הסוסה כוכבת / מנחם שילוני

|

הסוסה כוכבת

מנחם שילוני - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך הספר: "לחיות עם חיות", בעריכת עופרה בריל, עין השופט

 

איור מאת יעקב גוטרמן

כשהקיבוץ שלנו עדין היה בחיתוליו, לא דהרו על טרקטורים ולא על משאיות ענקיות, דהרו בעיקר על סוסים. הסוסים היו כלי העזר החשוב ביותר לכל העבודות החקלאיות. הייתה אז בקיבוץ אורווה ובה סוסים רבים, אך סיפורי הפעם הוא על סוסה ושמה "כוכבת ", סוסה לבנה כשלג.

אנו, הילדים, אהבנו מאוד את כוכבת. היא הייתה סוסה נבונה ושקטה.

 

לעתים בשבתות, רתמנו אותה, אפילו ללא עזרת מבוגר, לכרכרה עם ספסל עץ פשוט, העלינו את כל ילדי הגן וכוכבת לקחה אותנו בדהרה קלה לטיול בשבילי הקיבוץ ובסביבה הקרובה. בדרך תמיד זכרנו לתת לה משהו לאכול - תפוז, או חתיכת סוכר, או בננה, את התודה השיבה לנו בצהלת שמחה עליזה.

 

באותם ימים היו לקיבוץ שלנו מטעי שזיפים ותפוחים וכרמי ענבים.כוכבת הייתה הסוסה של המטעים ובעונת הקטיף הייתה לה עבודה רבה. כל ימי השבוע הובילה עגלה עמוסת ארגזי פרי: שזיפים אדמדמים, ירקרקים וצהובים וענבים ירוקים ושחורים מתוקים כדבש. אנחנו אהבנו להצטרף להובלה ובדרך לטעום מהפרי. כשכוכבת הגיעה לעליה הגדולה, שממרגלות ג'וערה עד לשער הדיר, קשה היה לה למשוך את העגלה העמוסה, אז היינו יורדים מהעגלה ועוזרים לה לעלות הביתה.

 

בבית, לאחר שפרקו את ארגזי הפרי לבית הקירור, היינו מובילים את כוכבת לאורווה, מתירים אותה מהרתמות, מסרקים את שערה במסרק גדול נותנים לה לשתות מים ולאכול תערובת עם חרובים. מאוד אהבנו להביט בה בעת אכילתה.

 

יום אחד קרה דבר שהרגיז אותנו מאוד ומעשה שקרה כך קרה:

 

יצאנו לטיול לגבעת הרקפות, בדרך עברנו ליד מטעי השזיפים. פתאום שמענו חבטות הצלפות וצעקות, רעש ומהומה. התקרבנו... ומה רואות עינינו?

 

כוכבת רתומה לעגלה עמוסה בארגזי פרי ועליה יושב חבר ומצליף בסוסה בשוטו, מצליף וצועק: "דיו סוסה עצלנית! דיו סוסה מפונקת! קדימה! קדימה!"

 

אנו עומדים בצד ורואים שכוכבת מנסה בכל כוחה למשוך את העגלה, אך אינה יכולה. מכות השוט ירדו עליה בלי הרף. ראינו דמעות בעיניה, וידענו שהיא רוצה מאוד להצליח למשוך את העגלה, אך המשא כבד מאוד והעלייה קשה.

 

כשראינו כמה הסוסה סובלת, התקוממנו כולנו, כל ילדי הגן, פתחנו בצעקות על החבר שהכה את כוכבת: "אתה איש רע! מה אתה עושה לסוסה שלנו?? כוכבת היא לא סוסה עצלנית! היא הסוסה הכי טובה והכי חרוצה! אסור להרביץ לה! די תפסיק! תפסיק!"

 

החבר הביט בנו בהשתאות, הוא לא ציפה לקבל, "מקלחת," כזו מילדי גן. חשב לרגע ואמר "טוב ילדים, אתם יודעים מה? אם כוכבת שלכם באמת כל כך חרוצה וטובה, נראה אתכם משכנעים אותה להביא את העגלה עם הפרי הביתה..."

 

אנחנו רק לזאת חיכינו. מיד ניגשנו לסוסה שהייתה עייפה ורצוצה ודמעות עלבון בעיניה, ליטפנו אותה והרגשנו שהיא רטובה מזיעה. אחד הילדים רץ והביא את קנקן ה"קליפונצ'ס" (השתייה האדומה שקיבלנו לארוחת עשר) והשקינו את כוכבת הצמאה.

 

הסוסה, שהכירה אותנו, מיד נרגעה והחלה לצהול. כאשר התאוששה קצת - הסתדרנו כולנו, כל ילדי הגן, סביב העגלה, על מנת לדחוף ולעזור לה בעלייה הקשה. כך בקלות רבה ובכוחות משותפים עלינו הביתה. הגענו לבית הקירור בצהלה ובשמחה.

 

החבר שראה זאת, זרק את השוט והבטיח לנו שלעולם לעולם לא יכה עוד בשוט את כוכבת שלנו, הסוסה הטובה והחרוצה.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: