קפה של 10 / מוטקה בן הלל

 

קפה של 10

מוטקה בן הלל - נחשון

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בראשית ההתיישבות החדשה בארץ, ענף הצאן היה פופולרי בקיבוצים רבים. גם בקיבוצי לא נפקד מקומו של ענף הצאן, שנקרא בפי כל, "הדיר".

איור מאת יעקב גוטרמן

מדי בוקר לפני עלות השחר, כשכל שכניי עדיין היו שקועים בשינה עמוקה, הייתי קם כדי להתחיל את החליבה בדיר המשוכלל, שחלבו בו בעזרת מכונה מודרנית. בקיץ החליבה הייתה קצרה יחסית, ואחריה אחד מאנשי הצוות היה יוצא עם העדר למרעה בגבעות הסמוכות. בחורף לעומת זאת, כמות הכבשים הנחלבות הייתה גדולה, והחליבה נמשכה שעות רבות. בעוד שמשך זמן החליבה היה דבר המשתנה בהתאם לעונה, היה בענף דבר אחד שהיה קבוע ואף פעם לא השתנה. פרט אולי לפעם אחת.

 

כמונו בני האדם גם הכבשים אינן חסינות ממחלות. דלקות עטין ומרעין בישין אחרים היו נפוצים בקרב ההולכות על ארבע. כדי להילחם בנגע ולשפר את איכות חייהן, עמד לרשותנו השירות הווטרינרי שבא לידי ביטוי בליווי צמוד של ווטרינר. הווטרינר היה בודק את הכבשים שריכזנו בחצר מיוחדת, שנקראה "חדר חולים". כבשים שבשל התנהגותן ומראן סברנו שהן אינן בקו הבריאות. הווטרינר לאחר שבדק את אותן כבשים היה משאיר תרופות ומשחות מכל מיני סוגים והוראות כיצד לטפל בחולות.

 

הווטרינר שלנו היה ד"ר בנאדו. יהודי בולגרי, חביב, בעל סבר פנים טובות שהיה בודק בקפידה את החולות ומוציא דיאגנוזה, במידת הצורך אף מבצע ניתוח, כדי למנוע סבל מיותר ואולי מוות של הכבשה החולה.

 

כשאמרתי שדבר אחד היה קבוע בדיר, התכוונתי לביקורו של ד"ר בנאדו. כל יום שלישי, בקיץ ובחורף, ביום גשם סוער וביום חמסין לוהט, בשעה 10 הוא היה מתייצב אצלנו. צוות הדיר ידע שביום ובשעה הקבועים, צריך להכין על השולחן במשרד את העיתון הנפוץ ביותר בקיבוץ - "על המשמר" וקפה שחור. וכך ישבנו באחד מימי השלישי במשרד, אני שותה קפה ובנאדו שקוע בקריאת העיתון. המשרד בו ישבנו היה רב תכליתי. הוא שמש כמשרד לניהול העדר, כמחסן לכלי עבודה ולאחר סיום העבודה ולפני העלייה לחדר האוכל... כמקלחת. במרכז החדר עמד ארון פח ובו תרופות וציוד להזרעה מלאכותית, שיטת ההפריה שהייתה מקובלת בימים ההם. בתחתית הארון היה מיכל ריק שבו היו מרתיחים מים ששמשו לחיטוי ציוד ההזרעה.

 

בעודי לוגם מכוס הקפה הבחנתי במשהו מוזר שקורה בתחתית ארון הפח. לאחר ששלחתי מבט נוסף הבנתי שבתוך כלי ההזרעות שוכב לו בניחותא, אורח לא קרוא, נחש גדול שכנראה אינו מרוצה מכך שלא הזמנו אותו לשתיית קפה וקריאת העיתון.

 

ידיעותיי בתחום אבחון הנחשים הסתכמו בעובדה שיש נחשים מסוכנים ויש כאלה שלא, חלקם אף מועילים. ומה יכול להיות טוב יותר מהמצאות וטרינר לידך, כשיש צורך לזהות את סוג הנחש השוכב במרחק מטר ממך? פניתי לד"ר בנאדו ושאלתיו, "בנאדו מה סוג הנחש?" כשאני מצביע לכיוון תחתית ארון הפח. ד"ר בנאדו שהיה בולגרי חביב וחבר מפלגת הפועלים, אך עיניו לא משו מהעיתון. יתכן שהרדיו שהיה פתוח בקול מחריש אוזניים מנע ממנו לשמוע את קולי. אבל, לאחר מספר פעמים שפניתי אליו מבלי שהגיב, נקטתי בשיטה אחרת וחטפתי את העיתון מידיו.

 

ד"ר בנאדו פער את עיניו בתדהמה והפעם שמע את שאלתי. מבע פניו השתנה כהרף עין. המבט החביב בדרך כלל, הפרוש על פניו הפך ללוחמני. ממראה פניו הבנתי מה התשובה לשאלתי. ד"ר בנאדו, למרות ממדיו הגדולים, בעיקר לרוחב, זנק כנשוך נחש תפס את הטורייה, שעמדה בין מצבור כלי העבודה, והחל להלום בכל אשר נקרה בדרכו לארון בו היה מצוי הנחש. לאחר זמן קצר הניף הנחש דגל לבן ושכב לא תזוזה למרגלותינו. את מראה המשרד קשה היה להכיר. שאר עובדי הענף שהגיעו בבהלה למקום האירוע חשבו שארעה כאן רעידת אדמה או פיצוץ. למשרד היפה והמטופח לא נשאר כל זכר.

 

כעבור שבוע החיים חזרו למסלולם. במשך השבוע המשרד שופץ, נצבע וארון הפח של כלי ההזרעה הוחלף. כל זכר לאירוע שהיה בשבוע הקודם לא נראה. ביום הקבוע הגיע ד"ר בנאדו לדיר בדיוק בשעה 10. הרדיו השמיע קולו ברעש מחריש אוזניים, הד"ר נכנס למשרד, התרווח על הכיסא השמור לו, פרש את העיתון שחיכה לו על השולחן ולגם מהקפה שזה אתה נמזג.

 

אני, את הלקח למדתי. לנוהל הקבוע של הכנת המשרד לבואו של ד"ר בנאדו התווספה בדיקה קפדנית שאין במשרד ובעיקר בארון הפח אורח בלתי קרוא.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: