חוצפה של גנבים / מוטקה ברק

 

חוצפה של גנבים

מוטקה ברק - גדות

איור מאת יעקב גוטרמן

 

השעה עשר בבוקר, בחצר הרפת פעילות רבה. העגלה פורקת המזון זה עתה גמרה את סיבוב חלוקת האוכל לאבוסים, הפרות מוציאות ראשן מבעד לעולים המפרידים בין הפרות והאבוס המלא מזון ונהנות מבליל ריחני וטעים. העגלה מחלקת המזון, הנקראת בפי הרפתנים "סלפ", ממשיכה בדרכה למרכז מזון, להעמסה להכנה ליום המחר.

איור מאת יעקב גוטרמן

סביב בור תחמיץ המולה רבה, מכינים תחמיץ חדש, שני טרקטורים גדולים מפזרים את ערמת הירק הגדולה, שזה עתה הובאה ומהדקים את הירק המובא ע"י משאיות בזו אחר זו. הירק נשפך באופן אוטומטי בהרמת הארגז, והתנועה רבה. השמש יוקדת וחם, אנשים בכל מקום, אך כל אחד יודע את תפקידו.

 

זה עתה גמרתי לטפל בעגלה חולה, ויצאתי לדבר עם סרגי לסכם על מנת מזון מיוחדת לעגלות גדולות. בדיר העגלות הכול מאורגן ומסודר לשביעות רצוני. המלטה ברפת דבר של יום יום. פרה במהלך המלטה… עוד רגע קט יבואו חיים חדשים לעולם. העגל או העגלה, מה שבא "ברוך הבא", מופרדים מאימה, זמן קצר מאד לאחר ההמלטה. שעה, אולי פחות, הוולד נמצא ליד אימו. האימא, מלקקת את הפרווה הרטובה מהנוזלים, עושה לו מסג' טוב ומעמידה את הוולד על הרגלים. מכאן והלאה הפרה נכנסת לחיי פרה שגרתיים, אוכל, חליבה, מנוחה, אוכל, חליבה, מנוחה... את העגל או העגלה היא לא רואה יותר. העגל עובר לדיר יונקים. לומד לינוק מבקבוק חלב ולאחר מכן עד יום הגמילה, ייהנה מתחליף חלב מחלבית. אבקת חלב שממנה מכינים את תחליף לחלב. במשך חודשים זה יהיה המזון היחיד. אחת לחודש מגיעה משאית עם שקי אבקת חלב. מאכסנים את השקים על מדף, לנוחיות השימוש היום יומי, ללא מנעול ובריח. לעיתים כשמישהו נזקק לקלשון, או למשקל שבמחסן - לוקח מחזיר ואומר תודה או לא. כך הכול בסדר. מעולם לא קרה שחסר שק חלבית, הכמות מוזמנת בהתאם לצריכה. כך, על המדף, תמיד תימצא אבקת חלב טרייה.

 

חצר הרפת רוגשת חיים באופן מיוחד, אני עומד ליד בור התחמיץ ומדבר עם סרגי. מרחוק נראה טנדר נוסע לכיוון סככת העגלות... מסתובב ונכנס בנסיעה אחורית לסככה. שני אנשים יורדים, מהטנדר… מנגד, לא רחוק, אני רואה את דני והרופא עומדים יחד. בטוח שדני רואה את הטנדר הנכנס לסככה, ומחשבה עולה על דעתי... דני ימכור אבקת חלב? ואולי החליט להיות טוב לשכן, שנשאר ללא אבקת חלב? בודאי שהוא יודע מה הוא עושה... ובעוד כמה ימים צריך להגיע המשלוח החדש. בכל זאת כל העניין נראה לי לא בסדר... שדני ימכור אבקת חלב בלי לשאול אותי, כשאני עומד מולו? בצעדים זריזים אני מגיע לדני ושואל: "כמה שקי חלבית מכרת?" ומוסיף: "אני מקווה שיישארו לי מספיק שקים, עד סוף החודש". מהבעת פניו של דני הבנתי מיד - משהו כאן לא תקין!

 

רשמתי את מספר הטנדר. דני רץ למשרד ומתקשר מיד לתחנת המשטרה. אני רואה ליד הטנדר שני אנשים גדולים. כנראה נשארו מימי יהושוע בן-נון. נזכרתי בפסוק בתנ"ך. במדבר פרק יג, פ' 33, "ושם ראינו את - הנפילים בני ענק מן - הנפילים ונהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם." הרגשה די מביכה, מה לעשות ולצאת מהעסק שלם.

 

כבר ידענו גנבות רבות ברפת, הגנב בא חרש בלילה בעת חשכה מסתכל כה וכה, לומד את המקום! רואה שאין אף אחד! מעמיס את השלל, ונעלם מבלי להשאיר עקבות. אבל דבר כזה! להיכנס באורו של יום, בין האנשים ללא כל חשש! נראה קצת יותר מידי... הטנדר עמוס בשקי אבקת חלב, יצא בזינוק מהיר, מעלה אבק. נוסע במהירות רבה בדרכו ליציאה, אפילו לא דרך השדות, אלא ישר לכביש הראשי. כאן חיכתה לו הפתעה. סרגי הזדרז וסגר את שער הכניסה למשק! גם המשטרה פעלה ביעילות בלתי רגילה ולקריאתו של דני, הגיעה למקום. שני "הגדולים" נעצרו.

 

בבית המשפט הם הסבירו לשופט, "יש לנו ילדים רעבים בבית. ואין לנו מה לתת להם לאכול, לפחות יהיה להם מה לשתות." הם יצאו בעונש קל ואזהרה. ואנחנו קיבלנו שעור - חוצפה של גנבים מהי.

 

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: