שותים ליפתן בבית-הילל / מוטקה ברק

|

שותים ליפתן בבית-הילל

מוטקה ברק - גדות

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בימי הקיץ החמים ובייחוד ביום חמסין כשהכול לוהט, ורוח חמה נושבת, ומחממת... כמה טוב להתרענן בספל ליפתן קר שמוגש חופשי בחדר האוכל.

איור מאת יעקב גוטרמן

היום זה נשמע פשוט, נכנסים לחדר האוכל כשהמקום קריר ונעים, ורוח קרירה נושבת מהמזגנים אשר בקיר. בקצה "ההגשה" יש סיר גדול עם מצקת ענק, ולפתן תפוחי-עץ, בצבע ורוד ממלא את הסיר עד גדותיו. מוזגים שותים ונהנים. ויש כאלה המעדיפים מים קרים או מי סודה שקופצים בספל.

והכל נראה פשוט וטבעי. כמו כך היה תמיד... היו שנים שהכל היה אחרת.

 

עובדי המטע אספו מעט פרי שנפל בזמן הקטיף ואינו ראוי לשווק. מילאו שלושה ארגזים, והביאו למטבח, חיוך אושר נראה על פני האקונום למראה התפוחים שהיו מצרך יקר, ועוד קיבל את "הסחורה" בחינם. בראשו התגלגלו ועלו רעיונות איזה שימוש נכון יעשה בפרי. ומה יותר טוב מלפתן קר מתפוחי-עץ, אפילו אם התפוחים קצת נגועים. אחרי מיון ובישול מתאים יצא משקה פלאים. יש רק בעיה קטנה, איך מקררים את התבשיל? כשאין מקום במקרר הקטן והיחיד, לשימוש יום יומי.

 

האקונום מצא פתרון פשוט לבעיה הקשה. בדיר-הצאן יש מקרר בו מקררים את החלב, בטמפרטורה נמוכה של כארבע מעלות. זה בהחלט יכול להתאים לקירור הליפתן להגשה קרה. מה עוד שבמקרר יש הרבה מקום.

המקרר בדיר הוא ארגז גדול, מלא מים המקוררים ע"י מערכת נפרדת.

את כדי החלב מכניסים למים עד שפת הכד, ויש להקפיד שגובה המים לא יעבור את שפת הכד אחרת מי הקירור עלולים להיכנס אל הכד ולשנות את הטעם. 

נוסף על כך הכד חייב להיות מלא וסגור היטב, כדי לשמור על יציבותו. לא פעם או פעמים, קרה שמי הקירור קיבלו צבע לבן. טעויות עבודה.

 

האקונום קיבל לרשות המטבח כמה כדים, צבע אותם בצבע כדי להבדיל בין כדי חלב וכדי המטבח.

כדי להעביר את הכדים המכילים ליפתן תפוחים למקרר בדיר, נעזר האקונום בחצרן. אמצעי התחבורה היחידי, היה פרדה עם כרכרה. הפרדה בהנהגתו של החצרן העגלון, יודעת לנסוע קדימה ואחורה, לעצור לפי קריאה, "דיו" קדימה, "הויסה", לעצור. אחורנית?.. לפי קוד סודי. וכך להיכנס לכל מקום.

 

הלפתן המוכן, הועבר לכדים הסגורים היטב, החצרן ניגש קרוב עם הכרכרה אל פתח הדלת, האקונום והחצרן מעמיסים את הכדים הכבדים... כ-40 ק"ג כל כד, על העגלה. המרחק לא רב, אבל צריך לנהוג בזהירות עם הכדים, להיזהר מקפיצות בדרך עפר ולהגיע "מלא" למקרר.

 

מוקדם בבוקר חשוך עדיין, הציפורים עדיין ישנות ולא שומעים ציוץ... שקט מסביב. חליבת הלילה הסתימה. הכבשים יוצאות לשדה למלא את כרסן.

 

כדי החלב במקרר בתוך המים הקרים ולידם כדי הליפתן. הכל מוכן לבואה של המשאית לקחת את החלב למחלבה שהייתה במושב בבית-הילל.

 

בגמר העמסת הכדים, (עדיין חשוך), הנהג אומר: "משהו לא בסדר, בדרך כלל יש שבעה כדי חלב, מאיפה מגיעה עליה כזאת בחלב?"

 

האמת, איש לא חשב ליידע את הנהג המוביל שיש כדי ליפתן במקרר.

 

המשאית עוברת בין שלושה משקים: אילת-השחר, גדות וחולתה. צריך לצאת מוקדם ולהגיע בשעה שהמחלבה מקבלת חלב. כל הנהגים המובילים, עומדים בתור לפריקה. מאיר היום, אפשר כבר להבחין בין שחור ולבן...

 

הנהג מגדות נכנס לתור ומגיע למקום פריקת החלב. מתחילה הפריקה, מכל כד נלקחת דוגמא! כד אחר כד נבדקים ונאספים למיכל הכללי. "שומו שמים". כד אחד נראה קצת אחרת, ועוד אחד צבוע בצבע שונה. לכל משק היה צבע אחר, ולפתע מופיע צבע שלא נראה כמותו בין המשקים.

 

בבדיקה קלה התברר... בשלושה כדים, החלב הלבן צבעו ורוד. זה הוא ליפתן התפוחים.

 

החגיגה במחלבה הייתה גדולה! הנהגים וכל האחרים, שהיו במקום, נהנו מהליפתן, שהגיע מגדות.

ליפתן תפוחים במחלבה הוא דבר מרענן וטעים. עוד לא היה שילוב כזה! פורקים חלב למיכל הכללי ושותים ליפתן תפוחים קר...

 

בחדר-אוכל באותו יום שתו מים.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: