תחפושת מתקבלת על הדעת / משה שק (ג'וק)

|

תחפושת מתקבלת על הדעת

משה שק [ג'וק] - בית ניר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

פעם כשצעירים היו צעירים וקיבוץ היה קיבוץ, גם פורים היה פורים.

איור מאת יעקב גוטרמן

תחפושת הייתה תחפושת והופעה הייתה הופעה... בתנאי... שלא פגעת בערכי המרכסיזם-לניניזם ושאר האיזמים מבית היוצר של הריאליזם הסוציאליסטי.

 

והמעשה שהיה, כך היה. "פורים בפתח - הגבירו המתח", כבר נמרח באותיות קידוש הלבנה על לוח המודעות ועוד באותו היום, חודש לפני פרוץ החג, התבקשתי כמו בשנה שעברה להכין הופעה, "אבל שתהייה מפתיעה", בדיוק כך הייתה הבקשה. חשבתי וחשבתי וכמו שנאמר יגעת - מצאת. חבר טוב שלי, מפקד הבסיס בו מלאתי חובתי למולדת, סיפר לי על מכשיר הקשר החדש שזה מקרוב הגיע, מה שנקרא בפי העם - אוקי-טוקי. מיהרתי לבקש את המכשיר בהשאלה רק ליום אחד... למסיבת פורים.

 

תכננתי בקפידה את המופע. יום קודם חבשתי כראוי את ראשי בתחבושת גדולה וסיפרתי לכולם שנפצעתי בתאונה וביקשתי בסידור העבודה יום חופש. אצלנו אם מישהו לא עובד - סימן שהוא חולה.

 

לקראת המסיבה, הטמנתי מכשיר קשר בתוך התחבושת ואת המכשיר השני הפקדתי בידי אחת החברות ששיתפה פעולה ויצאה החוצה בזמן ההופעה. התוכנית הייתה שאני בכוח המחשבה בלבד אנחש תשובות לשאלות הקהל. היה ברור שאשתמש בספר התנ"ך. ידעתי שלצבינגי יש אחד כזה. עוד כשהיינו ב"שומר הצעיר" בעיר, בברור לסמלי בוגרים נודע שצבינגי לא מסתפק בשעורי התנ"ך בבית הספר וקורא בו גם בזמנו החופשי. חווה העלתה אז את הטענה שחבר כזה אין לו סיכוי שיגשים בקיבוץ השומרי ולכן איננו ראוי לקבל את סמל הבוגרים. אבל הוא קיבל ואולי דווקא בגלל זה הוא חי בקיבוץ, מרכז את הרפת... בשעה שחווה התחתנה עם תייר אמריקאי שמן ועשיר וחיה באיזו חווה בקצה העולם. אך לך תמצא אצלנו אקסמפלר נוסף... וכמו שנאמר יגעתי - מצאתי. התברר ששולה שמרה את התנ"ך שקיבלה לסיום קורס האחיות ולאחר חיפושים רבים נמצא הספר הנדיר הזה אצלה בבוידם. התוכנית הייתה פשוטה  - אני אעלה על הבמה, מישהו בקהל יפתח את הספר בעמוד מסוים ואני אדע בדיוק מה כתוב שם.

 

המסיבה החלה. אני עם התנ"ך של צבינגי על הבמה, החברה לסוד מעבר לדלת עם העותק של שולה אשר מאז שחברי הגרעין העלו אותה על הבמה במסיבות פורים לפני שנתיים, כדי לבדוק אם היא בתולה, היא מעדיפה להיות שומרת לילה בפורים. בהתחלה הלך נהדר. שאולי, שדרסתי את כלבו ומאז אהבה גדולה לא שררה בינינו, תפס ראשון את הספר, פתח אותו ושאל: "מה כתוב בעמוד 528?"... חיכיתי לתשובה במכשיר הקשר ובינתיים גלגלתי עיניים לקב"ה כמנהג הידוענים ואז עניתי בזריזות: "זה... ספר שמואל ב'... פרק י"ג..." ואחר כך מלמלתי כדרכם של יודעי ספר בקול הכי עמוק שהצלחתי לגייס: "ותיקח תמר אפר על ראשה וכותנת הפסים אשר עליה קרעה..." נשמעו מעט מחיאות כפיים והקהל נראה נבוך מעט. בעוד התנ"ך המכובד עובר למומחה לדבר לצבינגי, התחילו מלמולים ורטינות בלתי מובנות מכל הצדדים. צבינגי עלעל בספר במומחיות ולבסוף פלט: " מהו המשפט הראשון בעמוד 922?" שוב שיחקתי אותה ואחר אמרתי ככה בקלילות : "הבאת לי אותה בעקיפה, מה?... יעני "הושע" האא?...פרק ב', פסוק ז'... כי זנתה אמם הובישה הורתם, כי אמרה אלכה אחרי מאהבי"... רבים התקרבו אל צבינגי לבדוק אם התשובה נכונה ואז חטף את הספר גיורא, איש הקשר עם הגרעין שלי שמיד עם הגיעי שם עלי את עינו היחידה [את השנייה איבד בקרב אגרוף על ליבה של בתיה, יפיפיית המקום] ומשום מה ראה בי מתחרה מסוכן... בעוד הוא מתמהמה ורחש-ברחש גאה שנראה בעין בלתי מזוינת כמאיים... "ומהי השורה האחרונה בעמוד הזה?" שאל גיורא, ואני חייכתי אליו, הוי כמה מתוקה היא הנקמה, ומיד יריתי בפאתוס: "ואירשתיך לי לעולם ואירשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים..." מספר חברים התרומם ממקום מושבם, שילבו ידיהם על חזם והטילו בי מבט מאיים. בשאלה הבאה כבר הייתה מסביבי טבעת תקיפה ומאיימת... כנראה שעברתי את הגבול. הייתי רק בתחילת דרכי בקיבוץ ולא תיארתי לי את האסון שאני ממיט על ראשי.

 

כי זאת היה עלי לדעת. כולנו היינו בוגרי "השומר הצעיר". אמונים על תורות רציונאליות מוחלטות והנה הילד הזה, שזה אני, שבא לנו מקרוב, מנסה להראות לנו באותות ומופתים את קיומם של כוחות על-טבעיים. הריאקציה במלוא תפארתה בדמותה של איזו יכולת על-טבעית בלתי מוסברת, פה אצלנו בקיבוץ... אמנם יש לאמור לזכותם של החברים הנאמנים שממש באותם בימים החלו לצוץ מין רעיונות כזב כמו אסטרולוגיה וטלפתיה, רחמנא-ליצן וטלקינסיס שלא נדע מצרות כאלו... כמה מהחברים עוד ניסו להסתובב מסביבי ולחפש את הפטנט, אך משלא מצאו התחלתי להילחץ והגרוגרת עלתה ממקומה, אל-על... כמעט ונחנקתי. שלומקה מנחה המסיבה, הניח ידו בעדינות על כתפי ובלחץ פיזי מתון דחק בי מהבמה, תוך שהוא ממלמל, "היזהר מאוד בהמשך... כאן אין מקום לחרטומים ומעלים באוב... אם אתה רוצה להמשיך לחיות..." ואז ליטף בריפרוף את גרוני, בתקווה שאבין את הרמז. הבנתי. בקושי פילסתי דרכי החוצה לפני שהקהל הקדוש יעשו בי שפטים. בפתח חיכתה לי חברה אחת, לא אסגיר את שמה. "אני דווקא מאמינה שיש לך איזה שהם כוחות רוחניים..." כך אמרה לי ולאחר דקה של דממה, תוך שהיא מבטיחה שאיש לא צופה בה, הורתה על ביטנה התפוחה, ושאלה... "האם תוכל להגיד לי אם יש לי בן או בת"...

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: