עלים יבשים / נחמה ניר

עלים יבשים

נחמה ניר - קיבוץ פלמחים

איור מאת יעקב גוטרמן

 

דרכיהם הצטלבו על המדרגה השלישית או הרביעית. המדרגות היו מרובבות בערמות של עלים יבשים שנקבצו אליהן מקצווי הקיבוץ. העלים הסתבכו אלה באלה רוכנים עלה על עלה מכסים אחד על השני כצופנים סוד.

איור מאת יעקב גוטרמן

גם פניו נראו כצופנים סוד. עיניו מצועפות, גוו כפוף ואפו הנשרי נדמה היה כמתארך יותר ויותר, ועוד מעט קט ינבור בערימת העלים והעשבים שנשאה עמה הרוח אל שולי המדרגות, ויתור אחר משהו שאבד ואיננו. אולי ימצא שם את סוד נעוריו האבודים.

 

ובעוד הוא עוקב אחר עטיפה צבעונית שנסחפה גם היא עם הרוח והתערבבה בעלים, נתקלו עיניו בסנדל שנעמד פתאום על המדרגה מעל. סנדל מצוי, מסוג הסנדלים שחולקו במחסן הנעלים. אל הסנדל חבר סנדל נוסף ושתי רגלים צבות ויבשות שעורן מתקלף עלו מהן. ולידן מקל. מקל הליכה.

 

היטב הוא מכיר את הרגלים האלה. שנים רבות יום אחר יום עמדו שניהם הוא ובעל הרגלים, עירומים במקלחת הציבורית, גופים צעירים ושריריים ורק כפכפי העץ לרגליהם. ומתוכם נשלפות האצבעות החשופות שבורות הציפורניים. דבר לא נעלם מהם. ובעוד הם מסתבנים ושוטפים את גופם מעמל היום היו מנהלים בהתלהבות רבה את עניני הקיבוץ, את עניני המדינה וגם את עניני העולם. לא פסחו על שום בעיה וכל הנושאים האלה היו מאד מאד חשובים בעיניהם. ובידיהם היו כל הפתרונות לכל הבעיות. אילו רק היו מקשיבים להם. את כל האנרגיות השקיעו בדיונים האינסופיים האלה ואם וכאשר נפלה מחלוקת ביניהם בעניין זה או אחר אוהו, או אז עלו וגברו קולותיהם וצעקותיהם החרישו אפילו את זרמי המים הנשפכים על גופותיהם החסונים.

 

אך בעיקר נסבו שיחותיהם הלוהטות סביב עניני עבודתם, או נכון יותר להגדיר עניני תפקידיהם. כי במה שקשור לתפקיד כל אחד מהם היה מאד מאד קנאי לתחומו. הוא, פנחס או כמו שנודע ברבים כפיני או פינייק, הוא איש הפיגומים. מבקר עד ערב הוא מודד ובודק, ויוצק ומטפס, ולא עייף מלציין ולספר על עוד קיר שבנה ועל עוד רצפה שריצף. על עוד בית שקם, כל יציקה של גג חדש הייתה כחגיגה לכל הקיבוץ.

 

אבל גולת הכותרת של עבודתו ואותה הוא זוכר עד היום ומקפיד להזכיר לכל אדם שנקלע לקרבתו, אותו יום שיצקו את מגדל המים. זה היה האירוע. זו הייתה החגיגה. מה חגיגה? פסטיבל! כל הקיבוץ על הרגלים שר ורוקד והוא מנצח על המלאכה מערבב את המלט עם המים והסיד בדיוק במידה שלא תהיה מפולת חלילה. והיוצקים מעלים את הפיגומים ומטפסים על הסולמות ויוצקים עוד מריצה ועוד מריצה וקירות המגדל הולכים ומתרוממים והברזלים נתקעים במקומם ואין להפסיק יומם וליל עבדו בלי חשבון. לאור הפרוז'קטורים ממשיכים את היציקה. עוד שלב ועוד שלב.

 

והחברות ובראשן תיקי של אריק מנצחת על מלאכת הכיבוד ביראת קודש, מגישות מים ותה חם ועוגות. והריקודים מסביב למגדל. וכאשר פיני יורד מראש המגדל ותיקי, תיקי של אריק, מגישה לו את כוס התה היא נדמית לו כנקטר האלים, והוא רואה אותה ולבו מתרונן בקרבו ולרגע נדמה לו שרק הוא והיא פה בשמחה, אבל מיד הוא מתעשת כי מסביב ההתרגשות עולה על גדותיה ושמו נישא לכל עבר פיני פה ופיני שם, איפה לשים את זה, פיני, ומה עכשיו, פיני? וכמה מים פיני, וכמה מלט פיני, ואיך לתקוע את הברזל פיני? והוא מתרוצץ כאחוז אמוק, לא חש בעייפות כלל שעות על שעות על הרגלים ללא הרף הוא עובד מתמסר וכל הקהל מסביב.

 

הו התהילה המתוקה קצרת הימים. החולפת עם הרוח.

 

אבל באותו יום במקלחת הציבורית בעוד הוא שוטח את השקפת עולמו בעניין השילומים מגרמניה קלטו עיניו את מכנסי העבודה של אריק חברו, בעלה של תיקי, חברו לדיונים המעמיקים, המכנסים האלה שבמקורן היו כחולות אבל צבען דהה והן מרובבות בבוץ שנדבק אליהן ולא ירד. בוץ שהוא תערובת של אדמה חומה ספוגה במים מעורבבת בשאריות של עלים וכדורי כותנה שריח השדה עולה מהן, הבוץ הזה מחזיק עכשיו את המכנסים והן תלויות על הקולב כאילו יש בהן חיות, כאילו עומדות על הספסל האחד שעליו אמורים לשבת החברים בבואם להתלבש לאחר המקלחת. אבל המכנסים האלה ביציבותם, כל כך הרשימו את החברים עד שלא ההינו להזיז אותן. ואילו פיני הסתכל על המכנסים שלו, שהיו תלויות על המסמר ליד מכנסיו העומדות של אריק, גם מכנסיו במקורן כחולות ואילו עתה קשה לזהות את צבען, והן מרובבות בבוץ. גם לו יש בוץ. בוץ אחר, בוץ אפור שנוצר ממלט ומים גם הבוץ שלו יבש על המכנסים, גם הוא מכריז ומודיע ברבים באילו עולמות הוא עבר, איזה הרפתקאות הוא חווה, אבל הוא לא כל כך יציב הוא כמו שיכור, נשבר פה נסדק שם. בוץ שבור! ופיני קשה לו עם זה. קשה לו המחשבה שהבוץ של אריק שבסך הכל מין חום כזה, שנוצר מאדמה ומים וקצת ענפים יבשים, יותר יציב מהבוץ המבוטן שלו. והוא מבחין בכמה פרורי בוץ אפורים וחומים שנשרו משני זוגות המכנסים ודרך שלבי הספסל נפלו על הרצפה הרטובה ונוצרה עיסה בוצית אחת שנדבקה לסוליות הכפכפים.

 

אבל רק הבוץ של אריק, הבעל של תיקי, מעסיק את פיני.

 

 ומה בסך הכל עושה אריק כל הימים? יושב על הטרקטור. מפלס תלמים באדמה מבקר עד ערב מתחיל שורה מסיים שורה וחוזר חלילה. לפעמים, אולי פעם בשעה, או יותר, הוא יורד מהטרקטור, פותח איזה שטוצר, נעליו אולי מבוססות בבוץ שנוצר בתעלה אולי גם מכנסיו שוקעות בבוץ, אבל מה, מה זה בכלל? טוב, בעונה הוא גם מעביר צינורות, זה לא קל, אבל יש לו שותף. הם מעבירים יחד. והחריש והזריעה, אמנם נכון צריך לדעת, צריך לחשב לתכנן, כדאי מאד שידע מתי לחרוש ומתי לזרוע. ובעיקר מתי לקצור. לפני שהגשם ירטיב את התבואה. כי גם בימי הגשם הוא לפעמים עובד. נו טוב, אז מה, הוא קצת נרטב? מה קרה? אף אחד לא מת מקצת גשם על הראש. אז נרטבו הבגדים. יש לו שכמיה. פיני ראה שלאריק יש שכמיה, מגן מפני הגשם. וגם לשמש יש פתרון. כובע, כובע רחב שוליים. אמנם אריק לא תמיד מקפיד על הכובע הזה אבל אפשר לסמוך על תיקי אשתו שהיא משגיחה ורצה אחריו עם הכובע. בעיקר היא מתעקשת על הכובע כאשר הוא עומד שעות רכון על הערוגות ומעשב בכותנה, אבל הוא עקשן שכמותו לא מקפיד. אז מה, מישהו אשם לו? שישמור על עצמו. ולא יצטרך אחר כך לקחת ימי מחלה. אילו הייתה תיקי רצה אחריו עם כובע, הוא כבר לא היה מסיר אותו מהראש.

 

ואז בדיוק נשמעו צעקותיה של תיקי מעבר לקיר הפח מכוון מקלחת החברות, היא מזכירה לאריק שלה שלא ישכח לקחת הביתה את הסבון כמו שהוא תמיד שוכח, ואז מגיע למקלחת ואין לו סבון, שיזכור להחליף תחתונים לאלה הלבנים, ובעיקר שיזהר שלא יתחלק על הרצפה הרטובה. "המקלחת זה לא השדה", צעקה לו תיקי ובאמת אריק כבר סיים את המקלחת לבש את בגדי הערב, כולל התחתונים הלבנים, ואילו את המכנסים העומדות קיפל ושם תחת זרועו יחד עם תחתוני העבודה האפורים, ויצא. ככה פשוט יצא עם המכנסים מתחת לזרוע. הסתכל פיני סביב, המקלחת מתרוקנת כבר אין עם מי להחליף דעות גם הוא יכול לחזור הביתה.

 

וכך יום אחר יום אחר יום, ויום אחד לא הופיע אריק למקלחת.

 

הוא חולה אמרו לו. אריק חולה. מי היה מאמין? כאשר חזר אריק למקלחת מכנסי העבודה שלו כבר לא עמדו על הספסל. כבר לא היה בוץ חום ודביק וגם השרירים התרופפו והגו התכופף והגוף החל להתכווץ.

 

ביום שסגרו את המקלחת הציבורית עמד פיני במקלחת הפרטית שלו, בביתו הפרטי בחדר הפרטי. עיניו סקרו את ארבע קירות המקלחת הצרה, וחש שמשהו חסר לו, עם מי ינהל עכשיו את עניני העולם.

 

מן המראה שעל הקיר נשקפו אליו פניו. שערותיו המעטות כבר הלבינו, אפו התארך, פניו נפלו. רק אתה נשארת לי אמר לבבואתו, וגוו התכופף עוד מעט.

 

הוא חשב על אריק חברו, מן הסתם גם הוא מתגעגע לשיחות המקלחת שלהם, אמנם הוא לא דברן כמוהו חשב פיני, אבל יש לו דעה על כל דבר ואותה הוא אומר. צריך להיפגש אמר בלבו, טוב, ניגש למרפאה אולי נמצא אותו שם. ואז גם יתעניין אצלו כאילו בדרך אגב, אם לא חסרים לו ריח האדמה וריח התלתן, והנסיעה הלוך וחזור יום תמים בין השורות על הטרקטור, כמו שלו חסרים רגעי החסד בהם היה יוצק ומטיח ומרצף ובונה בתים חדשים. ובעיקר כנראה חסר לשניהם הבוץ והאבק לאחד הבוץ והאבק האפורים ולשני הבוץ והאבק החומים.

 

וכעת את המחרשה והטרקטור החליפה הקלנועית. החליף מקל ההליכה והחליף ההליכון ובת הלוויה הקבועה שלהם היא הפיליפינית. ומדי פעם הם נפגשים במרפאה או ליד תיבות הדואר, אבל שיחותיהם כבר לא מפליגות למרחבי העולם, הן מצטמצמות לתחומי לחץ הדם, הסוכר והכליות. ולפעמים גם מרחיקים עד הקשיים בדרכי הנשימה.

 

והנה היום בעשותו את דרכו במעלה המדרגות לעבר תיבת הדואר שלו, פגש את אריק. גם אריק מחפש אולי את יום האתמול. אם לא ימצא אותו בתיבת הדואר, אולי בין ערימת העלים היבשים בשולי המדרגות.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: