ארנבי מטייל בקיבוץ / משה ברקוביץ'

 

ארנבי מטייל בקיבוץ

משה ברקוביץ' - ניר דוד

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מוקדש לנכדיי שאוהבים לשמוע סיפורים לפני השינה

איור מאת יעקב גוטרמן

מוקדם בבוקר רתם יענק'לה את העגלה לטרקטור ונסע לעבודתו בחלקת הפרדס אשר במורדות הר הגלבוע. חברי הקיבוץ טרם השכימו לעבודתם. השמש זרחה מעל הרי הגלעד. אט אט החלו ערפילי הבוקר להתפזר והפרדס ניגלה במעלה הדרך. יענק'לה נכנס דרך השער. בעודו פוסע לאיטו, ראה בצדי הדרך ארנב שדה קטן שקפא בבהלה, הוריד את אוזניו ונצמד לאדמה. יענק'לה התקרב והתכופף אליו, ובשתי כפות ידיו הרים וליטף אותו בחיבה. לפתע פתח הארנב הקטן את פיו ואמר: "איבדתי את אימא ואיני יודע איך לחזור אליה, דמעות החלו זולגות משתי עיניו. ריחם יענק'לה על הארנב הקטן ושאל: "איך קוראים לך?"

"לי קוראים ארנבי".

"ואיך קוראים לאימא ואבא שלך?"

"לאימא קוראים ארנבת ולאבא פשוט אבא ארנב".

"נעים מאוד, אני יענק'לה ואני פרדסן".

 

בעודם מדברים הגיחה ארנבת מבין השורות, בראותה את ארנבי שלה בידיו של האיש הזר, החלה לצווח.

"אימא! אימא! צעק ארנבי בקול דק, אין לך מה לפחד! האיש הזה טוב, הוא ליטף אותי בחיבה ורצה לעזור. טוב שאת כאן. פחדתי שנשארתי לבד".

 

קפץ מבין ידיו של יענק'לה וזנבו הלבנבן הופיע ונעלם עם כל קפיצה וקפיצה. חיבקה אימא ארנבת את ארנבי.

"מה השמחה הזו?" שאל אבא ארנב שהגיח פתאום ובקולו הנושף הוסיף: "חיפשתי אותך והייתי מודאג מאוד כשלא מצאתי, עכשיו חביבי רוץ מהר אחרינו והזהר לא לאבד את הדרך שוב, כי יענק'לה יגיע מיד לפרדס לעבודתו".

"הוא כאן", אמר ארנבי והצביע לכיוונו.

אבא ארנב צעק בקול: "מהר, רוצו!"

"מה הבהלה?" שאלה אימא ארנבת, "הוא אוהב חיות ולא יעשה כל רע. בוא אתי ותראה במו עיניך".

 

ושלושתם בפסיעות קטנות ואיטיות הלכו עד שעמדו מול האיש.

"תכיר בבקשה, אמרה אימא ארנבת, זה אבא ארנב אני אימא ארנבת וזה הקטן ארנבי".

"לי קוראים יענק'לה, אני פרדסן ואני גר בקיבוץ הקרוב".

 

אימא ארנבת אמרה: "ארנבי הוא הגור הראשון שהמלטתי בתוך גומה בקרקע על יד שיח אחד. הוא נולד מכוסה בפרווה. כשהוא היה בן חמישה ימים החל לאכול עשבים, לא כמו הארנבים הנולדים בתוך מחילה והם ערומים, חרשים ועיוורים. כשארנבי שלי נולד הוא מיד החל ללכת וגם לרוץ".

 

כן אמר ארנבי: "כל היום אני נשאר לבד ולא מפחד".

"הוא לא 'שפן' אמר אבא ארנב, בטעות קוראים לנו שפנים ומתכוונים גם למי שמפחד. שפני סלעים, בכלל לא דומים לנו הם שייכים למשפחה אחרת".

וארנבי הוסיף: "אני אוכל ומסתתר בין העשבים ובלילה אימא מגיעה להניק אותי כמה פעמים. אבל היום אני מאוד התגעגעתי וטוב שיענק'לה מצא אותי ואתם הגעתם מהר מאוד".

 

"יש לי רעיון", אמר יענק'לה, "חכו לי בקצה חלקת האשכוליות ובגמר עבודתי, אקח אתכם לטיול לראות את הקיבוץ".

 

"יה ה הה!" שמח ארנבי, "נצא לטייל, אף פעם לא ראיתי קיבוץ. ואני בכלל לא יודע מה זה. יהיה כיף גדול!" ומרוב שמחה ניתר פעמיים באוויר. "כבר אין לי סבלנות לחכות", אמר והחל לכרסם גבעול שצמח בצדי העץ. כעבור כמה שעות יענק'לה סיים את עבודתו, התניע את הטרקטור והתקרב לשער הפרדס. ארנבי זינק לעגלה, נפל וניסה שנית ושוב לא הצליח. יענק'לה הרימו והושיבו בין אבא ארנב ואימא ארנבת. "החזיקו היטב שלא תיפלו!" והחל לנסוע. בדרך עברו מטעי זיתים ומנגו, וליד שדה החיטה ראו פרחים וכוורות דבורים.

 

קרוב לשער הקיבוץ נפרש שדה גדול של גזר. ארנבי אמר: "בא לי מאוד על גזר!" הוא רצה לקפוץ אך אביו החזיקו חזק בשתי כפות רגליו. ואמר לו: "נחכה שהגזר יגדל ויהיה יותר טעים".

 

"אבל בא לי עכשיו, אבא ,נווו!"בהתקרבם לנחל האסי הטרקטור עצר. יענק'לה הראה להם את הנוף היפה שנגלה לפניהם.

 

"הביטו במים, קרא ארנבי, מה הדבר הזה שנמצא בתוכו?"

"זה דג", אמר יענק'לה והצביע על דג נוסף.

"מה?" שאל ארנבי, "הם לא מפחדים לטבוע במים?"

"הצחקת אותי", אמר אביו הידען, "במים הם גרים".

ואימא הוסיפה: "לך אסור להיכנס למים כי אתה תטבע, לך אין סנפירים כמו לדג".

 

יענק'לה, הוציא מתרמיל האוכל שאריות לחם וזרק למים. מיד הופיעו להקות רבות של דגים מכל הסוגים - היו שם קרפיונים גדולים, בורים ואמנונים עם סנפירי גב הדומים למסרק. לפתע צללו הדגים ונעלמו בתוך המים אחת ושתיים.

 

"הביטו למעלה", אמר יענק'לה. להקת שקנאים פילחה את השמיים ויצרה חץ במעופם, הם שהפחידו והבריחו את הדגים. יענק'לה הסביר: "לשקנאים יש כנפיים גדולות ומקורם ארוך ועבה. מתחת למקור ישנו שק, על כן נקרא שמו שקנאי, בתוכו מחזיק השקנאי את הדג שנתפס והוא בולע אותו חי ושלם... שקנאי יכול לאכול יותר מ-1 ק"ג דגים ביום, שהם כ-3 אמנונים בינוניים".

אבא ארנב חישב ואמר: "40 שקנאים יכולים לאכול בקלות כמעט 1000 דגים בשבוע".

"נכון", אמר יענק'לה, "ואז לא יישארו דגים בבריכה". בעודם מדברים ועושים חישובים המשיכה להקת השקנאים במעופה צפונה לחפש דגים במקומות אחרים.

 

משם הם המשיכו לנסוע ועצרו ליד מגרש משחקי הילדים של 'גן ניצן'. כולם ירדו מהעגלה, כשהפעם ארנבי הצליח לקפוץ לבד. כשהילדים ראו אותם הם מאוד שמחו והזמינו אותם להתחלק במגלשות ולטפס בסולמות. הארנבות נכנסו לתוך הביתנים הקטנים והציצו מהחלונות החוצה. הגננת רווית הציעה לערוך ביניהם תחרות ריצה וכולם נעמדו בשורה אחת. ואז היא הכריזה: "למקומות, היכון, רוץ!" כולם החלו רצים. ארנבי נתקל ברגלי הילדים והתגלגל כמה פעמים, אך קם והמשיך לרוץ. אבא ארנב הוביל ראשון. עינת המהירה מכל ילדי הגן הייתה השנייה. אבא ארנב הסתכל אחורה וראה את ארנבי ואמו כמעט בסוף התור. הוא הסתובב, הגיע אליהם והחל לעודד אותם שירוצו יותר מהר. לקראת קו הסיום הרווח בין הארנבות ושאר הילדים הצטמצם וארנבי בעידוד הוריו השיג את עינת ובמתיחת חזה הגיע ראשון. "הידד ניצחנו!" קראו הארנבים בשמחה וניתרו שלש פעמים באוויר. בתור פרס למנצחים רווית הוציאה מגן הירק של גן ניצן שלושה גזרים טבעיים שלא רוססו כלל נגד מחלות ומזיקים. נתנה גזר גדול לאבא ארנב, גזר שני, בינוני, לאימא ארנבת ואת האחרון, גזר קטן, לארנבי החמוד שמיהר לאכול וביקש עוד. "בתיאבון", אמרה רווית. ארנבי אכל את הגזר במהירות עצומה וכשסיים ליקק וסירק את אוזניו הארוכות כפי שאמו לימדה אותו. אימא ארנבת כרסמה את הגזר באמצע ואבא ארנב עם שתי שיניו הגדולות והחומות החל לאכול תחילה את העלים הירוקים והמשיך עד לקצה השורש.

 

"תודה על הפרסים הטעימים", אמרה אימא ארנבת.

 

כל ילדי הגן ליוו את הארנבות אל העגלה. היה מאוד קשה לילדים להיפרד ואימא ארנבת הזמינה את ילדי גן ניצן לבוא ליד הפרדס ולשחק איתם. כולם נפרדו לשלום ועלו על העגלה. ארנבי החל להתעייף ונרדם על הפרווה הרכה והמלטפת של אמו.

"הגיע הזמן לחזור", אמר אבא ארנב וגם הוא החל לפהק.

"הגענו!" אמר יענק'לה וכולם קפצו מהעגלה.

"להתראות בעוד שבוע", אמר ארנבי ובניתורים קלים רץ בין שורות העצים.

יענק'לה נופף ידו לשלו, הגביר את מהירות הטרקטור ושובל אבק ארוך כיסה את הדרך. השמש החלה שוקעת ולהסתתר מאחורי העננים.

 

נספח:

ארנב שדה מי אני? מאת :עמיצור בולדו.

יש לי שיניים מלפנים נראות כמו השיניים של סדרת המכרסמים.

אבל אני חלק מסדרת הארנבים, שיניים חותכות יש לי עוד שן.

בארץ אני נציג ייחודי לסדרת הארנבים. אני שונה לגמרה מהשפנים ,הם שייכים לסדרה אחרת הדומים יותר לקרנפים ופילים.

אני נולד במשקל 60 גר' עד 80 גר' ובבגרות אני אגיע למשקל של 2 ק"ג. עם הפרווה אני נראה יותר כבד ממה שאני שוקל באמת.

 

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם קטעים ממנו בשום צורה שהיא (מכנית, אופטית, אלקטרונית או אחרת).

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: