מיחזור עגלת תינוקות

משה שק [ג'וק] - קיבוץ בית ניר

[עובד ע"י אמנון ורנר]

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

את עבודות הקרמיקה אני צריך להעביר כ-500 מטר מבית המלאכה לתנור. זה דבר לא מקובל, כי עבודות קרמיקה לפני שהן נשרפות הן מתפוררות, צריך לטפל בהן מאוד מאוד בעדינות.

איור מאת יעקב גוטרמן

באותה תקופה היו עגלות ילדים עם גלגלים גדולים ועם קפיצים רכים כאלה. אמרתי בליבי, עגלה עם קפיצים כאלה ועליה אשים מזרון גומאוויר, אולי אוכל להגיע עם העבודות לתנור.

 

באתי למרכז ועדת עגלות. אמרתי לו: "שמע, אני צריך עגלה ישנה."

אז הוא עונה לי: "מה זה עגלה ישנה? העגלות האלה הן עדיין טובות."

"שמע," אמרתי לו: "נגיד יש מצב כזה שלחבר חשוב, לחבר מרכזי, נולד לו תינוק. הוא בא לוועדת עגלות והם אומרים לו יש עגלה ישנה. אז הוא הולך למזכירות הקיבוץ ואומר - תשמעו, זה יכול להישבר חלילה והתינוק יכול להינזק!"

 

דנים ודנים ומחליטים - או-קיי קונים עגלה חדשה ואת הישנה שמים במחסן ואם ייוולד לחבר לא כל-כך חשוב, אז ניתן לו את העגלה.

 

אני מנסה להסביר: "הרי יש אחוז עצום של חברים חשובים וקשה מאוד לתת להם עגלה ישנה ולכן כמעט כל תינוק חוץ מאלה שבאמת לא חשובים מקבל עגלה חדשה והמחסן מתמלא ובנוסף, עשרות הורים עם ילדים עזבו והעגלות נשארו פה. ועוד עניין, אין פה ילודה בכלל. לכן אין סיכוי שישתמשו בעגלות הישנות. תן לי עגלה, אני אוריד את העריסה, אשים קרש וגומאוויר וזה יהיה רך, ואני אוכל להעביר את הפסלים וזה יהיה טוב."

 

ועדת העגלות אמרו - תשמע, אנחנו אחראים רק על עגלות של תינוקות, אנחנו לא אחראים לעגלות לצרכים אחרים, תלך לועדת חצר, כי אתה הרי תסתובב בחצר עם העגלה כנראה שזה נוגע להם הכי קרוב, אם ועדת חצר תסכים שניתן לך עגלה שלא לצורך תינוקות, אז אנחנו ניתן.

 

הלכתי לועדת חצר הם דנו ודנו ואמרו - תשמע, יש לנו אחריות. תאר לך שכל אחד יבוא ויבקש עגלה, למשל להובלת כביסה, או עגלה להובלת זבל, תאר לך כל המדרכה תתמלא עגלות... ויש עוד בעיה, יש לנו פעילים, שהם מתוקף תפקידם צריכים להגיע מהר, אז ועדת חצר נתנה להם אישור, שיהיה להם טוסטוס והם יוכלו להגיע למקום עיסוקם מהר, וזה לא בסדר שאנשים יסתובבו בשביל עם סתם עגלות כך שהחבר המרכזי לא יוכל לנסוע בטוסטוס... צריך לזכור כי גם המדרכות פה צרות. זאת למעשה בעיה חברתית, אז לך לשם.

 

הלכתי לועדת חברה. אמרו לי - אנחנו החלטה כזאת לא יכולים לקבל והסבירו שיש בזה ניחוח של תקדים. אם אנחנו נאשר, בכל הקיבוצים, יתחילו החברים להסתובב עם עגלות, כי יגידו בקיבוץ ההוא - אישרו.

 

אז אמרתי להם: "נו איך יוצאים מזה?"

 

אמרו לי - תשמע, אנו רוצים לעזור... הדרך היחידה שלא ייקבע כאן תקדים... בשביל זה יש ועדת תקדימים בתנועה. לך לועדת התקדימים, תסביר להם את הבעיה ואם הם יתנו מכתב שזה לא תקדים תקבל את העגלה. אתה מוכרח להבין שאנחנו שליחי ציבור פה... אנחנו חייבים להגן על משהו.

 

הלכתי לועדת תקדימים העליתי בפניהם את הבעיה, שם גם היה לי חבר, היינו יחד בצבא...

והם אמרו - רגע, רגע, בתור תקדים אנחנו לא יכולים לתת, כי תאר לך שכל הקיבוצים יתחילו להסתובב עם עגלות עם כביסה, אבל הוסיפו ואמרו יש פתרון, אנחנו לא רק ועדת תקדימים, פעם בחודש אנחנו יושבים בתור ועדת חריגים, ואם אתה תעלה את הבעיה לועדת חריגים ואז אם יאשרו לך את העגלה זה יחשב כחריג ולא כתקדים. אז תבוא לועדת עגלות עם מכתב מועדת חריגים... ואז אין ספק שיאשרו לך ואם לא יאשרו נמשיך ל....

 

בסוף קיבלתי עגלה... רק צריך לדעת להיאבק.

  

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: