ריבה אינדונזית / מוטקה ברק

ריבה אינדונזית
מאת מוטקה ברק, גדות
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן
 

היה הייתה פעם ארוחת ארבע בחדר – אוכל. 

אחרי העבודה בין ארבע לחמש אחה"צ, באים החברים והחברות לשתות כוס תה עם ריבה. שני שולחנות ערוכים מכל טוב: לחם פרוס, קערה קטנה עם ריבה אשר לפעמים מהולה במים שיהיה יותר קל למרוח על הלחם. "תרגיל" של האקונום להקטין את ההוצאות. הפתעת השבוע, ממרח  TEA TIME בטעמים  שונים. מזכרת מהצבא הבריטי  שעזב את הארץ בתום המנדט.

כדי להמתיק את התה, היה תרכיז סוכר עם מים, קראו לזה  "מתק".

את התה היו מכינים  בסיר גדול, ומגישים בקומקום  אלומיניום מבריק...

שותים ומדברים ופותרים את בעיות הארץ והעולם.


איור מאת יעקב גוטרמן

מתנדב מאנגליה  שהיה בגדות כמה חודשים , נסע וחזר ובשובו סיפר, שבאופן קבוע היה נפגש עם חבר שלו לשתות בירה בפאב, ובזמן שהם שתו הוא אמר לחברו, "איזו בירה קרה היום". והלה ענה לו:  "באנו לשתות או לדבר?"  (אצלנו זה אחרת).

 

כשהגיעה חברת נוער לקיבוץ, ארוחת ארבע קיבלה מעמד הרבה יותר רועש ושמח. הם אהבו מאד לחם וריבה, כל סוג של ריבה נתקבלה באהבה. ריבה מעורבת או ריבת תפוחים, אפילו ריבת חושחש בטעם חצי מר, נתקבלה בשמחה.

בין הנערים התבלט נער אחד בעל כושר אכילה  בלתי רגיל עם תאבון אדיר.

יום אחד החבר'ה הכינו לו סלט  במרקייה. ארבעה היו יכולים לאכול ארוחת ערב שלמה

מכמות כזאת. הבחור גמר הכל ושאל אם יש עוד. בזמן שאותו נער היה יושב ואוכל, ישב

מולו חבר שהיה מאד קפדן בנימוסי שולחן. ראה, זכר ולא אמר כלום...

 

לימים שמה של האשכולית הצהובה הגיע לגליל. בעלי חזון ראו עתיד לגידול חקלאי זה.  במשך שנים רבות גידול ההדרים היה בבעלות פרטית בלבד, בעיקר במרכז הארץ ובשרון.

נערכו בדיקות קרקע. חיפשו ומצאו קרקע מנוקזת שתתאים לניסיון  לגידול אשכולית.

התקבל אישור מהסוכנות לטעת 80 דונם ונטעו פרדס!

בשיטות העבודה שהיו אז נזקקו לעבודת ידיים רבה! עבדו בפרדס קבוצה גדולה של חברים ועוד שישה עובדים מחצור  ( מטעם הסוכנות כדי לעקוף את בעיית העבודה השכירה).

התחבורה - עגלת פלטפורמה רתומה לטרקטור, כשיושבים מסביב הרגליים מתנדנדות אל מתחת למושב וכך עולים ויורדים, לפרדס וחזרה. ארבע  פעמים  בוקר וצהרים ,רבע שעה כל נסיעה, חבל על הזמן.

 

כדי לבטל נסיעה אחת לפחות, הוקמה סככה במרכז הפרדס, שתשמש מחסן לכלי עבודה  ו"חדר- אוכל". את ארוחת הבוקר אכלנו בפרדס.

אותו חבר קפדן מארוחת "ארבע", עבד בפרדס וארגן ודאג לארוחת הבוקר בסככה שהייתה לשם דבר. גם עובדי השדה ומגדלי הכותנה היו באים לפעמים להתארח ולטעום ממטעמי הבישול של החבר  "קפדני".

 ערב ערב היה מכין במזוודה  מצרכים לארוחת בוקר. תמיד דאג שיהיה במזוודה  כל מה שנחוץ לארוחת בוקר לעובדי השדה.

ארוחת הבוקר בפרדס הייתה מתנהלת באופן מסודר ומנומס מאד בהתאם לדרישותיו של  החבר "קפדני".

לצוות עובדי הפרדס, נוסף בחור צעיר שזה עתה סיים את שירותו בצ"הל והשתלב מיד בכל העבודות בפרדס. זה היה אותו הנער שהיה ידוע כבעל כושר אכילה בלתי רגיל, מחברת- הנוער. הוא גדל ובגר אך תשוקתו לאוכל גברה עמו ובייחוד אהב  ריבה.

 החבר "קפדני"  היה מכין חביתת ענק מהרבה ביצים,  מסמן קווים על החביתה, לפי מספר האוכלים בהגשה עצמית מבוקרת, שיהיה ברור כמה כל אחד לוקח. פלא פלאים ידידינו הצעיר לא היה מבחין בקווים ומשבש מדי פעם את חלוקת החביתה הנחשקת.

כשהיו מגיעים למריחת הריבה על הלחם, העניין התחיל להיות בלתי נסבל. הוא היה מקרב אליו את צנצנת הריבה והיה אוכל בכפית ישר מתוך הצנצנת, בלי כל התחשבות. אולי גם אחרים רוצים להמתיק מעט את טעם החיים... והיה גומר צנצנת ריבה בלי השאר סימן.

 

בוקר אחד החליט "קפדני"  ללמד לקח את  זללן הריבה.

מצא צנצנת קצת יותר גדולה, הלך למוסך ומילא אותה  בגריז אדום וכתב על הצנצנת ריבה אינדונזית. בשקט בלי לעשות רעש מיותר, הכניס את הצנצנת למזוודה.

ארוחת הבוקר מתנהלת כרגיל, מבטים חטופים נזרקים לצדדים. צנצנת "הריבה" עמדה במרכז השולחן. האם ייפול בפח שטמנו לו או שישחק  לו המזל, וצנצנת הריבה תישאר סגורה?

למרות כל הבקשות וההסברים שהריבה נועדה לכולם, הבן- אדם קירב אליו את צנצנת הריבה וכהרגלו לקח כפית והתחיל לאכול, כולם הסתכלו וחכו לתגובה ...

הוא המשיך לאכול  כפית ועוד כפית ולבסוף אמר, "לריבה האינדונזית טעם משונה, איך הם אוכלים את זה?"

 

                                                                                                            

 


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: