דיסה ירוקה / נחמה ניר

|

דיסה ירוקה

נחמה ניר - פלמחים

איור מאת יעקב גוטרמן

 

[מעובד ומקוצר]

איור מאת יעקב גוטרמן

בראשית שנות החמישים, בשנים ראשונות שלאחר העליה על הקרקע, כל מה שאכלנו בעיקר היה חול... וחול...

לארוחת הבקר והערב אכלנו חצי ביצה עם קצת ריבה מהולה במים. לחם, וירקות... רק בעונתם, כמובן.

לארוחת הצהרים אכלנו הרבה מרק איטריות ולפעמים בשר. ופעם בשבוע קציצות בשר מלחם...

אבל בחורף על מנת להתחמם וגם על מנת לשבוע אחרי יום עבודה ארוך ומפרך בשדה אהבנו לאכול דייסה... אך ממה מכינים דייסה?

מסולת? - זה יקר!

מקווקר? - גם זה יקר ואולי בכלל אין ב"משביר"

מקורנפלור? - רק לילדים.

אז בכל זאת ממה מכינים דיסה? - מקמח!

 

וכך מכינים דייסת קמח: לוקחים חצי כד חלב (לאחר שמפרידים ממנו את השמנת) שופכים לסיר ברזל בעל אוזן אחת מוסיפים כמות שווה של מים ומרתיחים.

 

בקערה נפרדת שמים קמח ומים מערבבים ומתקבל... דבק (כזה שמכינים ממנו צבעי אצבעות בגן הילדים...) וכשהחלב רותח, מוסיפים את הדבק בזרזיף דק ובוחשים כל הזמן ומהר, בעזרת מטרפה גדולה. ולשמור שלא יווצרו גושים ושלא תיחרך הדייסה ומוסיפים, כמובן, סוכר. ובסוף, בסוף, כשהדייסה כמעט מוכנה למען גיוון החיים מוסיפים צבע מאכל!

צבע צהוב ליצור אשליה של דייסת לימון, צבע ורוד דייסת תות-שדה וכתום - דייסת וניל.

ויום אחד הגיע צבע מאכל ירוק. איזה צבע!!

 

ואז התחיל הקרב: מי מבין עובדות המטבח תזכה להיות הראשונה שתכין דייסה ירוקה...

ולא תאמינו, אני זכיתי! איזו שמחה זו הייתה!!!

 

הכנתי את הדייסה לפי המרשם הידוע וכשהגיע הרגע, הוספתי את האבקה הירוקה. זו הייתה אבקה בצבע ירוק בקבוק, צבע שמאד אהבתי אפילו הייתה לי חצאית קורדרוי בצבע כזה. עקבתי אחרי האבקה הירוקה שהחלה לאט לאט להיספג בתערובת הקמח. אבל מה שראיתי בסיר לא היה דומה לחצאית שלי או לדשא ירוק שראיתי בדמיוני, הצבע שראיתי הזכיר לי יותר משהו שמוצאים בחיתול של תינוקות... ובכלל לא מעורר תיאבון.

 

חשבתי מהר מה לעשות, מה לעשות... ועלה בדעתי רעיון מזהיר: צבע צהוב. אם אוסיף צבע צהוב, הוא יבהיר את הדייסה ונקבל... דייסת לימון! אבל מה שהתקבל היה אותו חיתול עם שלשול... מיהרתי לארון מחסן האקונומיה, חיטטתי בין הצבעים, כבר הייתי עצבנית מאד, עוד מעט החברים מתחילים להגיע לארוחת הערב וכולם מצפים לדייסה הירוקה..

 

פתחתי את שקיות הצבע אחת אחת וזהו. גיליתי את הצבע החום. דייסת שוקולד! היום יאכלו דייסת שוקולד!

 

בדחילו וריחמו הוספתי את הצבע החום, הדייסה לאט, לאט שינתה את צבעה והתקבל משהו שכבר לא ניסיתי להגדיר. עמדתי מול סיר הברזל מאובנת. לפתע חשתי בריח של שריפה. מה זה? מישהו עושה מדורה בחוץ?

 

בחשתי שוב את הדייסה. רק כשהחלו לצוף למעלה פסי דייסה חרוכים הבנתי שהמדורה היא פה בתחתית הסיר שלי. אבל מה אומר ומה אדבר. אני לא בטוחה שהחברים גמרו לאכול את הדייסה עד הסוף, אבל אני בטוחה שהגשתי אותה לשולחנות. וכי מה? לא חבל?

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: