפה ומרגשת ומתחלפת כל שנה. התפריט קבוע: בשר קר, סלט תפוחי אדמה, עוד מטעמים שונים ולקינוח תות שדה עם קצפת.

חג כזה מצטיין בתורנויות מרובות תורנות עריכה, תורנות הגשה, תורנות הבאת שולחנות, תורנות ותורנות וכמובן תורנות חיסול. יחזקאל היה מצטרף תמיד לתורני החיסול אוסף את שאריות בשר (היו חברים שבכוונה היו נוגסים נגיסה קטנה בפרוסת בשר ומשאירים על הצלחת) וצלחות  חד פעמי כמספר הכלבים ועוד כמה לרזרבה , אולי יופיעו כלבים אורחים.

מבעוד מועד היינו תוקעים יתדות בעגול על הדשא מול ביתנו (היינו, כמו חרשנו אמרה הנמלה לשור...) ובמרכז העיגול "יתד הכבוד" לחתן השמחה.

המהדרין מבין בעלי הכלבים היו באים כמה שעות קודם תופסים מקום טוב באמצע. תולים על אחת   היתדות את תמונת כלבם האהוב ושלט "שמור". ובשעה 17.00 השמחה בעיצומה.

לא רק בעלי הכלבים באו כל הקיבוץ היה בא. יום ההולדת לבינגו היה חלק בלתי נפרד מאירועי חג העצמאות של הקיבוץ.

אתם יכולים לתאר לעצמכם את האירוע.  המזון בשפע, נביחות בסולם עולות ויורדות, משחקי חברה: מי יקפוץ יותר גבוה מי ירוץ יותר מהר, מי ינבח יותר חזק .מי יתפוס את המקל  וכל שנה  היתה איזו שהיא הפתעה. והמצאה חדשה. הארועים האלה נמשכו במשך ארבע עשרה שנה.

ביום ההולדת החמש עשרה בינגו כבר זקן בא בימים, בשנתו החמש עשרה הליכתו נעשית יותר איטית , עיניו טרוטות, אוזניו שמוטות יותר ויותר שעות היה מבלה בבית מתחת למיטה, אבל עדיין הקפיד להביא לי מדי יום מתנות שאסף בשערותיו הארוכות ברחבי הקיבוץ. ועדיין היה אהוב כמובן על כל בני  הבית וחברי הקיבוץ כולם, ועדיין כל הכלבות כרוכות אחריו כיאה לכלב מיוחס כמוהו. והוא מצדו לא טומן עיניו בצלחת. וממשיך להתמודד עם הכלבים האחרים על לבה של זהובית הכלבה המתוקה.

זה היה בחורף של שנתו החמש עשרה כאשר משום מקום הופיע כלב ג'ינג'י בסביבה. גבוה, דק גו בנוי לתפארה.

איש לא ידע מאין בא ומי הוא בעליו.

בינגו, מהרגע ראשון שם עין עקומה על הכלב הזה  וכשהבחין שהכלב הזה גם הוא התחיל לחרגל סביב זהובית,  הוא אסף את שארית כוחותיו ואת כל תחבולותיו כדי להרחיק את הג'ינג'י  מהזירה.  אני חייבת להיות כנה אתכם. לא תמיד ההצלחה האירה לו פנים.

ימים שלמים ראינו את זהובית מתחככת בג'ינג'י. ובינגו עיניו כלות. אבל הוא לא ויתר שוב ושוב  היה עושה תנועות חיזור מתחנחן ומתלקק ואפילו לפעמים היה שם נפשו בכפו  ומתנפל על הג'ינג'י עד שהיינו נאלצים להפריד ביניהם כאשר חשנו שהגיעו מים עד נפש.

יום ההולדת החמש עשרה! כל האורחים המוזמנים כבר מסובים קשורים ליתדות. רחוצים, מסורקים, מבושמים, סל המתנות הולך ומתמלא הנביחות עולות ויורדות קשקושי הזנב גם כן. כולם סקרנים איזו הפתעה מזומנת השנה?

אבל איפה בינגו? בינגו איננו. יתד הכבוד נשאר מיותם.

יחזקאל והילדים מתחילים לחפש אחריו, לקרא, לשרוק לצפצף, בינגו איננו. החגיגה כבר החלה להתפזר, סבלנות הכלבים האורחים  כמעט החלה לפקוע. הם רואים את הכיבוד מרחוק ואליהם לא מגיע.  והנה נשמעות יללות, יבבות הולכות וקרבות ולתוך המעגל, פצוע, זב דם שרוט ומרוט מכוסה בעלים וענפים הדבוקים לשערותיו נכנס בינגו ומתיישב ליד יתד הכבוד. אחריו בצעדים נמרצים מעכסת בעכוזה כדוגמנית, צועדת זהובית היחסנית המתוקה מתיישבות לידו ומלקקת את פצעיו. ומחוץ למעגל נשאר לעמוד הג'ינג'י הגבוה ודק הגו . אזנו זבה דם גבו שרוט והוא מביט בזהובית ובבינגו ראשו שמוט ועיניו כלות.

וכך גבר גבר עד הסוף נלחם בינגו על לבה של אהובתו.

וזו היתה הפעם האחרונה שחגגנו יום הולדת לבינגו שלנו.


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: