הנשק בגורן - הכרית על הבטן (זיכרונות ילדות) - נחום שור, ז'ל


|

הנשק בגורן - הכרית על הבטן (זיכרונות ילדות)

נחום שור ז"ל - כפר מנחם

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בקיץ הזה מציינים ההיסטוריונים של תולדות הציונות, את יובל ה-65 שנים לתחילת המאבק החריף בין היישוב היהודי בארץ לבין שלטונות המנדט הבריטי, שרצו, דווקא לאחר השואה, למנוע מהאודים המוצלים מהאש, להגיע למולדתם ולארצם.

איור מאת יעקב גוטרמן

המאבק נסב סביב שלושה צירים: א. הזכות לעלייה חופשית שהתבטא בעלייה הבלתי לגלית שה"הגנה" ארגנה. ב. הזכות להתיישבות בכל חלקי הארץ, מאבק שהתבטא במבצעי עלייה על הקרקע, מתחת לאפם של הבריטים. ג. המאבק על הזכות להגנה עצמית של היישוב היהודי, מאבק שביטויו המובהק היה בהסתרת הנשק הבלתי לגלי מעיני הבריטים והקרב שהבריטים ניהלו כדי לתפוס נשק זה. במסגרת המאבק על שמירת הנשק, ערכו הבריטים מבצעי מצור על יישובים רבים, בעיקר על הקיבוצים, שבהם היה מוסתר חלק נכבד של הנשק של הפלמ"ח ושל ה"הגנה". נשק זה הוחבא במקומות מסתור שנקראו "סליקים". ידוע במיוחד הסליק של יגור שבו נתפס, ע"י הבריטים, ב"שבת השחורה", ב-29 ביוני 1946, נשק רב. פחות ידועים מבצעי מצור קטנים על יישובים קיבוציים בודדים. מצור כזה ערכו הבריטים גם על כפר מנחם, בקיץ שנת 1946, כאשר בוקר אחד הם הקיפו את הקיבוץ, עוד בטרם עלה השחר, בשריוניות, טנקים ומאות חיילים לובשי כומתות אדומות, הצנחנים, שכונו ה"כלניות".

 

הבריטים ידעו היטב ששני בסיסי הפלמ"ח העיקריים בדרום הארץ נמצאים בגבעת ברנר ובכפר מנחם ולכן הם הניחו שיוכלו למצוא אצלנו נשק רב.

 

אנחנו, הילדים הראשונים של הקיבוץ, היינו אז בכיתה ה' וגרנו בבית הילדים. התעוררתי למראה חיילים בריטיים שנכנסו לחדר בו ישנתי והתחילו להפוך את הארונות, להקים אותנו מהמיטות ולחפש מתחת למזרונים. היינו מבוהלים. למזלנו התחלנו ללמוד אנגלית כבר בכיתה ד' ויכולנו לשאול אותם, בבהלה כמובן, מה הם מחפשים אצלנו והם השיבו: נשק, ילדים, נשק! אתם יודעים היכן החביאו כאן נשק?

 

לא ידענו, כמובן, מאומה, אך ילד אחד התנדב להוציא מהתא שלו תרמיל ריק של רובה ולתת לחיילים הבריטיים, שהסתובבו בין החדרים. החיילים צחקו ונתנו לילד הזה סוכריית טופי ואנו נרגענו וחדלנו לפחד. שעה ארוכה הם עוד נברו בחדרים, אך לא מצאו דבר והלכו מבית הילדים ואנו נשמנו לרווחה אך נותרנו לבדנו. המטפלת לא הגיעה וגם את ארוחת הבוקר לא יכולנו לקבל. ובינתיים, בקיבוץ, שהיה תחת מצור פתע, החלו אנשי הביטחון שלנו ובראשם המא"ז, להפעיל את הראש כדי להטעות את הבריטים, שלא יגיעו לגורן, שם, בין חבילות החציר, היה מוטמן "סליק" נשק גדול, שלנו ושל ה"הגנה".

 

שני אנשי הביטחון הצליחו להגיע יחד לחקירה של הבריטים והם שוחחו ביניהם בעברית ובקול רם והאחד אמר לשני: "אל תדאג. זה מוחבא עמוק באדמה והם לא ימצאו ולא יבינו איך החבאנו שם, בעומק כזה, את הנשק". הבריטים דווקא כן הבינו את הנאמר ונתנו הוראה לחיילים לחפש בכל סדק אפשרי בקרקע. ולא בגורן.

 

בפני הנצורים עמדה הבעיה כיצד להודיע על המצור הבריטי המפתיע למפקדת ה"הגנה" ולקבל הוראות. טלפון לא היה אז ובאלחוט לא ניתן היה לשדר, בגלל הבריטים. המוח היהודי לא הפסיק להמציא פטנטים. הוחלט לשים כרית גדולה על בטנה של אחת החברות, רוזקה ברעם, להלביש עליה שמלה ולציידה במכתב בהול אל מפקדת ה"הגנה". לבריטים נאמר שרוזקה כורעת ללדת ושיש הכרח מיידי להביאה לבית החולים ברחובות (בית החולים "קפלן, טרם נבנה אז). הבריטים אישרו לטנדר שלנו להסיע את ה"יולדת" לבית החולים ברחובות וכך נודע לראשי היישוב שכפר מנחם נמצא תחת מצור בריטי ושיש חיפושי נשק. בסופו של יום, הבריטים לא מצאו את הנשק. כן, היו זמנים...

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: