האיש הבודד בתוך היחד הקיבוצי / נחום שור, ז'ל

|

האיש הבודד בתוך היחד הקיבוצי

נחום שור [ז"ל] - כפר מנחם

איור מאת יעקב גוטרמן

 

ח.פ. - האיש הבודד בקיבוץ, הגיע לקיבוץ, למקום ההכשרה ב"הדר", כמו שאר החברים, שבאו מקיני "השומר הצעיר", במזרח פולין.

איור מאת יעקב גוטרמן

שם במושבה שבשרון, הכשירו החברים את עצמם, לקראת העלייה על הקרקע, תוך כדי גיבושם החברתי והקיבוצי. ח.פ . בילה בחברתם, אחרי שעות העבודה הרבות והמפרכות והיה איש עליז ושמח אשר הצטיין בחוש הומור דק וקצת סרקסטי.

 

יום אחד הוא לקה בשמיעתו וזו נעשתה כבדה מאד. על מכשירי שמיעה טרם שמעו אז וגם התרופות היו בעלות השפעה די דלה. ככל שלקתה שמיעתו של ח.פ., כן גדל ריחוקו מהחברים וגברה הסתגרותו בתוך עצמו. במרוצת הזמן החלו החברים לחשוב שח.פ. הוא קצת תימהוני ומוזר. אך הוא לא היה כלל כזה. חלק ממייסדי הקיבוץ זכרו אותו כאיש נבון ונעים, מסור לחבריו, עובד כהלכה, תכונה שנחשבה בימים ההם כבעלת ערך מיוחד.

 

למרבה הצער, גרמה המחלה להתבודדות כמעט מוחלטת שלו וגם הסטיגמה כלפיו גברה.

מדי בוקר הוא היה משכים לעבודתו בסילו, אסם התבואות הגדול של הקיבוץ. היה מעמיס שקים כבדים של חיטה ושעורה על המסוע, לאכסונם בחדרי האסם. זו הייתה עבודה שרק מעטים היו מסוגלים לעשותה פיזית כמוהו. לאחר מכן היה מגיע בשעות קבועות לארוחות בחדר האוכל, סועד בשקיקה את האוכל הדל ומקנח בשתייה בשולחנו הבודד. איש לא טרח להתיישב לידו.

 

לנו, לילדים, שימש ח.פ. מקור של שעשוע, של אפשרות להפעיל קצת לעג ושנינה וכמו עדת כלבים רעה, חשנו להציק למי שנראה לנו טרף קל וזמין.

המבוגרים, שאמנם יחסם אליו היה שונה והם חשו צער על כל מה שעובר עליו, לא עצרו בנו הילדים ולא מנעו מאתנו להתעלל בו.

 

כל יום אחרי הצהרים, בשעה ארבע וחצי בערך, בתום יום העבודה בן תשע השעות של החברים, היה ח.פ. נוהג לבוא לחדר האוכל, שהיה אז צריף ארוך במרכז המחנה של הקיבוץ. מורח לחם בריבה ושותה תה מהביל, ללא סוכר, בתוך ספל פח. זה היה התפריט של ארוחת הארבע בימים ההם.

 

ח.פ. היה יוצא עם הלחם והתה החוצה, נעמד ליד רשת החלון ותוך כדי שהוא לועס את מזונו הדל, היה מתבונן דרך הרשת הזו במבט עצוב, בהמולה הרבה ובחדווה ששררה בחדר האוכל, שם החליפו החברים רשמים מיום עמלם.

 

עמידתו של ח.פ. נראתה לנו, הילדים, הזדמנות לקרוא כלפיו שמות לעג וזלזול. כל זה נמשך ללא הפרעה עד שביום חורפי אחד, כאשר אני יצאתי מחדר האוכל לאחר ארוחת הארבע, כשעל ראשי נמצאת אחותי ניבה, בת השנה וחצי. שמתי פעמי לעבר דירת ההורים, דווקא באותו יום, בשל היותי עסוק בשמירה על אחותי, לא השתתפתי כלל במצהלות הילדים כלפיו. אך ח.פ .סבר שגם ידי הייתה במעל וכאשר התחלתי ללכת בשביל הבוצי לעבר בית הורי, הוא הלך בעקבותיי ובמבט מזרה אימה ובלי לומר מילה הוריד את אחותי מעל כתפי, שם אותה בבוץ וסב לאחור כלעומת שבא. זה הספיק לכולנו. מאותו יום ואילך, איש מאתנו לא ההין עוד ללעוג לו. האיש המשיך להתעטף בצערו והלך והסתגר, הלך ונמוג מחיי הקיבוץ.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: