חילוץ פצוע משדה מוקשים / מוטקה ברק



  חילוץ פצוע משדה מוקשים
מאת מוטקה ברק, גדות
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן  

שבת בצוהרים, רוח חמה נושבת! חם מאוד בחוץ.

בריכת השחייה שוקקת חיים. הרבה חברים באו להפיג מעט את החום ולצנן את הגוף מחומו של ‏יום.

 

שני ילדים משחקים שש-בש בסוכת המציל, במים כמה שחיינים מודדים בשחייה את אורך הברכה הלוך ושוב. הרדיו משמיע שירי מצעד הפזמונים. כל כיסאות הנוח תפוסים, שלוות אלוהים בבריכה. לפתע נשמע קול רעש פיצוץ אדיר מחריש אוזניים מכיוון גשר בנות-יעקב. ה"בום" מפר את השקט  והשלווה.

 

הפרשנים נכנסים לפעולה מה זה יכול להיות?! בום על קולי.. אולי צמיג התפוצץ. מלחמת ששת-הימים אך נסתיימה. הגבול עם סוריה נמצא אי שם הרחק מאתנו.

עוברות כמה דקות, השקט והשלווה  שבים לבריכה.


איור מאת יעקב גוטרמן

אבל לא להרבה זמן, בחור צעיר בא בריצה, מגיע לברכה עייף, נושם ונושף, בקושי עומד על הרגלים, משמיע כל מיני מילים שבקושי אפשר להבין אותו: "חבר שלי עלה על מוקש.. שם בשדה על הגבעה..."

 

עוברות דקות ספורות והידיעה מגיעה אל ידידה "האחות" היחידה בקיבוץ שמבינה ברפואה. בלי לחשוב הרבה מגיעה למרפאה, לוקחת תיק  "עזרה-ראשונה" שיש בו הכל (מוכן עוד מימי הכוננות  הממושכים כשהסורים היו בשכנות).

 

ובינתיים ויקטור השיג ג'יפ. ידידה והבחור המבולבל  עולים על הג'יפ ויוצאים לשטח. ידידה נזכרת שאין לה מים! אולי נחזור... אבל פוסלת מייד את הרעיון חבל על כל רגע. ויקטור מוצא ג'ריקן מים בג'יפ, הבחור שותה קצת מים ושוטף את הפנים. נרגע מעט ואפשר כעת לקבל ממנו  פרטים, מה קרה והיכן עלה החבר שלו על המוקש.

 

הידיעה עושה" כנפיים".  סא'ל  חזי שנמצא בגדות בהפסקת שבת אצל המשפחה, מייד נרתם לחילוץ האזרחים שנמצאים בתוך שדה מוקשים פעיל ויוצר קשר עם החטיבה. קבוצת חיילים  מגיעה לקצה השני של השדה וממתינה.

 

 לפי תיאוריו של הבחור, בנסיעה מואצת, מגיעים ליד הגדר, למקום בו עברו השניים כדי  לקצר הדרך למפל דבורה. יורדים מהג'יפ, ידידה במכנסי ספורט קצרים וסנדלים וכן ויקטור בלבוש קצר מבריכת השחייה. נכנסים לשדה ומדלגים על סלעי הבזלת, מלאי תקווה  שעל הסלעים לא מונחים מוקשים. נאבקים בקוצים הדוקרניים. מגיעים למקום בו נפגע הבחור אבל הוא לא נמצא! קוראים בקול ומקשיבים! במרחק לא רב בתוך סדרייה שוכב הפצוע וגונח חלושות. הוא הועף  באוויר ומהדף הפיצוץ ניזרק אל תוך ענפי הסדרייה. בכל זאת  די מעודד יש סימן חיים. בעמל רב ותושייה רבה, ידידה וויקטור  שלפו את הפצוע  מתוך ענפי הסדרייה הקוצניים  למקום בו ניתן לטפל. המצב בכלל לא טוב  הבן-אדם איבד כבר הרבה דם. ידידה נכנסת לפעולה מהירה. הכל בדייקנות ולפי כל הכללים. ובהקפדה יתרה לא לרדת מהסלע  אליו הובא הפצוע. די מפחיד... מסביב מוקשים. מייד עשתה לו "חוסם עורקים" כדי לעצור את שטף הדם מהרגל שנקטעה וכן חיבור לאינפוזיה לשמירת הנוזלים בגוף. חובשת את כל הפצעים האחרים המדממים. החום והשמש כלא היו, צריך להוציא את הפצוע מכאן ובהקדם.

 

עם הרבה מזל וקצת שכל נוצר קשר עם החיילים שהגיעו מצוידים במשטחי דריכה מיוחדים לכניסה לשדה המוקשים, המשטחים נפרשו ויצרו שביל ביטחון ליציאה מהשדה. הבחור הצעיר, גדול וכבד, נישא על כתפיו של ויקטור וחולץ משדה המוקשים חי, רק בלי כף  רגל. המחלצים יצאו ללא פגע עייפים מאוד, כל מנוחת הצוהרים "הלכה". הטייל הפצוע הובא לבית החולים שם קיבל טיפול משלים.

 

למחרת בעיתון נכתבו מספר שורות: צעיר חולץ משדה מוקשים.

 

נ.ב.

עברו ימים, עברו חודשים ושנים, ידידה לא קיבלה ולא שמעה מילה, מהבחור הנ"ל!


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: