הופעת הפסנתרן / מנחם אבירם

 

הופעת הפסנתרן

סיפר: מנחם אבירם

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: קיבוצרעה - סיפורי מקום 1989

איור מאת יעקב גוטרמן

תרבות איננה עניין חדש בצרעה. תמיד שמענו על תרבות. פעם, בימי המשק הראשונים, בא לקיבוץ פסנתרן - להופעה. הוא ניגן בחדר האוכל הישן. היה חורף וגשם וקר. קיפאון. ישבנו עטופים במעילים להקשיב לקונצרט, ואילו הפסנתרן, קפא מקור ואצבעותיו סרבו לו. מה עושים?

 

חיממנו קומקום מים והנחנו לידו. הוא היה מניח את ידיו על הקומקום, מחמם את אצבעותיו - ומנגן, וחזר חלילה. בסוף, כשגמר לחמם את הידיים ואת הפסנתר, הלך לישון. גם אנחנו שמחנו להתחמם מתחת לשמיכות. ואילו הגשם, המשיך לרדת כל הלילה. גשם זלעפות.

 

כיוון שכך, גאה הוואדי, גאה ושצף וקצף, וכמו תמיד - נותק הקיבוץ. אבל, מה לעשות כשנותרנו בלי לחם לאכול?

 

לווה האמיץ התנדב, רתם את בובה הזכורה לטוב לכרכרה, דהר עימה לבית שמש, וחזר צ'יק - צ'ק עם הלחם.

 

ואילו הפסנתרן המסכן, קם בבוקר, פנה לצאת מן הקיבוץ, ונתקע ליד הגשר. קפוא ורועד מקור עמד על שפת הוואדי, אובד עצות, מצפה ומחכה לנס...

 

ניגשנו אליו ואמרנו לו: "שמע נא, בחור. אינך רואה שהוואדי שוטף? שאי אפשר לעבור? חכה אצלנו יום, תנוח, תחליף כוח, בינתיים ירדו המים ומחר, תחזור בשלום לביתך".

 

אבל הפסנתרן העקשן לא היה מוכן לוותר. דחוף לו. הוא ממהר. מוכרח לחזור הביתה. מה עושים?

 

"מה הבעיה?", אמר לווה, "הרי ראיתם איך חציתי את הגשר בבוקר. ניקח אותו על הכרכרה ונעביר אותו לצד השני, צ'יק-צ'ק".

 

אמר ועשה.

 

עלה הפסנתרן על הכרכרה, ולווה האמיץ חזר וכיוון את בובה המסכנה לתוך המים. אבל, שלא כמו בבוקר, גבר השיטפון. המים גאו ועלו, והזרם התחזק מאוד, כמו שמתרחש בשעותיו היפות של הוואדי.

 

וכך, כמו שבובה נכנסת למים הגועשים, התהפכה הכרכרה וכרגע, אין כרכרה, אין פסנתרן, ואפילו בובה נעלמה. מה עושה לווה האמיץ? כמובן, מיד הוא קופץ להציל את...  הפרדה.

 

והפסנתרן? הוא הצליח איך שהוא לצאת כל עוד רוחו בו, מן הצד השני. יצא, ותיק התווים נוטף המים בידו... אכן, פסנתרן נשאר פסנתרן.

 

בדיוק באותו הרגע, באה משאית מאפיקים לבקר את החברה הדרום אפריקאים. בא רק הגורר, בלי הנגרר, ובקבינה שלו, ישבו הנהג, ועוד שני חבר'ה. לא היה מקום לעוד מישהו.

 

הפסנתרן, עלה אחר כבוד למעלה והתמקם איך שהוא מאחרי הקבינה, על איזה משטחון קטן. הוא ניצב שם, רטוב ורועד מקור, וכך ראינו אותו בפעם האחרונה בטרם יצא לדרכו.

 

מאז, לא חזר לנגן אצלנו, מעולם, לא בחורף, ואפילו - לא בקיץ...

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: