נקמתו של הנויניק / משה אביר

נקמתו של הנויניק
מאת משה אביר, עין השופט
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

נטלה את מברשת השיניים שלה והודיעה לו "אנחנו נפרדים", ויצאה אט את ביתו. הוא- שזה עתה התעורר, חשב שזה חלום בלהות. קולות טיפוס במעלה המדרגות עוד נטעו בו תקווה. "שכחתי את משחת השיניים, שלום!". שבה לחדרה בקצה הרחוק של הקיבוץ. הרהר בינו לבינו איפה טעה והאם היו סימנים מוקדמים. נכון, בליל אמש היא ישנה על הספה, בעבר גם מחתה בקול חלוש על ההתמכרות שלו לתכניות הספורט והאקטואליה "זה הכל על חשבוני", נהגה לומר. לא אחת הזכירה לו את המקרה עם רנה האקסית האמריקאית שלו שהגיעה לביקור במפתיע והוא במקום לאותת לה - "תפוס", התהלך חבוק בזרועות שתיהן בכל רחבי הישוב. ואולי היא עזבה אותו בגלל שבכל אחת מהמריבות התכופות שלהם נהג להזכיר לה שהוא אמצה אל חיקו לאחר שארוסה התחתן עם נערה אחרת.. "גם במריבות יש כללים ואתה הגזמת" נהגה להזכיר לו.

הוא אהבה וכאב את עזיבתה אותו. 

בלאות קם אל שגרת יומו, כיסוח הדשאים ותכנון ההשקיה הממוחשבת. בעזרת המחשב נענה לכל גחמות החברים, בתיאום שעת הכיסוח וההשקיה עם שעת ההשכמה של כל אחד מהם, והם הכירו לו תודה.

עברו ימים ולילות בהם לא מצא מנוחה לנפשו.

באחד הלילות כשהסתובב ברחבי הקיבוץ , מכין את הממטרות לקראת ההשקיה המתוכננת ליום המחר, ראה אותה חוצה את הדשא, ידה אוחזת ביד חברו הטוב מאוריציו, כמו נויניק שאוחז בצינור השקיה ומעביר אותו ממקום למקום. אחרי שהתגבר על הצביטה שחש בלבו, שאל את עצמו, מה היא מצאה בו בילד הרע של הישוב, שלא שרת בצבא, בקושי סיים י"ב כיתות, ושנים רבות גם לא היה רשום בסידור העבודה.

את ההזמנה לחתונתה מצא מוכתמת ומקומטת בתא הדואר שלו.

הוא ציפה שתבוא עם ההזמנה לחדרו ויוכלו לשוחח ביחידות, רגע לפני שהיא יוצאת סופית מחייו.    

בבוקר שלפני יום החתונה כיסח את הדשא המרכזי לקראת האירוע על פי התכנית השבועית. חש כצלוב שנושא את הצלב על כתפיו.


איור מאת יעקב גוטרמן

למחרת סיים לפנות ערב את יום העבודה גורר אחריו לחדר את שק הכביסה, רגליו בקושי נושאות אותו. מנגד הבחין בהכנות האחרונות לחתונה. פריסת המפות, חימום המזון, ומירוק הבר האקטיבי. לחש לעצמו שבעצם בחתונה הזאת גם הוא יכול היה להיות החתן .

לא עבר זמן רב ומבעד לחלון הפתוח שמע את מרש החתונה, אות הוא כי הקרואים מוזמנים לטכס החופה.

הרב כבר החל בטכס החופה ולקראת סופו הניח את הכוס מתחת לרגלי החתן וביקשו שיחזור על המשפט "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"...

הוא זינק אל המחשב שלו המחובר למחשב של הנוי. סימן את מפת ההשקיה של הישוב, נדד עם ה"עכבר" אל הדשא המרכזי ולחץ על ENTER...


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: