יש לנו תיש / מוטקה ברק

|

יש לנו תיש

מוטקה ברק - גדות

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בקבוץ גדות, שנקרא בשנותיו הראשונות "הגוברים", היו הרבה "ענפים". כך קראו, למקומות עבודה.

איור מאת יעקב גוטרמן

רבים מה"ענפים", במשך השנים חדלו להתקיים מסיבות רבות, ולא בגלל בעיות כלכליות.

 

ענף הצאן, עשה הרבה צרות לסידור עבודה. עבודת ידיים ללא מיכון והרבה ימי עבודה שתמיד היו בחוסר. גם תחלופת העובדים הייתה רבה - אבל לבסוף הסתדרו. יום אחד הגיע אלינו בחור צעיר שהודיע חד משמעית שהוא עובד צאן, ובין הכבשים מקומו. הוא השתלב בעבודה בלי חבלי קליטה, ובלי הכשלות... כמו חליבת איל, או כל תעלול אחר שהיה נהוג כדי "לבחון את העובדים שהיו מגיעים עם אף גבוה".

 

עדר הכבשים מנה כ-400 ראש וכדי שלא ישעמם בעין, בעזרת יחסי שכנים טובים, הגיעה אלינו עז שחורה דמשקאית. קראנו לה "ענזי". העז המליטה שלישיה ועדר העזים גדל משנה לשנה... וכבר היו שטענו - אולי כדאי לגדל עיזים שהן יותר חכמות ונותנות הרבה יותר חלב.

 

באופן מיוחד בלט אחד הגדיים, שגדל והיה לתיש. לכל אחד כזה, יש שם והתיש נרשם בספר העדר באופן חוקי, בשם - "גנדי"... והוא קבל את שמו בהבנה מלאה. צמחו לו קרניים וגם זקן, והיה לתיש גאה גדול, שחור ומאוד חברותי. הוא גם הסריח כמו תיש... ומי שלא הריח את ריחו של התיש בתקופת הייחום לא יוכל להבין מהו הביטוי, "מסריח כמו תיש", שזה מריח כמו ביצים סרוחות מהולות בגפרית... והסרחון מגיע למרחקים.

 

ערב אחד בשובי מהשדה אחרי יום מרעה. הכבשים נכנסו לחליבה. זו אחר זו נקשרו למחלוב ואז, החלפת משמרות. מספר מילים - איך העדר אכל, תוכנית עבודה למחר, ואני פונה לדרכי הביתה.

 

אותו בחור נחמד, עוד אומר לי מרחוק, "מוטקה אני צריך את התיש לכמה ימים". לא הבנתי כל כך את מה שביקש, אבל הוא היה בחור שאפשר לסמוך עליו ועניתי לו בחיוך לעצמי אם בן אדם צריך תיש - "קח אותו".

 

למחרת בבוקר מיד הבחנתי שהתיש חסר, כי תמיד הוא היה קופץ בראש. רגע אחד חושבים ונזכרתי שאתמול הבחור ביקש אותי כך, כלאחר יד, "אני לוקח את התיש", ואני עניתי לו, "בסדר קח אותו".

 

שעת אחר הצהרים, אני שומע קולות שירה בציבור ומחיאות כפים, מכוון אחד מצריפי המגורים. מה זה יכול להיות בשעה כזו של היום? - כנראה משהו מיוחד מאוד. אני הולך בכוון השירה ומגיע לפתחו של אחד הצריפים... ואני רואה שלא טעיתי. קבוצת "חבר'ה", כעשרה במספר, יושבים על המיטות, מוחאים כפיים ושרים, בהנאה רבה... "יש לנו תיש לתיש יש זקן ...". במרכז החדר, עומד התיש ליד ארגז תפוחי עץ רקובים למחצה, בורר לו בהנאה באיזה תפוח יבחר לאכול... חבילת קש מפוזרת באמצע... והשמחה רבה. התיש מצטרף מדי פעם בהשמעת מה.. מוזיקלי המתאים את עצמו לשירה.

 

לא הבנתי מה קורה וגם לא שאלתי. ידעתי שמחר עם קפה של הבוקר נשמע סיפור משעשע.

 

עברו יומיים והתיש לא חוזר. ומי שלא היה במחיצת תיש, והריח. לא יבין.

עברו ארבעה ימים, התיש חזר למקומו הטבעי.

ואז מגיעה הרפתקת התיש לסיומה.

 

כשהחבר'ה הגיעו לקיבוץ, הכול צעיר ומבטיח ושלושה בחדר ובכלל לא הרגישו צפוף. אלא שלאחד מהשותפים לחדר הייתה כלבה, וזו המליטה חמישה גורים, רעבים ומייללים... ובאין מקום לטפל בכלבים הכניס אותו חברמן, את הכלבה והגורים מתחת למיטה, ולא היה כוח בעולם שישכנעו להוציא את הכלבה עם הגורים החוצה.

 

בלי איומים התכנסה ועדת השיכון, והוסכם בין השותפים לחדר, מי שישבר ראשון יוצא מהחדר. בעל התיש שנחשב גם הוא לחיית מחמד... או חובב הכלבים.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: