עוד על הקרב על 'נגבה' / אמציה סבר / מאיר מינדל

 

עוד על הקרב על "נגבה"

סיפר - אמציה סבר

ערך - מאיר מינדל - נגבה

איור יעקב גוטרמן

 

פגשנו באיציק, הפעם כמפקד נגבה המגן על ביתו. הוא חבש קסקט ובגדי עבודה וטרוד היה בהעלאת חברות נגבה למשאית, לפינויין מאזור הסכנה עד יעבור זעם. (מדובר במבצע "תינוק" לפינוי הילדים והאוכלוסייה הבלתי לוחמת, ליל 17-18/5/48 (מ.מ.)

איור מאת יעקב גוטרמן

מישקה רובשקין, סגן המ"פ של פלוגה א', הראה לנו את עמדת המרגמה – מחפורת עגולה מכוסה רשת הסוואה, הצמודה לתעלת קשר מזוגזגת, והורה לנו "להיצמד אליה" עד אור הבוקר. החושך ירד, ובבית הילדים הסמוך מצאנו פינת לינה ללילה. צירפנו לכל אחד מאיתנו שתי מיטות נוער ושקענו בתרדמה עמוקה...

 

קול נפץ עז ואור שמש בוהק הקפיצנו משנתנו. התקרה שמעלינו נעלמה כמעט לחלוטין, משק שברי הרעפים הנושרים משמים, שנשאבו מעלה עם הפיצוץ העז, הבריחנו לעמדתנו החפורה הסמוכה. שריקות פגזים טרם פגיעתם ולחש פצצות מרגמה במעופן, גרמו לנו להתכווץ בעמדתנו ולהאזין למטר הפגיעות וההתפוצצויות. צופים בדאגה זה אל זה ונאנחים אנחות הקלה תוך חיוך מאולץ, לאחר כל פיצוץ שנתרחק.

 

השעה הייתה שבע בבוקר, והפיצוצים החזקים נסתברו לנו כהפצצת מטוסים, שחזרו שנית בשעה תשע בבוקר. כך - מדי יום ביומו, הפצצת זוג מטוסי ספיטפייר, הצוללים נמוך ומפעילים את מכלול מקלעיהם כרעש אדמה!

 

ואז מתחילה הפגזה מתותחי 25 פאונדר (שישה עמדו ליד כפר סילבר ושישה - ליד צומת פלוגות מ.מ.) ומטחי פצצות מרגמה 81 מ"מ, בירי אקראי לאורך היום. בתשע בבוקר חוזרים המטוסים ומרוקנים את מטענם: פצצות חמישים קילו ופצצות תבערה זרחניות בוהקות.

 

במהלך הבוקר הראשון מגיע רץ מהמפקדה ומורה לנו לשלח מטח פצצות מרגמה למרכז משטרת עיראק סוידאן – אל החצר הפנימית. לאחר הפצצה העשירית שלנו, ניתק מתקן הכיוון של המרגמה ונופל בעמדה. אנו מנסים אינסטינקטיבית – בהצלחה מועטה, לפגוע בבניין המשטרה. בהמשך מוזעק גצק (גרשון שטיין) המסגר, בהיר שער וכהה עור בבגדי עבודה כחולים. הוא בודק את המתקן, שהחבק שלו נשבר תוך ירי, ובזיכרונו עולה מתקן כיוון של תותח גרמני, ממלחמת העולם הראשונה, המתגולל אי שם במסגרייה. הוא מנסה לשפצו, מתאים לו חבק עגול תואם, ולפילוס המרגמה ולאיזונה גרשון מקבע בגבס שתי אמפולות מהמרפאה של פרידה שוחט החובשת.

 

לאחר מספר ניסיונות ירי, כשזאב וירובניק - הצלף המשקיף מהמגדל - עוקב אחריהן ומדווח לנו בטלפון שדה, אנו למדים את סטיות המרגמה ומצליחים שוב להשחיל את פצצותינו לחצר המצודה.

 

מול הפצצות המטוסים, מטר הפגזים ופצצות המרגמה של המצרים, תגובתנו נראית ילדותית וחסרת משמעות.

 

אותו בוקר ה-21 לחודש מאי 1948, החלה הפצצת המטוסים בשעה שבע בבוקר כרגיל, ולאחריה הפגזות תותחי ה-25 פאונדר, תותחי 2 פאונדר ו-17 פאונדר בכינון ישיר - אש שנורתה מרכבי קרב ומטנקים שנפרסו על הגבעות. אליהם התווסף טפטוף מתגבר ולא צפוי של מרגמות ה-81 מ"מ.

 

טרם השעה תשע בבוקר. יצאתי בתורי מעמדת המרגמה, בואכה חדר האוכל, ליטול את הסנדוויצ'ים המוכנים, עטופי הנייר, עבור חברי חיים רזון ועבורי. בתוך דקות נשמע זמזום של צמד מטוסים מכוון מזרח, שטסו אל מגדל המים, הנפגע מדי יום ע"י פגזים מצריים והמתוקן בטלאי בטון מדי ערב.

 

כשלושים מטרים בקרבת הדרך מדרום, נחפרה עמדה עגולה, כשבתוכה – הוצבה חצובה מוגבהת למקלע הברן, שהופעל בידי צוות אנשי חי"ש מבאר טוביה – אלימלך פוקסמן וישראל יעקובובסקי. לידם עמדו אברהם גליאה ואיציק דובנו, שהצביע בידו לעבר צמד ספיטפיירים, הצוללים מכיוון השמש המסנוורת, וקרא לקפוץ לתעלות.

 

תוך כדי הקפיצה לתעלה המזוגזגת והשתופפות בה, הספקנו עוד לראות מקרוב את פני הטייסים המשופמים, על כובעי העור ומשקפי הטיס, כשמקלעי המטוסים יורקים אש עזה ומרעידים את האדמה תחתינו.

 

לאחר הטלת הפצצות, חודר לאפינו ולריאותינו ענן צורב ורעיל. הנני מרים את ראשי לכיוון עמדת המקלע, שנעלמה על אנשיה, ובברכיים רועדות מדאגה מתקרב לעמדה שנפגעה ישירות מפצצה. אליי מצטרפים עוד אנשים, והמראה קשה מלתאר;

 

בליל אברים, עפר והרבה דם. מאי שם מגיעות אלונקות, ומתחילים להעמיס את הנפגעים. אני חש פיק ברכיים, ובבחילה משליך מידי לארץ את הסנדוויצ'ים, שנטלתי לארוחת הבוקר. דמעות זורמות מעיניי ללא שליטה על אבדן האנשים, שהספקתי להתוודע אליהם מזה שלושה ימים; על איציק, המוכר לי משנותיי במוסד החינוכי, על אסתר'קה בתו, שאיבדה את עינה זה מקרוב בהתקפת קאוקג'י על משמר העמק, ועתה גם את אביה.

 

לבי דאב על לילי קלאס, אחותו של איציק, היפה בנשות קיבוץ בית זרע, שבו שהינו בשנת הי"ב. את סגן אברהם גליאה מגבעתי איננו מוצאים, ולרגע עולה החשש, שמא לקה בהלם והסתלק. לאחר כיומיים, מוצאים את כף ידו עם טבעת הנשואים, מתגוללת בסמוך לכיור רחצת הידיים, על הקיר החיצוני של חדר האוכל.... נראה, שנפגע פגיעה ישירה מן הפצצה. חזרתי נדהם ומוכה עצב לעמדתנו וסיפרתי את שראיתי זה עתה ליעקב צביאלי, מפקד העמדה הסמוכה לשלנו - אביה של שרקה, שלמדה אף היא ב"שומריה". יעקב מלמל משהו כמוכה הלם ונתיישב במקומו.

 

מולנו במזרח עלה ענן אבק ועשן מהרפת שנפגעה ישירות. ניגשתי אט והספקתי ללחוץ על הדק המצלמה, אך הגעיות קורעות הלב של הפרות שנפגעו, והמראות הקשים והמדממים על רצפת הבטון של הרפת, נותרו הרחק מחוץ לעדשת מצלמה...

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: