מה לפיל ולקיבוץ נגבה / מאיר מינדל

מה לפיל ולקיבוץ נגבה

מאיר מינדל - נגבה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

סיפורנו יכרוך לכפיפה אחת שמות, שיכולים להיפגש רק... בסיפור. הוא יישמע לכם כפנטזיה, אך בי נשבעתי, כל מילותיי הן אמת לאמיתה.

איור מאת יעקב גוטרמן

האם שמענו מימינו על ברוך קטינקא המהנדס, על צ'רלס אורן, שהקים שבט משפחתי בירושלים, על ויליאם רוברט פיל - לורד בריטי חולה בשיגדון, על חג' אמין אל חוסייני המופתי ועל ישעיהו פיינסוד - איש סוד ואיש קשר לש"י? האם ידעו הם איש אודות רעהו? האם נפגשו ביניהם? אינני בטוח. אם עוררתי את סקרנותך, תן לי יד וניכנס יחד אל המבוך ההיסטורי, שבו נגלה דברים מדהימים אודות מלון "פאלאס", ועידת פיל והמצאתו של חבר מן השורה מתל עמל - שלמה גור שמו. בואו ונגלה כמה פרקים די עלומים בתולדותינו.

 

אתחיל באקסיומה שלא קשורה לחקר - כמעט בכל קבוצה שבאה לקבל הדרכה, יש מישהו, שנהנה מאוד להוכיח לחבריו, כי הוא יודע יותר מן המדריך. אנו, גילדת המדריכים במוזאונים, מכנים אותם "קרציות". הם עוטים על פניהם מסיכה של תום וטוהר, ושואלים שאלה/תהייה/פליאה בנושא מאוד מאוד שולי. המדריך לרוב אינו יודע את התשובה, ואז בחיוך ניצחון, הם שולפים מפיהם את המענה, וכך בטוחים הם, כי על ידי גימוד המדריך קומתם עולה מעלה, והידע שלהם מעניק להם נקודות פרסטיז'ה בקרב חבריהם לטיול... מכירים אותם? אבל יש גם כאלה, שבתום ההדרכה, בחיוך של אסירות תודה, הם מודים על הידע שקנו זה עתה, וכ"גמול" הם מעניקים לך ידע משלהם. כך קרה לי כאשר צ'רלס אורן - ירושלמי חביב וידען - שאלני בתום בתום הביקור: "תודה רבה על החידושים שהוספת לכל "המשפוחה" שלי. שאלה לי אליך - מה הקשר בין קיבוץ נגבה לבין ועידת פיל?".

 

כפי שאתם לא יודעים, גם אני לא ידעתי לענות, אך סקרנותי התעוררה. החלפנו טלפונים, והבטחתי שאחפש תשובה לשאלתו. בתוככי ליבי הודיתי לו על שחינוכו האנגלוסקסי מנע ממנו להביך אותי בשאלתו בנוכחותם של בני שבטו, כפי שנוהגים "הקרציות"... סרקתי ספריות, וניסיתי לגלות מה הקשר בין ראש הוועדה הלורד פיל לבין נגבה. אחרי שבוע חיפושים, למרות חריצותי, נחלתי כשלון חרוץ. לא גיליתי שום קשר, לא משפחתי ולא מורשתי. התגברתי על עכבות מבוכתי והתקשרתי לצ'רלס אורן. ביקשתי רמז. ענה לי אורן טוב הלב - חפש איך מתקשר לשאלתך מלון "פאלאס" הירושלמי. זה שנקרא היום "וולדורף אסטוריה".

 

האיש רצה לקרבני אל התשובה, אך עכשיו סיבך אותי עוד יותר... לא אמרתי נואש. עם הזמן אט אט התרומם המסך, והרגשתי כי אני מצליח לזהות את עקבות התשובה. יצאתי למסע לימודים: הראשון בתור היה סר ויליאם רוברט פיל. דפקתי קלות על דלתו והיא נפתחה. לחצנו ידיים וביקשתיו להעניק לי ראיון. ויליאם רוברט חייך ופתחתי בשאלותיי:

 

מ.מ.: אף כי מפרידות בינינו כמעט 100 שנה, אינני יודע עלייך דבר מלבד השם? מי אתה, הלורד פיל?

ו.פ.: אני הלורד ויליאם פיל, יליד 1869, לונדוני עם ייחוס; ירשתי מאבי את התואר לורד ב-1912. אבי היה יו"ר הפרלמנט הבריטי, וסבי יסד את משטרת לונדון. במקצועי אני עורך דין.

 

מ.מ.: איך הגעת לארץ ישראל? למה דווקא אתה?

ו.פ.: ראה, משנת 1931 כיהנתי כשר ללא תיק. כנראה, שהממשל אהד את תכונותיי - יעילות, נמרצות, תקיפות והגינות. לכן שימשתי בוועדות ממשלתיות בוועדות חקירה רבות: נושאי הודו, בורמה, עניינים מסחריים ותחוקתיים אצלנו בבריטניה. עם הזמן רכשתי ידע. ולכן, באוגוסט 1936 מוניתי בראש ועדת חקירה ממשלתית לארץ ישראל.

 

מ.מ.: מתי הגעת לא"י?

ו.פ.: הגעתי אליכם כבר ב-11 בנובמבר 36. וכדי לא לבזבז זמן יקר דאגתי, שחברי הוועדה יושבעו לתפקידם כבר למחרת, 12 בנובמבר.

 

מ.מ.: הרשה לי להחמיא לך. אתה מרתק. תאר לי את יום העבודה שלך.

ו.פ.: התגוררנו במלון "פאלאס" המעולה. מדי בוקר השעון צלצל בשש וחצי. ועד עשר דאגתי להכין את יום העבודה לכל חברי הוועדה.

 

מ.מ.: את מי הזמנתם להעיד?

ו.פ.: את היהודים, שנשבעו על התנ"ך, את הערבים, שנשבעו על הקוראן ואת הפקידות הבריטית, שנשבעה על הברית החדשה. הכל נשבעו לומר רק אמת. אציין, כי לא התאים לי להיות יו"ר על תקן... עציץ, ולכן דרשתי דיוק ויושר גם מפקידי המנדט.

 

מ.מ.: תן לי דוגמה - מה שאלת את היהודים? מי יצג אותם?

ו.פ.: את היהודים יצג ד"ר חיים וייצמן, כימאי בעל שיעור קומה עולמי, שעזר לנו בהמצאותיו במלחמת העולם הראשונה. היה גם דוד בן גוריון, מנהיג פוליטי. את זאב ז'בוטינסקי, שהוגלה מארץ ישראל, שמענו בלונדון.

כן, היה אחד דוד ילין, שדרש לתרגם את כל מסמכי הוועדה גם לעברית, שהייתה אחת משלוש השפות הרשמיות (אנגלית, ערבית ועברית). זה היה מכשול בירוקרטי שהיה עלול לגזול זמן יקר, ולכן ויתרתי על התרגום במהלך העדויות...

 

מ.מ.: הלורד פיל, יש לי שאלה בקשר לעדות שהעיד בן גוריון. אתה יכול לפרט?

ו.פ.: שאלתיו בישירות: "באת מארץ רחוקה, מפולין, ואתה מתעתד לתפוס את מקומם של בני הארץ המקומיים, שגרים כאן מזה דורות. יש לך מסמך כלשהו, שטר מכר, שנותן לך זכות על הארץ הזאת?"

זוכר אני, כי בן גוריון הפתיעני בתשובתו. הוא הרים את ספר התנ"ך והצהיר בחגיגיות - "זה הקושאן שלנו".

אני נזכר, כי הוא הרשים את כולנו באמירה אמיתית ויוצאת מן הלב.

 

מ.מ.:מי יצג את הערבים?

ו.פ.: בראשם עמד המופתי, חג' אמין אל חוסייני. למרות שאני אדם שקול ומאופק, הוא הצליח להרגיז אותי. כי במקום לדבר לעניין, הוא החל "לקטר" ולהאשים את היהודים ש"הם מסוגלים לכל דבר, ושאנחנו - הבריטים לא ממלאים את חובת השמירה על המקומות הקדושים, והציונים יחללו אותם... "

 

מ.מ.: מתי סיימת את העבודה של הועידה.

ו.פ.: חזרנו ללונדון ב-13 לינואר 37, ועד תחילת יולי שקדנו על הניסוח של הדברים. ב-7 ביולי מסרנו את הסיכום לממשלת בריטניה. אני זוכר, כי התבקשתי ליידע את בני האלביון בשידור מיוחד ב-BBC. גם נאמתי בבית הלורדים ובמכון המלכותי לעניינים בינלאומיים (ה"צ'טהם האוס"). לא חששנו לגלות את דעתנו - יש לחלק את הארץ לשתי מדינות לשני עמים, השוכנים בארץ ישראל. היינו הראשונים להצהיר זאת, והאמנתי כי רק כך ייכון שלום בארץ ישראל.

 

מ.מ.: מה זכור לך לאחר הפרסום? הרי היית כבר בן 70?

ו.פ.: למרות שבירושלים היה אוויר הרים צלול כיין, זה לא עזר לי, בריאותי הייתה ככה-ככה, וכחודשיים לאחר פרסום המסקנות - 2/9/37 - הלכתי לעולמי.

 

מ.מ. תודה לך, כבוד הלורד.

 

עתה, ידעתי הכל על ההחלטה פורצת הדרך של חלוקת ארץ ישראל בין שני העמים. אך לא ידעתי מה הקשר בין הלורד לבין קיבוץ נגבה, ביתי. לפי הרמז של צ'רלס אורן, המשכתי לחקור והגעתי לאדם אלמוני עבורי, ברוך קטינקא. מהנדס יליד ביאליסטוק. עלה ארצה ב-1908 והיה פעיל במפלגת "ציונים כלליים". כשמו כן הוא, ברוך קטינקא היה ברוך כשרונות ובעל יכולת טכנית מבריקה. ב-1927 הוא יסד חברה "אלבינה, דוניא וקטינקא", שזכתה במכרז היוקרתי לבניית מלון באזור ממילא בירושלים, והמעשה שהיה כך היה:

 

המופתי חג' אמין אל חוסייני גייס מיליונים מרחבי העולם הערבי כדי לשפץ את מסגד אל אקצה ואת כיפת הסלע בהר הבית. לאחר השיפוץ, בכספים שנותרו, הוחלט לבנות מלון, שלימים ייקרא "פאלאס". החברה של קטינקא, שזכתה במכרז, התגברה על תקלות רבות (אספקת מים, ביוב, עצמות "קדושות" של מתים מוסלמים), וב-21 בדצמבר 1929 התקיים טקס חנוכת המלון.

 

עם הזמן התברר לי, כי בין כתליו השתכנה ופעלה ועדת פיל. בצד העדויות הגלויות, חלק מן העדים העידו בדלתיים סגורות. ראשי הישוב, שרצו לדעת על מה דובר בישובות הסגורות התיעצו עם ברוך קטינקא. הוא, כדרכו הציע פתרון מבריק - לצוטט לדיונים ולהביא את תוכנם לידיעת המוסדות. ואכן, קטינקא והמומחה לתקשורת ישעיהו פיינסוד התקינו בתוך בתי המנורות, שמעל לשולחן המרכזי, מיקרופונים, שהעבירו את המידע לרשמקול סלילים במרתף. מדי לילה הסלילים הוחלפו, המידע הסודי שהוקלט, הוקלד והועבר לנציגי המוסדות הלאומיים (נזכרתי במעלליה של 8200 וחשבתי בליבי, כי היחידה קיבלה את השראתה מן הסיפור).

 

אך עדיין לא הבנתי איך קיבוצי מתחבר לכל סיפור המתח שגיליתי. שוב התקשרתי לאורן, ושוב הטרדתיו: "אני יודע הכל על ברוך קטינקא ועל ספרו "מאז ועד הנה". אני יודע, שהיה המהנדס הראשי ברכבת החיג'אזית לפני נסיגת הטורקים ב-1917. אני יודע כי בנה את המלון ששמו היום "וולדורף אסטוריה", וזכה אפילו לשבחים של המופתי על מהירות העבודה וביצועה. אך מה זה קשור לנגבה?

 

ענה לי צ'רלס בסבלנות: "אתן לך עוד רמז. על "חומה ומגדל" שמעת?"

 

ודאי ששמעתי, ואני יודע הכל על ההמצאה הגאונית של שלמה גור (גרזובסקי) - "החומה והמגדל". כדי ללמוד על אישיותו ועל השגיו, פגשתי את דנה גור (ז"ל) בתו, והיא מסרה לי ידע יקר ערך אודות אביה ואודות בניית כל הישוב... בנגריות. ובכן, כל הרכיבים הועמסו בליל העלייה על המשאיות כדי להביאם לפיסת האדמה היהודית בלב האזור הערבי. אך מה הקשר בין המלון לבין נגבה?

 

כאן שלף לי צ'רלס את החלק החסר בתצריף. מסתבר, כי בדיוני הוועדה התגבשה החלטה גורלית וסודית: בכל מקום בו יימצאו היהודים, המקום, בתוכנית החלוקה, יישתייך למדינת היהודים. בכל מקום בו אין יהודים - ישלטו הערבים. הייתה זו פיסת מידע - "ידיעת הזהב", שטלטלה את המוסדות. ללא דיחוי קק"ל קיבלה יד חופשית בקניית אדמות מערבים ומסוחרי הקרקע היהודים. התנועות ההתיישבותיות קיבלו אור ירוק ליישוב הנקודות. הישוב הראשון, שהוקם בשיטת "לגו", עם חומות עץ וביניהם אצור החצץ הבולם את כדורי האויב, היה "תל עמל" - 10/12/36. לאה - אחותו של נתן אלתרמן - הייתה בין הבונים, וזה מסביר מדוע הכותרת הראשית בעיתון "דבר" ב-11 בדצמבר(1936) הייתה - "תל עמל, תל עמל, ראשונה לחומה ומגדל".

 

ומה הקשר לנגבה תשאלו? נגבה זכתה להיוולד בין הישובים האחרונים באותה שיטה גאונית. היינו היישוב ה-51. כך התפענחה לי החידה, שחד לי צ'רלס אורן, ההסטוריון החובב מירושלים, ובזכותו למדתי עד כמה אינני יודע, עדין...

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: