הדרך ל'אמריקה' / נחמה ניר

 

הדרך ל"אמריקה"

נחמה ניר - פלמחים

איור מאת יעקב גוטרמן

 

הדרך ל"אמריקה" חשוכה וזרועה באבני כורכר קטנות ודוקרניות. את מנסה לגשש ביניהן ברגליך היחפות, מדי פעם פולטת "איי" קטן וממשיכה.

איור מאת יעקב גוטרמן

השלפוחית לוחצת. את אומדת את המרחק, לא תספיקי, את מתחילה לרוץ, מדלגת. באפך כבר עולה הריח המוכר של שתן מעורב בסיד, את בכוון הנכון. גם אותך שולח סידור עבודה מפעם לפעם לנקות את "אמריקה". את יודעת בדיוק מה יש שם, אבל עכשיו כל כך ממהרת שזה כבר לא חשוב. גם לא חשוב שמרוב לחץ שכחת לנעול משהו על הרגלים היחפות ומה יהיה עכשיו תכנסי לתא הקטן באמריקה ואפילו לא תוכלי לראות מה ברצפת העץ שלו. וגם לא חשוב ששכחת להצטייד בפיסות ניר עיתון ליתר בטחון. טוב, מוכרחים להיכנס, אין ברירה. יש ברירה. אולי לרוץ אל העץ הקרוב. אבל שם קוצים ואם מישהו יעבור? הנה הדלת. הצירים חורקים, את מחליקה בקצות אצבעות הרגל וחשה את גרגרי הסיד תחת רגליך. הירח שולח קרן אור חיוורת, הבור במקומו המוכר. עכשיו צריך להניח בזהירות את שתי הרגלים משני צדדיו ולא לפספס. רגל פה רגל שם. זהו. הצלחת. גם מצאת בלי בעיות את פיסות ניר העיתון הנעוצות על הוו ליד הדלת. איזה מזל.

 

הדרך חזרה לצריף יותר קלה. אין לחץ. האבנים הקטנות עדיין במקומן. אבל הנה הצריף, חדרכם הקטן והאהוב שנים עשר מטר מרובע של רצפה וקירות מדיקט ומעל תקרת רביץ.

 

"קטן הוא ודל הוא חדרי/ ואני בו שרוי ערירי"

 

אבל את לא ערירית, את נכנסת למיטתך ומתכרבלת חבוקה בזרועות אהובך. ולפתע את חשה שאתם לא לבד. יש תנועה מעל ראשיכם. מעגל מתופפים. העכברים יוצאים במחולות מחניים. ראשון מתחיל עכבר אחד ועובר בריצה מהירה וארוכה לאורך התקרה. הגשש. הוא עובר את כל המסלול ומקיף את ארבעת חדרי הצריף הקטנים שביניהם מפרידים רק קירות דיקט דקים. אבל תקרת הרביץ היא משותפת ומשמשת משטח החלקה נהדר. את מתחלקת עם השכנים מעבר לקיר גם בשיירה שעוברת מעל. אחרי העכבר הראשון מגיחים בזה אחר זה אחיו העכברים רצים מתרוצצים שמחים ועליזים והכול מעל ראשיכם. אתם מנסים להלחם בהם. דופקים בעזרת המטאטא על הגג הך הך והך, מלחמה אבודה. העכברים הקטנים וגם הגדולים ממש נהנים ממחיאות הכפיים שמקבילים את פניהם ואתם יודעים שעד הבקר תימשך ההילולה. אבל העיפות מתגברת ואתם נרדמים נים ולא נים. ובחלומך תקרת הרביץ שדה קרב, פלוגת העכברים נלחמת בעוז. השפם הדקיק הופך לחיצים הננעצים בזרועות החשופות, בכפות הרגליים, הם דוקרים והם מגרדים. מהמארב מגיעה בזחילה תגבורת של לוחמים שחורים עגולים חלקלקים ועוקצניים. ואתם לא מזהים אותם אבל משיבים מלחמה שערה, לא מוותרים. נלחמים בהם במגבים ומטאטאים. יש נפגעים. דם. נהר של דם זורם מהקירות אל הכרים הלבנים שעליהם מונחים ראשיכם.

 

כבר בקר. את מתעוררת. בעיניים טרוטות מחוסר שינה, מסיבה את ראשך אל הכר הנה עקבות הדם. כאן הוכתה שוק על ירך התגבורת. שביל הפשפשים שמשתרכים אחד אחר השני לאורך הלייסטים המחברים בין קירות הדיקט ונשפך אל הכרים הלבנים, מותירים אחריהם שובל של דם. זה הדם שלכם שנמצץ מכפות הרגלים ומהזרועות החשופות.

 

בכל זאת ישנתם כמה שעות, בהם חגגו הפשפשים על הכרים.

 

גם צוציק מעבר לקיר התעורר כנראה ורק עכשיו הוא מתחיל להתמודד עם הפולשים. נעלים עפות על הקירות, על התקרה, כל הצריף רועד. רק שלא תיפול תקרת הרביץ...

 

את משחררת פיהוק גדול וקולני. את לבדך במיטה. אהובך כבר יצא לעבודת יומו. את מעיפה מבט על חדרך. צריך להיפתר מעקבות הלילה.

 

את קמה. יוצאת החוצה. ברז המים היחידי מעבר למרפסת הקטנה, ליד המדרגות. את נרכנת אל הברז. פותחת אותו. משתדלת להתרחק שלא יתיזו המים על הרגלים היחפות. בתנועות חדות ומהירות את משפשפת שניים ושוטפת את הפנים ואת הידיים. הסבון מחליק אל השלולית שנקוותה לרגלי הברז. את מתכופפת מרימה את הסבון. שוב הוא מחליק מבין האצבעות שוב את מתכופפת. הפעם הצלחת. הסבון נלכד. ניגוב מהיר במגבת הזרוקה על כתפך. את תולה את המגבת על החבל הדק הנמתח בין עמודי המרפסת. הנה גם צוציק יצא מחדרו. מתקרב אל הברז. גם על כתפו תלויה מגבת קטנה. את מחליפה אתו "בקר טוב" קצר ועוד כמה מילים על חוויות הלילה. ואחריו גם השכנים האחרים מתעוררים, אסיפת דירים מתקבצת ליד הברז, מקום מפגש הבקר הקבוע. מחליפים חוויות מהלילה הסוער. מתחלקים ברשמים חושפים אזורים עקוצים מנוקדים בנקודות אדומות. שוויון זה שוויון כולכם עקוצים ומתגרדים. עוד מגבות קטנות נתלות על החבל הפרוש בין עמודי הצריף. וילון מגן מפני השמש.

 

יום חדש הפציע. בקר טוב.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: