ההמלטה הראשונה / מיכה תמיר

ההמלטה הראשונה

מיכה תמיר - אשדות יעקב מאוחד

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

רבים כותבים זיכרונות ותולדות חיים עבור בני משפחתם ולמען ההיסטוריה המשפחתית. גם אני מצטרף לחבורה זו. הסיפור אשר אני מתאר בזאת הוא זיכרון רחוק אשר צף ועולה לנגד עיני לעתים קרובות. מאז עברו שנים רבות, למעלה משבעים שנה. ואני ילד קטן, בן חמש-שש.

איור מאת יעקב גוטרמן

המקום - גשר הישנה. הזמן - ערב, הדמדומים כבר יורדים. אני נמצא בחדר הורי. כאן המקום לתאר את החדר: החדר בצריף פח. בצריף היו ארבעה חדרים.

הרצפה עשויה לוחות עץ. החדר קטן, שירותים וברז מים מצויים בחוץ. בחדר עמדה מיטה גדולה מכוסה במרבד. ארון בפינה והוא סגור בווילון בד. בפינה השנייה עמד שולחן ולידו שני כיסאות בסגנון ישן, גבוהי משענת.

על הרצפה - מחצלת וליד הדלת כד המים - הג'רה המפורסמת.

הפריט היפה בחדר הייתה המנורה. מנורת נפט עשויה נחושת ולה אהיל חרסינה ירוקה. חשמל כמובן לא היה עדיין.

 

בזמן הסיפור הזה אימא ואחותי הגדולה ישבו על המחצלת ושיחקו במשחק כלשהו. המנורה דלקה והפיצה אור צהבהב, רך ונעים. ואני יושב ליד השולחן ומצייר משהו. תמונה משפחתית שלווה. הזמן חולף לאטו ובחוץ כבר חושך, לילה. ומי חסר? כמובן אבא. איפה הוא? כמובן ברפת. תמיד היה ברפת.

 

והנה נפתחת הדלת ואבא נכנס. איש נמוך. מגפי גומי לרגליו, מרובבים בפירורי זבל, בחולצתו אניצי קש, לראשו ברט המכסה את הקרחת. ופניו - ממש קורנים תבונה וטוב לב גם יחד.

אבא פונה אלי ושואל: אתה רוצה לבוא אתי?  בטח! אני עונה, ממהר לרדת מהכיסא ונצמד לרגליו של אבא.

לאן אתה לוקח את הילד? שואלת אימא.

אבא עונה: פרה ממליטה ואני לוקח אותו אתי.

טוב, אומרת אימא, תחזיר אותו בזמן.

שנינו יוצאים. אבא מחזיק בידו האחת פנס רוח ואוחז בשנייה את ידי. אנו משוחחים והולכים יחדיו. לבי מתמלא גאווה - הנה אני הולך עם אבא לעזור לו.

 

הגענו אל הרפת. בחדר בטון קטן עמדה פרה קשורה לטבעת ברזל בקיר. קש מפוזר על הרצפה ופנס תלוי על הקיר.

בחדר היו עוד כמה אנשים ואבא אומר: מה היא עוד לא המליטה? בואו נעזור לה. אני מסתכל ומתמלא תימהון - שתי רגליים יצאו מאחוריה. זה בטח העגל. אני חושב, איך הוא יוצא לה מהבטן?

הפרה גועה ובעזרת הרפתנים מבצבץ הראש, ועוד מאמץ ומהעגל כולו בחוץ. הוא מקרטע על רגליו ומנסה לעמוד. דחפו אותו אל הפרה והיא ליקקה אותו זמן רב. העגל מצא את העטין והחל לינוק בשקיקה.

וכמו שנאמר: יותר משהעגל רוצה לינוק - רוצה הפרה להיניק.

 

זו הייתה ההמלטה הראשונה שראיתי בחיי. מאז ראיתי עשרות המלטות או יותר, אך זו, הראשונה, תמיד בזיכרוני.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: