החמור הממושמע / מוטקה ברק

 
החמור הממושמע
מוטקה ברק - גדות
איור מאת יעקב גוטרמן

 
כשהגעתי לקיבוץ תמיד חלמתי להיות "מספואיניק". כך קראו לעובדים שגידלו ירק, וספקו אוכל לפרות.

איור מאת יעקב גוטרמן
אחרי שבוע עבודה במספוא, פנה אלי סדרן העבודה לפגישה.

 
ישבנו כשעה ושוחחנו על המצב ובכלל על הנעשה בקיבוץ ואיך החברה מרגישים בין הוותיקים. לפני שנפרדנו אומר לי הסדרן החביב: שמע יש לי בעיה קטנה בעזרה לחליבה בעדר הצאן. האם תסכים לעבוד כמה חודשים בעזרה לחליבה. לא אמרתי לא ולמחרת מצאתי את שמי רשום לעבודה במרעה. חודשים אלו נמשכו כמה שנים טובות. למדתי להכיר את הכבשים, איך יוצאים למרעה עם עדר המונה כ-400 ראש, איך חוזרים בשעה המתאימה לחליבה ובכלל את סודות ניהול ענף הצאן.

 
בשכנות לקיבוץ גדות ע"י אילת-השחר היה כפר ושמו קרד אל-בגרה. בתרגום חופשי מערבית, "מגדלי הפרות", אך בעיקר היו להם כבשים ועיזים. ידידות רבה לא הייתה בינינו, אבל בין הרועים הייתה הבנה וכל אחד הקפיד לעלות עם העדר שלו על שטחים השייכים לו בלבד. לפעמים היינו נפגשים, שותים קפה מר ומספרים חווית. הכול בענייני כבשים ובחורות צעירות. בין הרועים היה אחד נחמד, בן השיך. הייתה בינינו ידידות. בפגישה אחת הוא אומר לי, הבאתי לך מתנה! אני מסתכל סביבי, ולנגד עיני עומד חמור יפהפה. "יהיה לך הרבה יותר קל לרכב על החמור מרחקים כאלו שאתה הולך ברגל". השאיר לי את החמור והלך לאוהלו בכפר שבו גרו באוהלים ובמערות אשר בוואדי.

 
עברו ימים, החמור התרגל לתנאים שקבל והשתלב יוצא מהכלל והיה לעזר רב. ערב אחד היינו יושבים סביב תבנית מלאה בבשר צלוי ומספרים סיפורי ניסים ונפלאות על התנהגות בעלי חיים וחיבתם לאדם. תוך כדי דיבור שואל אותי אחמד בן-השיך, איך החמור? ואני משיב לו, "אחלה חמור", ובעונג רב נכנסתי לפרטים אשר נראו לי מעניינים. "יום יום אני רוחץ אותו שלא יסריח, נותן לו תערובת... בנינו לו אורווה, קשרתי לו פעמון וסרט לזיהוי, והוא מקבל יחס מיוחד". "טוב ויפה", אמר בן השיך, "בוא נגש לראות את החמור". "חליבת הלילה עוד לא נסתיימה ועדיין יש אנשים בדיר ואפשר לגשת לראות". אנו עומדים לפני החמור, אחמד בן-השייך מרים את ידו... החמור מרים את ראשו! אחמד מנפנף בידו שנית והחמור לא מגיב כלל. פנה אלי בן-השיך בצער ואמר, "הרסת את החמור!" "מה?" אני שואל, "תראה איזה יחס טוב מקבל החמור". "זה בדיוק העניין, כשאני מרים יד והחמור מרים ראש. זה לא בסדר", הוא אומר ומוסיף, "חמור, תן לו על הראש יום יום, שידע מיהו בעל הבית!"

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: