חברים מספרים על מחסן הבגדים

חברים מספרים על מחסן הבגדים

מוזיאון העמק - יפעת

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מעברו של קיר חדר האוכל, מחסן הבגדים. יש בו תאים ששים, מכונות שתיים, ארגזים כבדים, וארון אחד.

איור מאת יעקב גוטרמן

בארגזים הגדולים שמורים בגדי החורף בקיץ, ובגדי הקיץ בחורף. וכן כל חפצי הערך והמזכרות הפרטיות, מן הבית... רק אחת לשנה בערב פסח, ימצא כל חבר וחברה בשובם מן העבודה - חליפת צמר או שמלת צמר, מוכנים על המיטה. ובהגיע ליל הסדר - משרה "תלבושת-ערב". זו רוח מפתיעה וחגיגיות. עבר החג, ושוב הוסתרו בגדי החמודות בארגזים, ותובלו בנפטלין. ביתר ימות השנה מצחירה שבת החולצה הלבנה ומצהילה את הפנים השזופות והבלורית המתנפנפת...

 

"למחסן הבגדים קראו קומונה, פירושו, שיתוף ושוויון מלא בין בני האדם. הבגדים, לא סומנו עדין. במחסן הקומונה הייתה הקומונרית מחלקת את הבגדים לפי ראות עיניה. בגד רחב לאדם רחב וצר לאדם צר. אבל "בגדי השבת" היו אישיים והם לא הלכו לכביסה כל השבוע. ביום שישי עם שחר הזדרזה הכובסת לעבוד בחדרי החברים לקבל את החולצה השבתית מכל אחד ובערבו של יום עברה בין החדרים לחלק את כל כביסת השבוע הנקייה".

 

שידוכים בתאים: כאשר דוניה שוחט הגיע לגבת, לא היו עדיין די תאים לבגדים לכל החברים, ואז שמו את הבגדים שלו בתא של גוטה. כשגילתה גוטה בגדי גבר בתא שלה, פנתה בתלונה לעובדות המחסן. אמרו לה: "לא תתחרטי על כך !... תאמיני לנו, הו, הנה בדיוק הוא בא". הסתכלה גוטה היטב היטב, הסמיקה הקצת, ומאז הייתה לגוטה שוחט.

 

אותו הסיפור בגרסה אחרת - גוטה הגיעה מוורשה, אישה יפה. נתנו לה לחלוק תא בגדים עם דוניה, ביום שישי כשבאו לקחת את חבילת הבגדים הם הגיעו באותו הזמן, הכניסו את ידיהם להוציא את הבגדים ומאז לא נפרדו.

 

בגדי השבת הראשונים בשיחת הקיבוץ הוחלט ברוב קולות שהח"ח מוותרים לשנה אחת על בגדי שבת, סוודרים ועוד "מותרות" כנ"ל - כדי להשקיע כל מה שאפשר בעבודה ובכסף - להכנת מלאי שיספיק לשתי חליפות בגדי-עבודה ומצעים לכל אחד. מאז חוסל סדר ההתרוצצות בחדרים ובמקלחות אחרי הכבסים המלוכלכים והמחסנאית נשמה לרווחה... כעבור מספר חודשים, כאשר הושלמה תכנית ההכפלה של רכוש הקומונה בדברים הכרחיים ביותר, סומנו הבגדים בשמות החברים. חברים רבים היו עדיין רוטנים על הפגיעה בשיתוף ובשוויון. אחת החברות שאלה בשיחת הקיבוץ: "האם אנו כעת יותר מאושרים, כשהכל מסומן"?

 

קומונה א' המחסנאית הייתה עושה מאמצים להחליף מדי שבוע את בגדי העבודה לחברים. לחברות היו מציעים, "קחו לכן ממה שיש." - הן היו מחפשות ובקושי רב מוצאות משהו ללבוש. הבגדים שהבאנו מחו"ל לא התאימו לעבודה בכבישים, בסלילה ובניפוץ חצץ. הם התבלו ונקרעו. הטליאו אותם טלאי על גבי טלאי בכל צבעי הקשת. זמן קצר לאחר עלייתנו על הקרקע, נרכשו כמה צריפים מהמחנה הצבאי הבריטי בג'נין ואחד מהם הפך לקומונה.

 

הקומונה הראשונה במחנה, בכביש, החלטנו להקים קומונה משותפת של הבגדים .מאיר ביקש שאני אקבל על עצמי את סידור הקומונה. הלכתי ואספתי מכולם את הבגדים. היו גם חברים שהיה להם קשה להיפרד מהרכוש. חבר אחד היסס ואח"כ הביא בלילה את הסל שלו עם הבגדים. שם אותם ויצא בלי להגיד מילה. היה קשה עם הכביסה. היינו הולכות לאיזה מקום שבו היה מעיין בו ושם כל היום היינו מכבסות

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: