האבקות יוונית-רומית במשגב עם / מוטקה ברק

 
האבקות יוונית-רומית במשגב עם

מוטקה ברק - גדות

איור מאת יעקב גוטרמן

 

יש אגדות המתחילות במשפט הידוע "היו היה…", ואילו כל הכתוב בסיפורנו זה, היה גם היה.

איור מאת יעקב גוטרמן

בשנים 1942-1944 ברל כצנלסון היה יו"ר קק"ל. ובשנת 1944 נרכשה אדמה מהכפר עודייסה בלבנון, כהכנה לעליית קיבוץ בקצה גבול ישראל, שם הקיבוץ עדיין לא נקבע.

 

בתאריך 2.11.1945 עלו להתיישבות 19 חברים מהם 13 אנשי פלמ"ח, ואליהם נוספו 48 חברי הכשרת גבעת השלושה, חניכי תנועת הנוער-העובד. הם חיו בתנאים הכי קשים. גרו באוהלים, ללא מים וחשמל ודרך הררית לא סלולה, העוברת ליד קיבוץ מנרה, מקשרת אותם לארץ. תקעו יתד והקימו את ההתיישבות הצפונית ביותר בארץ ישראל, משגב-עם. קשיי התנאים נתנו אותותיהם ורבים עוזבים. כדי להחזיק את המקום תנועת הקיבוץ המאוחד שולחת הכשרות למקום. בשנת 1947 בחודש מאי מגיעה תגבורת חברים -הכשרת דפנה. באוקטובר 1948 מגיעה תוספת כוח מהכשרת חולתא. אחרי כל זה, הקיבוץ עדיין נמצא במצוקה. הכשרת משמר-הירדן מגיעה בשנת 1947 ואחריה בשנת 1949, מגיעה קבוצת נוער-עולה. המפנה הגדול והחזק ביותר חל בשנת 1953 עם הגעת הכשרת מעוז הנקראת הכשרת "ברדקוני", המונה כ-120 חברי גרעין ארצי של תנועת המחנות-העולים.

 

השנים חולפות הישוב מתפתח ומתחזק, תנופה גדולה נוספת בשנות החמישים. מדינת-ישראל, רואה חשיבות רבה בקיום הקיבוץ על קצה גבולה של המדינה. נסלל כביש אספלט חדש בין משגב-עם לכפר-גלעדי, כך נוצר קשר בין הקיבוץ לאדמות שקיבל בעמק החולה וכן תוספת משמעותית של קרקע עליה הוקמו ברכות דגים, גידולי פלחה ומספוא לפרות. השנים חולפות ממשלות מתחלפות והיחס לקיבוץ משתנה -"המיליונרים" על ההר בנו ביתם. הגבול בין לבנון וישראל קיים זה עשרות שנים לפי ההסכם הידוע בשם סייקס -פיקו, אשר נחתם אחרי מלחמת העולם הראשונה,16.5.1916 על ידי פרנסואה גורג פיקו נציג ממשלת צרפת , ועל ידי מארק סייקס נציג המשרד החוץ הבריטי. הסכם החלוקה בין צרפת ובריטניה משמש קו מנחה בקביעת הגבול בין ישראל ללבנון עד היום. אבני הגבול ממוקמות בשטח במרחק ראיה כשקו דמיוני המחבר ביניהן, מסמן את הגבול בין ישראל ללבנון.

 

השנה היא 1966 עוברות 21 שנים, מיום ההתיישבות במקום. צידקיהו סימנהויז העונה לשם צידי היה מזכיר פנים של הקיבוץ. בחודש יוני בשעות הבוקר, רוח חרישית מלבנון מקררת את הסביבה. צידי חוזר מהעבודה מברכות הדגים, מחליף בגדי עבודה לבגדי שבת, ישר למשרד. ללא הכנות או הודעה מוקדמת, במשרד מחכים לו קצין צה"ל בדרגת סגן אלוף ואיתו קצין לבנוני בדרגת סגן אלוף, עתור דרגות על חזה. איש גבוה, רחב כתפיים ומרשים. צידי מקבל אותם בכל הכבוד הראוי. דואג לכיבוד מים קרים, לימונדה, כוס קפה ושולחן עמוס בכל טוב. אחרי שעה קלה אומר הקצין הישראלי: באנו להסדיר את קו הגבול עם לבנון, הטוענת שקו הגבול צריך לעבור באדמות הקיבוץ. נכנסים לשיחות אישיות כדי למשוך זמן ותוך שיחה מספר הלבנוני שהוא אלוף לבנון בהאבקות בסגנון יווני-רומי. צידי בוחן את גודלו של הלבנוני מלמעלה עד למטה. מבקש סליחה ויוצא לרגע להסדיר משהו דחוף. רעיון פראי עולה במוחו של צידי. שכנו לחדר הוא אברהם אשורי - אומל'ה, אלוף ישראל שבע שנים רצופות בהאבקות במשקל כבד בסגנון יווני-רומי. אם אומל'ה מוכן להתחרות בלבנוני, מי שיזכה בתחרות לו תהיה האדמה שבמחלוקת. אומל'ה מוכן לתחרות, כבר הרבה תחרויות האבקות מאחוריו. צידי חוזר למזכירות כשבאמתחתו הנכונות של השכן ולא אומר דבר.

 

הקצין הלבנוני פורס מפות וכל מיני מסמכים הכתובים באנגלית ומתחיל דיון היכן יעבור הגבול. במשך השנים אף אבן גבול לא זזה! לאחר שעה ארוכה של דיבורים אין הסכמה. בבדיחות הדעת צידי מעלה את רעיון האבקות בין נציג מישראל ובין הקצין הלבנוני. איזה צד שיזכה לו תהיה האדמה שבמחלוקת. להפתעת כולם יש הסכם והולכים לתחרות. נבחר השטח, בין סלעים ועצים חלקת דשא מטופחת להפליא. נקבע תחום זירה, חוזרים ומרעננים את חוקי התחרות ואף נמצאו בקהל שלושה שופטי זירה כמקובל. השופט הראשי נבחר בהסכמה הקצין הישראלי במידה ותהיה מחלוקת בין שופטי הזירה. לוחצים ידיים, והתחרות מתחילה. המתחרה הלבנוני מגלה נחישות רבה, נראה שהוא מכיר את כל תרגילי ההתחמקות, אבל ניכרת בו עייפות. אומל'ה מזהה את נקודת החולשה, לופט את מותני היריב וכהרף עין מניף אותו אל על ושותל אותו בדשא. הכתפיים משיקות יחד על הדשא התחרות הסתיימה. ידו של אומל'ה המנצח, מורמת כאות לניצחון. לוחצים ידיים, חוזרים למשרד. מישהו זריז מביא מהאקונומיה עוגה. מרימים כוס לימונדה. מסמנים את קו הגבול במפה. ובא שלום על ישראל.

 

מוקדש באהבה והוקרה לחבר אומל'ה ז"ל.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: