עודד והפרה בנגבה / מאיר מינדל

 

עודד והפרה בנגבה

מאיר מינדל - נגבה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

החבלן עודד נגבי מלווה את נגבה עוד מימי תש"ח. נגבי, יליד ירושלים (1926). בחר ללמוד חבלה, ועם הקמת גד' 53 עבר מסלול קרבות קשה.

איור מאת יעקב גוטרמן

אחת ממשימותיו בקיבוצנו הייתה להכין את הישוב להתקפות טנקים; הוא ידע כי בהעדר נשק נ.ט.אפקטיבי או נשק ארטילרי נגבה תזדקק לכל מוקש שניתן להשיג, כי רק המוקשים יוכלו לעכב ולבלום את הטנקים המצריים בהתקפתם. מספר עודד באסופת סיפוריו 'המוקשים לא אכזבו'- "... הגעתי לשדה המוקשים. במרכזו עמדה פרה יפיפייה.

 

סביבה היו כ-20 מוקשים מנתרים, שטמנתים בעבר. (מדובר במוקש נגד אדם, המתפוצץ בגובה של מטר מעל לקרקע). הפרה געתה בכאב. למראה הפרה נחמץ לבו של כל אדם. היא הייתה מכוסה בדם, מצווארה בלט רסיס פגז גדול. הרסיס השני היה תקוע בשוק".

 

יאשקה, שמו"צניק מן ההשלמה הצ'יליאנית, שהפך ל"יד ימינו" של עודד, הגיע במרוצה לעזור. עודד שלח אותו לדווח על המצב לסמ"פ מישקה רובשקין. "החלטתי, שעליי לפרק לפחות שישה מוקשים כדי להבטיח, שהפרה לא תיפגע.

 

מישקה קרא לאחד מן הרפתנים, שנזקקנו לו. (שני רפתנים ותיקים היו בנגבה הלוחמת - משה, ששימש כסגנו של קובה וילן המפקד, ויוסף שהיה גם רפתן, גם חובש וגם אלונקאי. ניסיתי לסייע לפרה לצאת מן המעגל המסוכן, אך היא לא זזה אפילו סנטימטר אחד. חששתי מהרעשה אפשרית ומנפילת פגזים, ואז הפרה עלולה הייתה לרוץ ריצת אמוק ולהביא על עצמה אסון, ועלינו - הרס של שדה מוקשים.

 

נראה, כי היא חלשה מאבדן דם ונפחדת. עלה במוחי רעיון - ליד השער הדרומי ראיתי דליים מן הרפת. רצתי והבאתי שניים והמשכתי למאגר המים ליד המגדל. מילאתי את שני הדליים וחזרתי אל הפרה. קרבתי את דלי המים אל נחיריה, ומיד הסטתיו לכיוון של המעבר הבטוח, שפתחתי עבורה בין המוקשים. 5 - 6 דקות היא לא הגיבה.

 

לפתע, החלה לגעות. תוך קירטוע איטי - עשתה 2-3 צעדים, התקרבה אל הדלי והחלה לגמוע בקולניות. עודד משך את הדלי מתחת לאפה והניחו בכיוון של המעבר. היא השתהתה, המתינה כמה דקות, קרטעה עד לדלי והמשיכה לשתות. מישקה הוציא את מטפחתו, ניגב לה את הדם מעל עינה הפצועה ועבר לנקות אזורים פגועים נוספים. הוא ליטף את הפרה ודיבר אליה...

 

בינתיים, הגיע יוסף שבדק את הפרה וראיתי שהוא עומד לבכות. הסביר לנו, כי חומרי החבישה - אזלו, ובשניים מן הרסיסים אין לגעת מפאת הסיכון לאבדן דם, שניגר בזרזיף מן הפצע הפעור... עמדתי שם, בשדה מוקשים, באמצע המלחמה.

 

במרחק קילומטר מאיתנו - הייתה סוללת מרגמות מצרית, שחייליה רואים אותנו, ואנו עוסקים בנסיון להציל פרה פצועה ואומללה. עד היום אין לדעת מדוע לא שילחו בנו מטח פצצות. אולי, גם רחמיהם של הפלאחים המצריים נכמרו על הפרה האומללה.

 

עבורי זה היה מחזה שלא מן העולם הזה; חברים נפלו סביבנו, ולנו אזלו הדמעות. אולם פה הייתה זו פרה חסרת ישע, שלא יכלה אלא לעמוד ולרעוד. בעיניי, שיבשו מדמע, הייתה לחלוחית.

 

יוסף הרפתן לקח את דלי מי השתיה של הפרה וכמוני המשיך להזיזה מטר אחר מטר לכיון הרפת. אט אט הפרה יצאה מן האזור המסוכן. הודיתי למישקה על שבא לעזור לנו, כי אני - הייתי חסר אונים. לאחר שעתיים עוד ראינו את הרפתן ממשיך בסבלנות ובאהבה להעביר את הפרה צפונה אל הרפת השרופה".

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: